משידור ציבורי לתעמולה ממשלתית

שר התקשורת הזמני צחי הנגבי ומנכ"ל משרדו שלמה פילבר מיהרו להסביר בפייסבוק שמינוי ראש מועצת השידורים החדשה הוא כמו מינוי רמטכ"ל ומפכ"ל. המסר פשוט: כמו שהממשלה דואגת לביטחוננו האישי והמדיני, היא תדאג גם לביטחוננו השידורי. כמו שהיא אמורה לטפל בנסראללה ובמולנר, היא תטפל בדרוקר ובאברמוביץ'.

ההודעות של השניים היו כמעט זהות. "הממשלה שממנה את מפכ"ל המשטרה, את ראש השב"כ ואת הרמטכ"ל לא מבצעת השתלטות פוליטית", כתב הנגבי. ופילבר כתב: "ממשלה שממנה מפכ"ל, ראש שב"כ ורמטכ"ל לא מבצעת השתלטות פוליטית". הנוסחים מלמדים על תיאום, שהונחת מאותה מעבדת מסרים שתכתיב גם את רוחו של הפיקוח החדש לפי חזונה של שרת התרבות מירי רגב: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?".

ראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: אוליבייה פיטוסי

אבל למה להסתפק, כמו רגב, במועט? למה רק התאגיד, כאשר נפתח חלון הזדמנויות לבלוע גם את הערוצים המסחריים, את הכבלים ואת גלי צה"ל? וכך, ההתנגדות העיקשת של ראש הממשלה בנימין נתניהו להקמת התאגיד שודרגה למהלך כולל נגד עצמאות התקשורת.

מחסום על פיו של כלב השמירה

המהלך הנוכחי נשען על רעיונות נכונים של איחוד רגולטורי וביטול המועצות הציבוריות, שהוכחו כפורמט פיקוח כושל. אבל הבעיה אינה הפורמט, אלא המניע. פורמט הפיקוח יכול היה להיות חשוב פחות, כל עוד הציבור מקבל חברות חדשות אמיצות שממלאות את תפקידן הדמוקרטי בביקורת השלטון. אלא שהמתווה החדש לא יסתפק באיחוד כפילויות אדמיניסטרטיביות, הוא שואף ליותר: לא שידור ציבורי, אלא שידור ממשלתי. הגוף החדש יהפוך ליחידות סמך במשרד התקשורת.

חוק הנאמנות הפוליטית

המקובל במדינות דמוקרטיות הוא שהתקשורת הלאומית מורכבת משידור ציבורי ומסחרי, כשלכל אחד מקורות מימון משלו, באופן שמשחרר את השידור הציבורי מתלות כלכלית ופוליטית, אבל מכפיף אותו לעקרונות ציבוריים של שיקוף מגוון הדעות בציבור. המגוון וחוסר התלות מובטחים יותר ברוח ובאתוס הדמוקרטיים של החברה ופחות בפורמט הפיקוח. במתווה המוצע ניכר המאמץ להטות את הספינה באמצעות מנגנון הדוק יותר. אתוס דמוקרטי אינו הקו המנחה שם. מעכשיו, כך מקווים, לא יצטרכו יותר לאכול ביזיונות כמו במינוי והדחת רמי סדן, מקורבה של שרה נתניהו, ליו"ר חדשות ערוץ 10. החוק החדש אמור להסדיר ולהבטיח את זהותם ונאמנותם של בכירי השידור הציבורי לממשלה.

המאבק בין הפיקוח לרוח הופיע כאשר לנתניהו היתה הזדמנות לחסל כלכלית את ערוץ 10, והוא בחר להצילו. האם ניצחה כאן הרוח הדמוקרטית את מאוויי הפיקוח הממשלתי, או שאולי היו אלה התחייבויות האישיות של נתניהו לרון לאודר ולארנון מילצ'ן? אירוניית גורל אפשרית: הסיגרים הצילו את הערוץ, שממשיך בזכותם לדווח על החקירות הפליליות סביב נסיבות קבלתם. הפורמט החדש, מכל מקום, מבטיח התעלמות נוחה יותר מפרצי רוח דמוקרטית.

תחום התקשורת צפוי עתה לחוות, וביתר שאת, את הניסיונות של הממשלה להשתלט על תפקידי מפתח במוקדי כוח אחרים בדמוקרטיה. כמו במינוי שופטים, מינוי יועץ משפטי לממשלה או מבקר המדינה. ב"ארץ נהדרת" הודיעה דמותו של נתניהו על כוונתה להחליף את מבקר המדינה במפרגן המדינה. יו"ר המועצה החדש לשידורים מסחריים הוא המועמד הטבעי לתפקיד הזה.