עוורים בלב ים: מחיר ההזנחה הפושעת של הים התיכון

סירת המחקר יוצאת ממעגן הסירות בקיבוץ שדות ים ומפליגה דרומה לעבר תחנת הכוח הפחמית אורות רבין בחדרה. ארבע הארובות, שנהפכו לסמל של המאבק בזיהום הסביבתי, נראות גדולות יותר מכביש החוף. הים שקט. אנחנו חולפים על פני שונית קטנה, שעליה עומדת להקת קורמורנים, סמל נוסף של המאבק בזיהום הסביבה מאז ימי דליפת הנפט הענקית במלחמת המפרץ הראשונה. "לא סתם אנחנו נמצאים כאן", מסביר ד"ר דני צ'רנוב, ראש החוג לביולוגיה ימית בבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה. אנחנו חולפים מתחת לגשר הובלת הפחם, והוא מצביע קדימה לעבר מתקן לקליטת גז, שעתיד להחליף את תחנת הפחם. משם הוא מסיט את ידו דרומה, שם נמצא מתקן התפלת המים של שרי אריסון, יצחק תשובה ועידן עופר, ומסביר: "חדרה היא נקודת מפתח חשובה לייצור אנרגיה, מזון ומים".

המתקן בחדרה הוא השני בגודלו מקרב שבעת מפעלי ההתפלה הפועלים בארץ (אחד באילת ושישה לחופי הים התיכון, כולל אחד שנחנך רק לפני כמה שבועות בכפר מסריק). השבעה מזרימים בכל שנה כ־600 מיליון קוב מים, כשני שלישים מהביקוש לשימוש ביתי — שיעור שעתיד לטפס בשנים הקרובות ל־90%.

מסיבה זו מי ים נקיים הם משאב קריטי ואסטרטגי לישראל, "סוגיה של ביטחון לאומי", כפי שהגדיר זאת מרכז חיפה למחקרי אסטרטגיה ימית (HMS). בדו"ח השנתי שלו ל־2016 הוא מתריע כי החלופות להתפלת מי הים התיכון עבור אספקת מי שתייה באיכות טובה כמעט אינן קיימות, ולכן כל נזק סביבתי עלול להשבית את האספקה לכל המדינה. אפילו באו"ם מביעים דאגה לנוכח המצב, והתוכנית לאיכות הסביבה של הארגון (UNEP) מזהירה כי זיהום הים התיכון ממקורות יבשתיים רק ממשיך לגדול בכל שנה.

צוללנים בשירות המרכז לחקר הים התיכון באוניברסיטת חיפה צילום: עמית שעל

ההתרעות החמורות הללו אינן נבואות אפוקליפטיות מרחיקות לכת. די להיזכר בדליפת הנפט שאירעה בינואר בצינור המוביל לתחנת הכוח באשדוד. כתם הנפט התפשט עד ראשון לציון והביא להשבתה מיידית של שלושה מפעלי התפלה. כמה חודשים קודם לכן, בקיץ שעבר, הושבת מתקן ההתפלה באשקלון בגלל תקלות במכון השפכים של עזה, שהביאו לזיהום בכל האזור. באותה התקופה פגעה ספינה שפינתה צינורות נפט באזור נמל חיפה באחד מצינורות ההובלה הפעילים, וגרמה לכתם נפט שהביא לסגירת חופי הקריות, האזור שבו פועל כיום מתקן כפר מסריק.

האיום על מי השתייה חמור שבעתיים כשמביאים בחשבון שלא רק זיהומי סביבה מסכנים אותם. לפי ההערכות של השירות ההידרולוגי ברשות המים, חברת מקורות וחוקרים בכירים באוניברסיטת תל אביב, בעוד כשנתיים עתידה להתפתח בארץ בצורת שתימשך כ־20 שנה, ותהיה קשה אף יותר מאלו שידענו בעשור האחרון. ההתחממות הגלובלית, היעדר המשקעים והגידול הטבעי באוכלוסייה מבהירים שבקרוב לא נוכל להסתמך עוד על מעט המים המתוקים שנשאבים כיום לצורכי שתייה. כך שבלי הים התיכון, פשוט לא יהיה לנו מה לשתות.

ד"ר דני צ'רנוב. "אני לא מצליח להבין למה המדינה לא מזדעקת על הבורות שלנו לגבי הים" צילום: עמית שעל

אני נזכר בשקף שהראה לי ד"ר צ'רנוב בחדר הישיבות במכון לחקר הים התיכון שבקיבוץ שדות ים, המסביר כיצד ייהפך האזור שלנו בהדרגה למדברי וצחיח כבר ב־2030. והפגיעה תהיה לא רק במי השתייה, כמובן, אלא גם בתעשיית החקלאות והמזון. ההתחממות הגלובלית מביאה לעלייה בכמות המים שלה נזקקים השדות והמטעים, ובהספק החשמל שיידרש לקרר את הרפתות והלולים.

בעקבות הכרישים

הסירה שלנו מתקרבת לעבר שפך נחל חדרה, לשם גם נשפכים המים החמים מהטורבינות של חברת החשמל. המפגש בין הזרמים מהנחל למים החמים יוצר גלים קטנים ומערבולות. צבע המים הופך ירקרק. זה יותר מ־30 שנה שפוקדים את המקום בחורף כרישים מסוג עפרורי וסנפיריתן, אבל רק לאחרונה הם נהפכו לאטרקציה בקרב הציבור רודף הריגושים. "ליותר ויותר אנשים יש רחפנים, והם מעיפים אותם באזור החוף", מסביר צ'רנוב. בעלי הרחפנים העלו את תצלומי הכרישים לרשת, בעקבותיהם הגיעה התקשורת ואחריה הקהל הרחב.

המקום מלא כרגע בסקרנים ובקבוצת דייגים קולנית שהשליכה חכות למים. סנפיר של כריש מבצבץ פתאום בסמוך למקום רבצם של הדייגים, ונעלם מיד. אחרי כמה שניות מבצבץ סנפיר נוסף, כשקרס דייגים נעוץ בו. "מדובר בטיפוסים לא קלים, בלשון המעטה", אומר צ'רנוב, ומבהיר כי קיים חוק האוסר דיג כרישים.

מתקן ההתפלה בחדרה. התלות של ישראל בהתפלת מי הים התיכון רק תלך ותגדל צילום: נמרוד גליקמן

שלושה צעירים בחליפות צלילה משנרקלים בסמוך אלינו. משתתפי צוות המחקר מבקשים מהם להתרחק מאיתנו לפחות כמאה מטר משום שהם מתכוונים להוריד סונאר למים, שיפיץ רעש אדיר בהם. מדובר בניסוי ראשוני, שמטרתו היא לספור את כמות הכרישים שנמצאים באזור ולמפות את צורותיהם.

מפעיל הסירה מזהה כמה כרישים שנמצאים בכיוון החרטום. הם חולפים במהירות מתחתינו בזמן שהוא מנסה להטיל את העוגן. "גילינו שבאזור יש עולם מלא של טורפים, דולפינים ודגי טונה. אוכלוסייה שאף אחד לא יודע מה גודלה, כמה זמן היא נמצאת פה ואם היא נשארת. כל שאנחנו יודעים הוא שהכרישים נמצאים ליד תחנת הכוח, וההשערה היא שהם הגיעו לכאן בעקבות פגרי עופות שהשליכו לכאן המשחטות באזור בעבר, ונשארו בגלל המים החמים, אבל הבעיה היא שאין שום מאמר או מחקר על החיות האלה באזור ישראל ובאגן הים התיכון המזרחי־דרומי. והדבר הכי גרוע הוא שאנו לא מבינים מהם מקורות המזון של אותה דגה. אנחנו לא מבינים מי אוכל את מי וכמה".

כדי לעשות זאת באופן רציני, נדרשים הרבה כסף ומאמץ אדיר. התוכנית של צ'רנוב היא להקים מערכי מחקר שייגררו על ידי ספינות, יסרקו משטחים בים, בדיוק כמו שסופרים תנועה בכביש, וימפו את כל מערכות החי והצומח, מהפלנקטון וחסרי החוליות עד דגי טונה, כרישים ודולפינים. אלא שלשם כך נחוצים תקציב משמעותי וכוח אדם רב, ואלה מגיעים לרוב רק כשהמדינה נרתמת למשימה. בינתיים הצליח צ'רנוב לגייס 10 מיליון שקל בתרומות, מרביתן ממוריס קאהן, ממייסדי אמדוקס. אולם מאחר שהמחקר הנדרש הוא למידה לאורך זמן ממושך, יש לגייס עוד תקציב שיספיק גם לשנים הבאות.

קורמורנים בחוף חדרה. "אין מספיק תקציבים ומשאבים לחקר הים. זו הזנחה פושעת" צילום: עמית שעל

200 מיליון שתיינים

צ'רנוב (49) התמחה בחקר אלמוגים, ואת הדוקטורט שלו, בנושא פוטוסינתזה של אצות ואלמוגים, עשה באוניברסיטה העברית. במסגרת מחקריו ברחבי העולם הוא בחן היעלמות של שוניות אלמוגים באוסטרליה ובאיים הקריביים, ומצא כי התחממות יתר של המים הביאה להכחדת זן אצות מיקרוסקופיות, ששימש מזון שלהן. האלמוגים בים האדום, הוא ממהר להרגיע, כבר פיתחו מנגנון הישרדות. לעת עתה לפחות.

ב־2009 מונה צ'רנוב לראש החוג לביולוגיה ימית בבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה, ונדהם לגלות כמה מעט מידע יש על הים התיכון, רצועת החוף הגדולה ביותר בישראל. "הדבר היחיד שיש לנו הוא המכון לחקר ימים ואגמים בחיפה. הם רצים שם אחרי תקציבים, לא קיבלו משכורות כבר כמה זמן ואין להם משאבים כמעט בכלל. מה שיש להם אלו שלושה מצופים, אחד באשקלון, אחד בחדרה ואחד בחיפה. כך אי אפשר לערוך מחקר אוקיינוגרפי. במדינות אחרות בנו מערכים שלמים שממפים כל נקודה בים, את הזרמים, את אוכלוסיית החי. אפילו באילת הצלחנו לעשות זאת. מדובר בהזנחה פושעת".

ישראל, שגם כך סובלת מגירעון של מים, אינה ערוכה להתעצמות הצפויה של הבצורת. המחסור בידע מביא לכך שהים באזורנו, המקור האמין היחיד למים, אינו מוגן דיו. "וזו לא רק בעיה שלנו", אומר צ’רנוב, "חיים איתנו בשכונה עוד כ־200 מיליון איש, שיסתמכו רק על הים התיכון כדי לשתות ממנו. ובהתחשב בכך שגם האנרגיה שלנו תבוא מהים התיכון, אני לא מצליח להבין למה המדינה שלנו, שהולכת להיות תלויה בו כל כך, לא מזדעקת".

אם תשאלו את נציגי המדינה, הם יטענו שדווקא התעוררו בזמן והזדעקו. ולראיה, כבר ב־2012 החל מנהל התכנון במשרד האוצר לאסוף חומרים בנושא בשיתוף עם האיחוד האירופי, וב־2014 הקים ועדה בין משרדית למיפוי ותכנון המרחב הימי של ישראל בראשות רונית מזר, מנהלת אגף בכיר לתכנון ארצי במינהל. אלא שהוועדה, שהבטיחה לפרסם את המלצותיה כבר בשנה שעברה, עדיין מתמהמהת. וממילא צ'רנוב טוען כי חסר לה ידע אקולוגי בסיסי על הים, שאותו חייבים לאסוף בטרם יהיה ניתן לגבש המלצות חד־משמעיות.

חם, מתחמם, לוהט

אחת הסכנות הבולטות של חוסר ידע היא תכנון לקוי של החקלאות הימית, כזה שעלול להרעיל את מי הים עקב העמסת יתר של מזון לדגים, למשל, או סילוק לא יעיל של דשנים שנפלטים בהפרשות שלהם לים. דוגמאות לאסונות כאלה יש בשפע. בנורבגיה נגרמו נזקים בלתי הפיכים לדגי הבר ב־1998 בגלל התפשטות טפילים מחוות הדגים לנהרות. הרשויות נאלצו לפזר כמויות רעלים בנהרות, שחיסלו את הטפילים, ואיתם גם את כל שאר היצורים החיים בנהרות; שנתיים לאחר מכן סגר בית המשפט בהודו חוות גידול שרימפס לאחר שהתברר כי פגעו אנושות ביערות המנגרוב שגדלים במים מליחים לאורך החוף המזרחי; ובשנה שעברה התגלה כי חוות גידול דגים בצ'ילה פגעה קשות במאזן הימי כשמשתה מהים דגי בר בכמות גדולה בהרבה מאלה שגדלו בכלובים.

נוסף על הזיהומים המתרבים, הים התיכון סובל מהתחממות מתמשכת. לפי המכון לחקר ימים ואגמים, הטמפרטורה הממוצעת בו עלתה בשלוש מעלות בשלושת העשורים האחרונים, ובקיץ המים יכולים להגיע ל־32 מעלות. ככל שהטמפרטורה תמשיך לעלות, תחריף הסכנה ליצורים רבים שחיים בו. ראשית תגבר רגישותם למחלות. הם יידבקו ביתר קלות בנגיפים שיתפשטו מהר יותר מאותה הסיבה. זו סכנה חמורה לא רק ליצורים עצמם. עלול להיווצר כדור שלג — עם כל זן שנכחד, נעלם גם מקור המזון ליצורים שניזונו ממנו, כך שסכנת ההכחדה מתרחבת. וכל הזמן הזה, הים רק יילך ויזדהם יותר בגלל העלייה החדה בתמותה.

הסירה שלנו עוגנת, ואני מקווה לסיום אופטימי. אבל אנחו בעידן טראמפ, ולאנשי סביבה כמו צ'רנוב קשה שלא להיות מודאגים. "לפי כל ההערכות", הוא מדגיש, "עלייתו של טראמפ, שאינו מאמין בהתחממות גלובלית, מבטיחה שהולך להיות פה הרבה יותר חם".

מנהל התכנון מסר בתגובה: "הוועדה עובדת על מסמך מדיניות ארוכת טווח לתכנון, פיתוח וניהול המרחב הימי. שלב א', שכולל סקירה וניתוח של המצב הקיים, הושלם לפני כמה חודשים. שלב ב', הכולל את גיבוש המדיניות העתידית, נמצא בימים אלו בשלבי עבודה מתקדמים ועתיד להיות מושלם בחודשים הקרובים. בנוסף לכך אנו נערכים למפגשי שיתוף בעלי עניין והציבור הרחב".