נתניהו מאיים לפרק בגחמה רגעית ממשלה שכבר עלתה מיליארדים

אם ראש הממשלה בנימין נתניהו יממש את איומיו ויפרק את הממשלה, במקרה שבו שר האוצר משה כחלון לא יסכים לסגירת התאגיד, המשק הישראלי צפוי לשלם כ־2.45 מיליארד שקל עבור מערכת הבחירות. לפי הערכות במשרד האוצר, תקציב מימון המפלגות ויום הבחירות עצמו, לרבות שכר, יהיה כ־500–550 מיליון שקל. אלא שזה מה שנחשב לכסף הקטן. העלות הגדולה ביותר למשק היא אובדן התוצר של יום הבחירות, שהוא יום שבתון. לפי נתונים מעודכנים של התאחדות התעשיינים, אובדן התוצר של המגזר העסקי ביום שבתון נאמד ב־1.3 מיליארד שקל, ולסכום זה יש להוסיף 600 מיליון שקל בגין מימון אובדן תוצר במגזר הציבורי. עם זאת, גורמים באוצר טוענים כי אובדן התוצר נמוך מכך - וצפוי לעמוד בשני המגזרים יחדיו על כ־1.5 מיליארד שקל.

הסכמים במיליארדים, ביצוע חלקי

אתמול בבוקר, עם צאתו לסין, הזכיר נתניהו כי "ממשלה מתקיימת על סמך הסכמים קואליציונים. בהסכם הקואליציוני נקבע במפורש שכל המפלגות מחויבות להחלטות של הליכוד בנושאי התקשורת, לרבות סגירת התאגיד". עלות ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה הנוכחית היא 9 מיליארד שקל בשנה, אך נראה שגם סכום זה לא מצליח לשמור על יציבות הקואליציה. נוסף על כך, אם המחלוקת הנוכחית לגבי שליטת ראש הממשלה בשוק התקשורת תביא לבחירות - המשק צפוי לשלם מחירים בדמות הסכמים קואליציוניים חדשים. בעוד חלק מאותם סכומים מוקצים בדרך כלל למטרות שעליהן כל מפלגות הקואליציה מסכימות - כמו תוספת של 600 מיליון שקל לשכר חיילי החובה בהסכמים האחרונים - סכומים אחרים נועדים לשימון המפלגות שנכנסו לקואליציה. כך למשל, מלבד תמיכה בהיקף של כמיליארד שקל במוסדות תורניים, בש"ס נהנו מעוד 140 מיליון שקל למטרות פרטניות במסגרת סעיף "מיזמים בתחומי הרווחה והחינוך". על פי נתוני ההסכמים, המפורסמים באתר המעקב אחר ביצוע ההסכמים הקואליציוניים של המרכז להעצמת האזרח, יהדות התורה קיבלה תחת אותו הסעיף 120 מיליון שקל, והבית היהודי - 160 מיליון שקל.

על פי הערכות בממשלה, כ־75% מתוך כלל התקציבים המוזכרים בהסכמים הקואליציוניים מומשו עד כה בפועל. אך אלה רק הסעיפים התקציביים. לפי המרכז להעצמת האזרח, מתוך 418 הסעיפים המופיעים בהסכמים הקואליציוניים - חלק ניכר מהם ללא עלות תקציבית, דוגמת התחייבות למינוי כזה או אחר - רק 49% מומשו. יותר מ־20% מהסעיפים טרם מומשו, והיתר מצויים בהליכי ביצוע שונים, הצהרתיים בלבד או מותנים בתרחישים שלא ייצאו לפועל. הסעיף הבולט מכולם שלא בוצע הוא רפורמת הסיעוד שדרשה סיעת יהדות התורה, כשאר גם דרישות מפלגת כולנו לצמצום משרדי ממשלה ולעיגון תוספת של 700 דירות לדיור הציבורי לא יצאו אל הפועל.

בחירות בפתח? הכל אישי: נתניהו מוכן לתת למדינה להידרדר האובססיה של רה"מ לשליטה בתקשורת תתקע רפורמות חיוניות, שלא יתקדמו בלי יציבות שלטונית אדריאן פילוט, 17 תגובות לכתבה המלאה 

את הסעיפים שלא מומשו יש לזכור על רקע דבריו של נתניהו טרם עלייתו למטוס לסין. "לא יכול להיות מצב שאנחנו בליכוד - עם 30 מנדטים - מכבדים את כל הסעיפים הקואליציונים של המפלגות הקטנות, גם בנושאים שאנחנו לא מסכימים עליהם כמו מס על דירה שלישית", אמר נתניהו, "וכשבאים הסעיפים שלנו - שהם חשובים לליכוד ולי - את זה לא מכבדים. זה לא מקובל עלינו". מדברי נתניהו נשמע כאילו כל סעיף מ־418 הסעיפים מומש במלואו. המציאות, כאמור, רחוקה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. "ממשלה מתקיימת על סמך הסכמים" צילום: אוהד צויגנברג

עלויות האגו ועלויות המשרדים הקפואים

כך, בחירות נוספות צפויות לעלות למשק הישראלי עוד מיליארדי שקלים בהסכמים קואליציוניים, חלק לא קטן מהם סקטוריאלים לחלוטין. עלות הבחירות צפויה לבוא לידי ביטוי גם בהאטת פעילות משרדי הממשלה בתקופת הביניים, אך גם ב"עלויות אגו". כך, למשל, "עלויות האגו" של הממשלה הנוכחית הביאו לביטול הגבלת 19 השרים שקבעה הממשלה הקודמת ולהצבת 23 שרים. כל תוספת שר עולה כ־3 מיליון שקל בשנה למשלמי המסים, זאת עבור השכר שמקבל השר ו־12 העובדים בלשכתו. אך "עלויות האגו" לא מסתכמות רק בתוספת שרים ומשרדים, אלא גם בשינוי הרכבי המשרדים ושמם. כך, לדוגמא, הממשלה הנוכחית החליטה על העברת מנהל התכנון, על מאות עובדיו, ממשרד הפנים למשרד האוצר - בטענה שריכוז כל רכיבי הכנון והבנייה יעזרו לפתור את משבר הדיור. כך היה גם כשהעבירו את אגף העבודה ממשרד הכלכלה למשרד הרווחה, רק כי השר חיים כץ רצה להגדיל את סמכויותיו; כך גם עם פיצול משרד התפוצות וירושלים לשני משרדים, שלמעשה היה נסיון לחלק את שלל הבחירות בין נפתלי בנט וזאת אלקין. גם שינוי שמו של משרד הכלכלה למשרד הכלכלה והתעשייה, זאת עם מינוי של ראש הממשלה נתניהו לממלא מקום השר, הוא בגדר "עלות אגו". כל העברת אגף כרוכה בעובדים שצריכים לקבל פיצויים ובבירוקרטיה רבה דוגמת שינוי כתובות דואר ודואר אלקטרוני. כך גם במקרה של פיצול משרדים ובשינוי שמות והגדרות, שבחלק גדול מהמקרים נועדו לשרת אך ורק את האגו של הפוליטקאי שבכסא ולא את הציבור.

הבחירות יעצרו החקירות? תלוי ביועמ"ש

מחלוקת פרשנית התעוררה באשר לשאלה מהו המניע לתפנית של ראש הממשלה לכיוון בחירות - בלימת התאגיד או בלימת הרכבת הפלילית שמתקרבת, לפי הערכות, להמלצות המשטרה. האם המשטרה והפרקליטות ידוממו את הקטר אם אכן יוכרזו בחירות?

מדיניות האכיפה המשפטית כלפי פוליטיקאים בתקופת בחירות מונחית בידי היועץ המשפטי לממשלה מדצמבר 2005, וכותרתה "מדיניות התביעה והאכיפה לפני הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות".

הכלל הוא "הטיפול בתיקים של נבחרי ציבור או מועמדים המצויים בעיצומה של חקירה שוטפת יימשך כסדרו וללא כל השהיה". החריג לכלל: פעולות חקירה מיוחדות שעלולות לעורר חשש להשפעה פוליטית (חיפוש בביתו או במשרדו של הנחקר, חקירתו באזהרה או עדות מוקדמת) ייעשו ברגישות ובפיקוח הדוק יותר של פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. הבעיה שההנחיה נועדה לפתור היא "שימוש במערכת ככלי ניגוח בידי יריבים פוליטיים באמצעות הגשת תלונות מניפולטיביות". תופעה זו נפוצה בין מתמודדים לפני בחירות לרשויות המקומיות ופחות כפרקטיקה של המשטרה והפרקליטות להתערבות במערכת הפוליטית.

במקרה הנוכחי, נדמה שהניסיון הוא דווקא בכיוון ההפוך - ניסיון של המערכת הפוליטית, ובעיקר של נתניהו, להתערב בהליך המשפטי. ההנחיה מ־2005 מקנה ליועץ המשפטי שיקול דעת, אך לא מגבילה אותו. האם המלצות משטרה הן פעולות מיוחדות שמעוררות חשש להשפעה פוליטית? התשובה תלויה בגישתם של פרקליט המדינה והיועץ המכהנים, בהינתן העובדה שלהמלצות אלה אין ערך אמיתי משום שההחלטה על הגשת כתב אישום אינה בסמכות המשטרה.

החקירה של נתניהו באזהרה החלה מזמן, הפרטים העיקריים ידועים לציבור, ולכן רק כתב אישום הוא גיים צ'יינג'ר. השאלה היא האם יועץ משפטי שמשוכנע שיש להגיש כתב אישום צריך להמתין עד אחרי הבחירות ולסחוף את המערכת לקלחת מחודשת, ולחלופין, האם הבוחר לא זכאי לדעת שהמועמד שעבורו יצביע הוא גם מועמד ודאי לכתב אישום?

משה גורלי