מתוק של אמא: רוצים להנחיל לילדים תזונה נכונה? תפסיקו לבייש ילדים שמנים
בעקבות המלצות ועדת הסוכר יתחילו גנים ובתי ספר לחנך לתזונה נכונה. הבעיה היא שכיום, חינוך כזה עובר לא פעם דרך הוקעת השמנים ופגיעה בדימוי הגוף של הילד. משרדי החינוך והבריאות עדיין עובדים על גיבוש התוכנית, אך כבר כעת מתגלעות ביניהם לא מעט מחלוקות
"קוראים לי יפית, אבל כולם קוראים לי 'יא שמנה!'. נולדתי פגה אחרי שנים של ציפייה, אמא דאגה לבת הנכספת והיחידה ודחפה לי אוכל מתוך אהבה". במילים אלה נפתח הספר "יפית ילדה שמנה", מאת דורה קטנוב (הוצאת גוונים, יולי 2015). הספר מתאר בשפה בוטה את עלילותיה של יפית, שחבריה מציקים לה: "בכיתה לידי יושבת איילת, אותה אני ממש לא סובלת. יום אחד היא פולטת: 'אני לא קולטת, איך אפשר לקרוא לילדה יפית, אם היא שמנה כמו חבית?'". יפית מחליטה לעשות דיאטה, בעידודם של כמה שכנים שמדברים עליה מאחורי גבה, ובדרך נכשלת ונתקפת בולמוס אכילה. לאחריו היא כותבת: "כל הלילה לא ישנתי. חשבתי: האם אני שמנה ללא תקנה? ייתכן שאני ילדה משונה? מה, אני כמו איזה חזירון?!". בסוף הסיפור מצליחה יפית לרזות, ומקבלת משוב חיובי מהשכנים ומחבריה לכיתה.
על גבי הכריכה האחורית של הספר, מסבירה הסופרת את כוונתה: "הספר מנסה לעודד ילדים לתזונה נכונה, לפעילות גופנית, למשמעת עצמית ולכוח רצון, באמצעות תיאור עולמה של יפית, שהיא מושא ללעג ולצחוק בחברה". אין ספק שהמטרה ראויה - חינוך לתזונה נכונה ולפעילות גופנית - אולם, קו דק מאוד עובר בין חינוך לתזונה נכונה לבין פגיעה קשה בדימוי הגוף של הילד. משרדי החינוך והבריאות שוקדים בימים אלו על בניית תכנים לחינוך לתזונה נכונה של ילדים. "מגזין כלכליסט" יצא לבדוק איך מעודדים ילד לאכול נכון, בלי להפוך אותו בדרך למושא לעג.
"המעשה חשוב יותר מהתיאוריה"
הביקורת על ספרה של קטנוב התמקדה ברובה בסוגיה מהותית: השנאה העצמית של הילדה, שנובעת גם מבוז ולעג חברתי. איך נמנעים מהנקודה הנפיצה הזו בחינוך לתזונה נכונה? לחלק מהעוסקים בתחום יש פתרון פשוט: לא מדברים על זה.
ציור של פרננדו בוטרו. "מכניסים ילדים למעגל הסוכר בגיל חמישה חודשים, וקשה לצאת ממנו" צילום: איי אף פי
"המעשה חשוב יותר מהתיאוריה", מסבירה ד"ר מיכל גילאון, דיאטנית קלינית במרכז שניידר לרפואת ילדים ומרצה בתוכנית לתואר שני בחינוך לפעילות גופנית ולבריאות בסמינר הקיבוצים. "בגן, למשל, או בכיתה א', הילד כבר יודע שבננה היא פרי ושזה בריא, אבל האם זה יגרום לו לאכול יותר פירות? התשובה היא חד־משמעית לא. יש פער גדול בין הרצון לאכול ממתק לבין הידיעה שהוא לא טוב. רוב הילדים לא יעמדו בפיתוי אם תניח מולם ממתקים. לכן מלכתחילה כדאי לא לשים אותם במקום הזה".
יש טעם להסביר לילדים על תזונה?
"אני ממליצה לצמצם את הדיבור על הנושא כמה שאפשר. בבתי הספר אפשר לדבר על כך, אבל עדיף להרחיב את הדיבור על מה שכן כדאי לעשות, ולהימנע מהטפה. בבית אני ממליצה לא לדבר על הנושא. אפשר להסתכל עליו כמו על עישון: מי שמעשן יודע שזה לא בריא עבורו. ככל שמדברים על זה, מתחילה הבעיה - מה זה אומר שאני אוכל משהו לא טוב? יש אלמנט של האשמה עצמית".
אז מה מומלץ לעשות?
"לדבר פחות ולעשות יותר: לדאוג שיהיו דגנים, קטניות, פירות וירקות זמינים בבית, לאכול יחד, לדאוג לבישול ביתי ולאכול פחות בחוץ. במקום להגיד לילד 'למה אתה לא אוכל פרי?', פשוט לחתוך ולהגיש לו".
מה עושים כדי לא לפגוע בדימוי הגוף של הילד?
"המסר חייב להיות חיובי. צריך לחזק ילדים עם עודף משקל בתחומים שהם טובים וחזקים בהם, ולא להתמקד בעניין המשקל. המסר החשוב להורים הוא שאסור לשפוט את הילד לפי המראה והמשקל. בכלל, המחשבה על משקל כנושא שקשור לכוח הרצון היא שגויה. אדם שמן לא הגיע למצבו כי אין לו כוח רצון או החלטיות. החיזוק החיובי ישפיע על הדימוי העצמי שלו, יעודד את תחושת המסוגלות ועשוי גם לפתוח אותו לשינוי ההרגלים שלו בתזונה, ובטווח הארוך גם לשינוי בהערכה עצמית".
ד"ר מיכל גילאון, דיאטנית קלינית: המסר בנוגע לדימוי הגוף צריך להיות חיובי. צריך לחזק ילדים עם עודף משקל בתחומים שבהם הם טובים. המחשבה על משקל כנושא שקשור לכוח רצון שגויה" צילום: יח"צ צריך להימנע מממתקים בבית?
"מניעה מוחלטת של ממתקים היא לא תמיד נכונה. צריכה להיות התאמה אישית לילד ולהורים, אבל חשוב לא להפוך ממתקים לפרס".
מחלוקת בין משרד החינוך למשרד הבריאות
אתגר החינוך לתזונה נכונה הופך אף קשה יותר לנוכח התרחבות תופעת ההשמנה, בפרט בקרב ילדים. לפי נתוני ה־OECD, שיעור הילדים בני 17–5 הסובלים מעודף משקל בישראל הוא 24% מהבנים ו־20% מהבנות. זהו שיעור גבוה יותר מממוצע ה־OECD, העומד על 23% ו־21% בהתאמה. אותם ילדים גדלים להיות חולים יותר - לפי נתוני משרד הבריאות, שיעור החולים בסוכרת בקרב בני 18 ומעלה עלה מ־9.1% ב־2011 ל־9.7% ב־2015.
הנתונים הקשים על שיעורי ההשמנה העולים עוררו גם את שר הבריאות יעקב ליצמן, שהחליט על הקמת ועדת האסדרה לתזונה בריאה. בראש הוועדה, שזכתה לכינוי "ועדת הסוכר", עמד מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, והיא הגישה את המלצותיה בנובמבר 2016. אחת מהמלצותיה, הנוגעת לסימון מוצרים מזיקים - בעלי שיעור גבוה של סוכר, נתרן ושומן - זכתה לתהודה רבה באמצעי התקשורת; אך המלצה נוספת וחשובה לא פחות נוגעת לילדים - והיא תכנון ויישום תוכנית ייעודית לחינוך לתזונה נכונה.
עיקרי התוכנית נשענים על גישה הפוכה לזו של אנשי המקצוע שאומרים "לא לדבר אלא לעשות" - והם קוראים ללמד ולהסביר כמה שיותר על תזונה נכונה. אולם, גם הרגולטורים עצמם חלוקים בדעותיהם בשאלה מהי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. לטובת העניין הוקמה תת־ועדה לבחינת נושא החינוך התזונתי, אך ההחלטות שלה עוד רחוקות מלהגיע לשערי בתי הספר.
"לפני כמה שנים הוציאו את החינוך התזונתי ממערכת השעות", אומרת פרופ' רונית אנדוולט, מנהלת המחלקה לתזונה במשרד הבריאות וחברת ועדת האסדרה. "בעבר הוא נלמד כחלק משיעורי כלכלת בית, והיום בעצם אין תוכנית ליבה לתזונה. כעת אנחנו בונים סילבוס ללימודי תזונה".
איך זה יעבוד?
"השאיפה שלנו היא שהגננות והמורים בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים יעברו הכשרה לתזונה בריאה, בחינה ביקורתית של פרסומות, בישול בריא והרכבי מזון. הרעיון הוא למידה חווייתית, שתוטמע תוך כדי ניסוי. בחטיבות הביניים ובתיכונים אנחנו שואפים לשלב תזונאים שיעבירו את השיעורים, והשאיפה היא שיהיה גם מבחן בגרות בתזונה".
יש תקציב לנושא?
"אנחנו מנסים לצמצם עלויות, ולכן הרעיון הוא לקחת תזונאים ולהפוך אותם למורים למדעים, כשהמקצוע יכלול דגש על תזונה. אולי הוא יילמד רק סמסטר בשנה, אבל שיהיה מקצוע ליבה".
מישל אובמה רוקדת כדי לחנך ילדים לפעילות גופנית. "ילדים אוהבים ספורט. אנחנו שמים אותם מול הטלוויזיה" צילום: איי אף פי איך מדברים על תזונה עם ילדים קטנים בלי לפגוע בילדים המלאים יותר?
"אנחנו לא מדברים בכלל על השמנה, אלא על בחירה נכונה של מזון ותזונה בריאה. הנה כמה נושאים לדוגמה מהסילבוס: האבולוציה של המזון, קבוצות מזון, גינון, חקלאות ואספקת מזון, מזון גולמי מול מזון מתועש, שרשרת המזון, מידתיות, החשיבות שבשתיית מים וחדשנות בתזונה".
משרד החינוך, מנגד, אינו שותף לחלום לימודי התזונה החדשים של משרד הבריאות. "אני לא בעד שיעור בחינוך תזונתי, אני בעד שהשיעור יהיה בין־מקצועי", אומרת עירית ליבנה, המפקחת על תחום הבריאות במשרד החינוך וחברת ועדת האסדרה. "למשל, כשלומדים תנ"ך ויש שם התייחסות לממתקים, אנחנו מחברים את זה להיסטוריה ולתזונה.
"כל מורה וכל גננת חייבים ידע בתזונה. שיעור בתזונה יהיה רק לסמן וי, אבל אם כל מורה ישלב את הנושא בתחומו וידגיש אותו, השינוי יבוא. גם חדר המורים צריך להשתנות בהתאם".
אז מה עושים עכשיו?
"קהל היעד שלי הוא ההורים ועובדי ההוראה, לא הילדים. מהשנה הבאה, כל תלמיד הוראה במכללות יהיה חייב בלימודי תזונה, כחלק מהדרישות לקבלת תעודת הוראה. נבהיר שמותר להביא עוגה בימי הולדת, אבל לא טונות של ממתקים".
ואיך תמנעו פגיעה בילדים שמנים?
"אסור לפגוע בילד. אנחנו לא מדברים על הפרעות אכילה או מטפלים בהן, אלא עוסקים בבריאות ובקבלת השונה. אני מבקשת מעובדי ההוראה לטפל גם בצד החברתי, ולדבר עם ההורה של הילד בדיסקרטיות".
שמעת על הספר "יפית ילדה שמנה"?
"כן, ואין ברירה, צריך להתמודד גם עם זה. החברה היא רעה, ויש גם ילדים שאומרים לגננת: 'את שמנה, אני לא אוהב אותך'. אנחנו עובדים על זה, ולכל גיל יש מאפיינים משלו".
"חינוך לתזונה נכונה מתחיל בתקופת ההיריון של האם"
חינוך ילדים לתזונה נכונה היה אחד המטרות החברתיות שאשת נשיא ארה"ב לשעבר, מישל אובמה, לקחה על עצמה. נוסף על תזונה נכונה, היא התמקדה בהעברת מסרים לחינוך לפעילות גופנית, מה שהתבטא בשלל סרטוני ריקודים קופצניים במיוחד שנהפכו ללהיט ברשת.
פרופ' דן נמט: "זה תמים לחשוב שחברות המזון יפסיקו לייצר משקאות ממותקים או חטיפים. הכוחות הכלכליים שמניעים את העולם הזה לא רוצים שנהיה בריאים" צילום: אוראל כהן פרופ' דן נמט, מנהל מרכז ספורט ובריאות לילדים ונוער בבית החולים מאיר, חקר לעומק את נושא החינוך לפעילות גופנית של ילדים בגיל הגן. במחקר השתתפו יותר מ־800 ילדים בני 6–4. "ראשית, בדקנו מה יודעים הילדים על פעילות גופנית ותזונה באמצעות משחק: פיתחנו משחק מחשב ששאל אותם שאלות כמו 'האם קולה בריאה יותר ממים' ו'האם אורז בריא יותר מצ'יפס'. תשובות הילדים שימשו אותנו כבסיס לתוכנית. אחר כך שינינו את האוכל בגן.
"הכנסנו גם תוכנית גופנית: שלוש פעמים ביום למשך 15 דקות, 45 דקות בסך הכל. התוכנית רצה במשך השנה, נבדקה בתחילת השנה, באמצע ובסוף, והתוצאות עלו על התחזיות שלנו - גם שיפור בידע של הילדים, גם שיפור בכושר הגופני ובעיקר: חלק מהילדים שהתחילו את התוכנית בעודף משקל, סיימו אותה במשקל תקין. מבדיקה שנערכה שנה לאחר מכן עולה שהתוצאות נשמרו".
איזה סוג ספורט ילד בן 4 יכול לעשות?
"בנינו תוכנית פעילות גופנית לפי הציוד שיש בכל גן. הראינו להם שעל ספסל אפשר לא רק לשבת; אפשר לזרוק כדור או לקפוץ מעליו. הפעילויות היו לרוב קפיצה בחבל, ריקוד, הליכה, ריצה, משחקי טיפוס. ילדים אוהבים לעשות ספורט, אבל אנחנו עוצרים אותם, אומרים להם לא לרוץ. אנחנו גם עובדים קשה ורוצים שהם יהיו בטוחים, אז מושיבים אותם מול הטלוויזיה".
יש חינוך גופני בבתי הספר, אבל מגמת ההשמנה עדיין בעלייה.
"ההמלצה של ארגון הבריאות העולמי היא 60 דקות פעילות ביום. עשיתי בעבר מחקר שבדק כמה פעילות עושים ילדים בשיעור התעמלות. המחקר הראה שבשיעור של 45 דקות, הבנים רצים 7 דקות והבנות רצות 4.5 דקות. בהתחלה משרד החינוך כעס עליי שפרסמתי את הממצאים, אבל יש בעיה וצריך לחשוב איך עושים את השיעורים האלה טוב יותר".
מה תמליץ לאמהות?
"טיפול בילדים שמנים הוא עניין אחד, ומניעה של עודף משקל זה משהו אחר. המניעה צריכה להתחיל אצל האמהות עוד לפני ההיריון ובמהלכו. תינוקות שנולדים קטנים ותינוקות שנולדים גדולים הם בסיכון להשמנה. הקטנים, כי אנחנו מרגישים שצריכים לתת להם יותר אוכל; והגדולים, כי הם גדולים וצריכים לאכול יותר. בישראל ילדים נחשפים לסוכר כבר בגיל חמישה חודשים. אנחנו מכניסים את הילדים למעגל שקשה מאוד לצאת ממנו".
אז אולי זה לא אפשרי בכלל?
"זה תמים לחשוב שחברות המזון יפסיקו לייצר משקאות ממותקים או חטיפים. הכוחות הכלכליים שמניעים את העולם הזה, כמו חברות המזון וחברות התרופות, לא רוצים שנהיה בריאים. אבל בסוף, כל אחד צריך לדאוג לילדים שלו. לתת לילדים שלושה חטיפים ביום זה לא הופך אותנו להורים טובים יותר.
"צריך לדבר גם על איפה הילדים אוכלים. יש מחקר שמראה שילדים שאוכלים מול הטלוויזיה, אוכלים כמות גדולה פי 2.5 ממה שיאכלו אם יישבו ליד השולחן. זה שינוי קטן שיכול לעשות את העבודה".
"ילדים מבינים שזה רק סיפור"
דורה קטנוב, מחברת "יפית ילדה שמנה", מסבירה מדוע כולנו רוצים להיות יפים ואסתטיים
לא קשה להבין מדוע קיבל הספר "יפית ילדה שמנה", ששוזר הוקעה חברתית של שמנים וחינוך לאכילה בריאה, ביקורת כה קשה מהורים ואנשי מקצוע שתוהים אם זו אכן הדרך הנכונה לחנך ילדים לאכילה בריאה. קטנוב, מצדה, לא מתרגשת מהביקורת. "גם אני הייתי ילדה מלאה, ובגיל 15, כשהסתכלתי במראה, לא הייתי מרוצה מעצמי", היא מספרת ל"מגזין כלכליסט". "עשיתי דיאטה, ואף אחד לא אמר לי לעשות אותה. כל בן אדם צריך לאהוב את עצמו, ואין מה לעשות, כולנו רוצים להיראות אסתטיים ויפים".
אבל האם הדרך הנכונה לעשות את זה היא באמצעות מילים כמו "חבית" ו"חזירון"?
"האמת היא שכשכתבתי את הספר חשבתי על ילדים בוגרים יותר. לא הייתי מרוצה מהאיורים. זה היה אמור להיות בוגר, קריקטורי וסאטירי יותר. אבל הקראתי את הספר בגני ילדים ובבתי ספר ואף אחד לא נפגע. ילדים מבינים שזה סיפור. אני רק רוצה להגיד שיאכלו בריא, שלא יאכלו יותר מדי, ושיגוונו עם יותר פירות וירקות. הילדים לא מטומטמים - הם אוהבים יותר כשאומרים להם את האמת. ילדים צריכים לקבל את התובנה הזו לפני שיגיעו לגיל בוגר ויעשו ניתוח לקיצור קיבה. צריך להשפיע עליהם מגיל צעיר".
 | |||
את מאשימה במצב של יפית את האמא ש"דחפה לה אוכל"?
"אני מבינה שלפעמים, מתוך אהבה, הורים דוחפים לילד אוכל. אני לא מאשימה אף אחד, זה סיפור אמיתי שקורה בחיים".
ולזרוק את האוכל הלא בריא לכלבה זה מסר חינוכי?
"כשהייתי בגן ולא הייתי מסיימת את האוכל, והיו משאירים אותי בעונש עד שאגמור לאכול - הייתי זורקת אותו לכלבים".
הילדים שלך אהבו את הספר?
"יש לי בן מבוגר (בן 32 - נ"ב), אבל קראתי את הספר לארבעת הנכדים שלי והיה להם מעניין. אני חושבת שהשמנים אולי לא אוהבים את הספר, אבל אני הייתי מלאה ואני יכולה לצחוק על עצמי. מי שיש לו ביטחון יודע גם לצחוק על עצמו".
מה את עונה לביקורת?
"יש הרבה מבקרים, אבל יש גם הרבה אנשים שאהבו את הספר. זה אומר שהוא טוב. עכשיו פנו אליי בבקשה לתרגם אותו לאנגלית, ואני אחליף את האיורים".
