מייקל אייזנברג: לפטר עובדים זה חברתי

מייקל אייזנברג, מייסד שותף של קרן ההון סיכון אלף, נחשב דמות מובילה בעולם ההייטק הישראלי. כבר ב־2006 הוא דורג במקום 39 ברשימת "בעלי מגע הזהב של מידאס" של מגזין "פורבס" העולמי, עד כה גייס ממשקיעים כ־330 מיליון דולר, והוא זוקף לזכותו השקעות ב־Wix ו־WeWork ושלל אקזיטים והנפקות; השבוע דווח, אגב, כי WeWork עומדת לקבל מתאגיד הענק היפני סופטבנק השקעה של כ־3 מיליארד דולר, מה שעשוי להוביל את שווי החברה ליותר מ־20 מיליארד דולר, ולהפוך את ההשקעה של אייזנברג, מהראשונות בחברה, לבחירה מזהירה במיוחד. אבל מבחינת אייזנברג ההשקעות והאקזיטים וההייטק בכלל הם לא המטרה, רק הדרך ליישום משנה סדורה ומקיפה, חזון רדיקלי שהוא מקווה להחיל על כל מדינת ישראל.

עכשיו הוא פורס את החזון הזה בספר חדש, שהושק בשבוע שעבר, רגע לפני פורים, ולא במקרה. "ככה יֵעשה ליהודי: קריאת השכמה בראי מגילת אסתר", הוא נקרא. אייזנברג מפרש בו את המגילה מנקודת מבט כלכלית ואנתרופולוגית, וטוען כי העם היהודי אמנם ניצל מגזירת ההשמדה של המן אך למעשה בחר בהשמדה אטית יותר, והיא ההתבוללות. לשיטתו של אייזנברג, מרדכי היהודי העדיף את מנעמי השלטון ואת הקרבה לאימפריה הגדולה ששלטה בעולם, האימפריה הפרסית, על עלייה לארץ הקודש. את הנמשל הוא מוצא ביהדות ארצות הברית, ומסביר כי הדרך היחידה להציל את היהדות, כדת ולאום, היא לרכז את כל היהודים בישראל. וכדי לעשות זאת צריך להפסיק להתייחס לישראל כאל מדינת מקלט שאליה בורחים יהודים החוששים מאנטישמיות, ולהפוך אותה למוקד משיכה כלכלי אמיתי. "סקיל־אפ ניישן", הוא קורא לזה. מדינה של מוחות, בלי ידיים עובדות. חוד חנית בעולם גלובלי, מעצמת תכנות ומידע עולמית. רק הדאטה יציל את היהדות.

מייקל אייזנברג במשרדי WeWork שרונה. "המוטו הוא להפוך את ישראל מסטארט־אפ ניישן לסקיל־אפ ניישן, והייצור יעבור לווייטנאם, למלזיה, מקומות כאלה" צילום: עמית שעל

כשפורטים איתו את החזון הזה, כפי שנעשה בהמשך, הוא מתגלה כמורכב ומעורר לא מעט שאלות. אבל הראשונים להתרגז היו החרדים. יומיים לפני השקת הספר, שהתקיימה בירושלים, נתלו נגדו בעיר פשקווילים שכותרתם "צא טמא, חוטא ומחטיא". "האפיקורס אייזנברג, סלק ידיך מהתורה הקדושה (...) מתכסה באצטלה של תלמיד חכם ומלעיז על מרדכי היהודי, שרודף כבוד ומעמד", נכתב שם.

"אני ממש לא מתרגש", אומר אייזנברג ל"מוסף כלכליסט". "אני חוזר ואומר: מרדכי שלח את אחייניתו לשכב עם מלך לא יהודי, להתבולל בחדרי המיטות של פרס, כי הוא רצה להיות חלק מהמקורבים. בסוף מרדכי נהיה המשנה למלך, כי הוא הקים מיליציה יהודית וביצר את מעמדו במקורבים של האימפריה. מה שאני בא לומר זה שבתקופות של גאות כלכלית ישנה התבוללות. אסתר שוכבת עם המלך והיהודים נוהים אחרי סיר הבשר, בדיוק כמו שקורה היום באמריקה. וזה אסון. לא בסדר גודל של השואה, אבל ההתבוללות למעשה מחסלת את היהודים".

הצד האחר של הגאות הכלכלית כמעודדת התבוללות הוא משבר כלכלי כמעודד אנטישמיות, מסביר אייזנברג. "העלייה באנטישמיות החלה כבר ב־2008. בשנים האחרונות רואים עלייה משמעותית, והקמפיין של דונלד טראמפ לנשיאות התיר את הרסן על דיבורי שנאה. זה בדיוק מה שאני מנסה לומר בספר — אנטישמיות מתחילה בזמן של משברים כלכליים ועלינו להיערך לכך, כמדינה". מבחינתו, זה מה שהוא מנסה לעשות בהשקעותיו: "קרן אלף משקיעה רק בישראל, ואנחנו רוצים לבנות כאן חברות גדולות. לא חברות קטנות שיימכרו לענקים בינלאומיים, אלא חברות כגון Wix ששוות מיליארדי דולרים רבים ומעסיקות אלפי עובדים. אנחנו גם מעודדים יהודים לעלות לישראל, מחברים בין חברות כאן לכישרונות מרחבי העולם כדי לסייע להם לעשות בארץ את הצעדים הראשונים, ומסייעים גם לישראלים שמחפשים עבודה בהייטק". ולחזון הזה, מלבד ההיבטים של חיזוק ישראל כבית היהודי, יש עוד אי אילו היבטים כלכליים־חברתיים.

אדם נוימן, מייסד WeWork. "דיברנו בהתחלה בטלפון, פחדתי שהשיחה תתנתק, אמרתי: 'אל תגייס אף אחד, אני מגיע לניו יורק'. בצ'ק הראשון שמנו 17 מיליון דולר" צילום: איי אף פי

ילדות במנהטן, הארה בגוש עציון

הפגישות שלנו מתקיימות ב־WeWork בשרונה תל אביב, שנראה בדיוק כמו WeWork ברחוב דובנוב הסמוך ובהרצליה פיתוח. אחרי החלל המשותף המלא ביזמים צעירים, מסדרון ארוך מוביל לכניסה למשרדים של קרן אלף. חלק מהנוכחים מזהים את אייזנברג, הוא מחליף מילים ידידותיות עם הפקידות, משוחח עם אחד הנוכחים ליד בר המים, זוכה למבטים מאחרים. אבל הוא גם נראה אחד מהם, עם תיק גב פשוט ובקבוק מים רב־פעמי, לבוש ג'ינס וחולצה מכופתרת ומעליה סוודר. הכיפה השחורה כמעט לא נראית.

"יש לו בדיוק מה שצריך כדי לנהל קרן הון סיכון: מראה של נער נצחי, מבטא אמריקאי וידע מעודכן בכל מה שקורה בתחום", אומר עליו משקיע ישראלי בולט. אייזנברג, שגר בירושלים, בן 45; הוא נראה צעיר מגילו, אבל יש לו שמונה ילדים (בני 22 עד 7) וגם נכדה תינוקת. הוא נולד במנהטן, התחנך בבתי ספר יהודיים אורתודוקסיים יוקרתיים וחלם להיות סנאטור, לפעול במסדרונות השלטון של האימפריה הגדולה בעולם של העת הזאת. אבל לאחר סיום התיכון הגיע ללמוד בישיבה בישראל, והמסלול השתנה.

אייזנברג בחר בישיבת הר עציון הידועה והנחשבת, שנמצאת באלון שבות שבשטחים. שם, הוא אומר, התרחש האירוע המכונן בחייו. הוא היה אז בן 20, קצת אחרי מלחמת המפרץ, שקוע בשיחה עם ראש הישיבה הרב יהודה עמיטל. אייזנברג הצעיר שאל אם כשיעלה לארץ התיישבות באזור ספר תהיה מצווה גדולה יותר מחיים באזור אחר. הרב השיב שלא כל כך חשוב איפה יגור, כי אם יעלה לארץ ויקים מפעל שבו יעסיק יותר מעשרת אלפים עובדים זו כבר תהיה מצווה חשובה. מאז היא הולכת איתו.

לאייזנברג היה ברור שהוא עולה לארץ, אבל קודם לכן חזר לניו יורק, למד מדעי המדינה בישיבה יוניברסיטי וערך את עיתון הסטודנטים שלה. זה היה באמצע שנות התשעים, ואייזנברג התחיל להתוודע לאינטרנט ("לחצת על המודם והתחלת להתפלל שהוא לא יקרוס עכשיו לשמונה שעות"). כעורך העיתון הוא חשף את הניסיון של האוניברסיטה לסגור את בית הספר לתואר שני ביהדות, חשיפה שהובילה להפגנות סוערות של סטודנטים, כולל כאלה שקשרו את עצמם לבניינים. האוניברסיטה שכרה חברה לייעוץ פוליטי ששמה Marttila & Kiley, והמפגש של אייזנברג עם החברה באותם ימי משבר הוביל לכך שעם סיום הלימודים הוא נשכר לעבוד בה, וייעץ למפלגת העבודה בימי הסערה שאחרי אוסלו. "התחלתי את הקריירה שלי כיועץ פוליטי בגיל 22. זו היתה די יומרה, ואני אומר את זה היום בדיעבד. אבל אף אחד לא סיפר לי שמתחלפות ממשלות בכזאת מהירות", הוא מחייך. מתברר שרצח רבין הפיל גם את הקריירה שלו. הוא חיפש עבודה בישראל במשך זמן רב, "ובאותן שנים בכל ראיון עבודה שאלו אם שירתי בצבא, ולא שירתי כי חליתי במלנומה בגיל 21". הוא כבר השתקע בארץ, נשוי טרי ואב לתינוקת, ובלי פרנסה. ואז החליט להציע לבנק ההשקעות האמריקאי מונטגומרי סקיוריטיס לייצג אותו בישראל. כסף לטיסה לפגישה בבנק לא היה לו, והוא לקח הלוואה; "זה היה נורא מצחיק: הייתי דלפון ועני, אבל כשנחתתי בסן פרנסיסקו חיכתה לי לימוזינה". זה הצליח, ואייזנברג נהפך לנציג הבנק בישראל; משקיע הייטק נולד.

עטיפת ספרו של אייזנברג. עתיד היהודים בעקבות העבר הרחוק של היהודים

שנתיים אחר כך הצטרף כנציג הבנק לקרן ההשקעות של שלמה קליש, ג'רוזלם גלובל, וכיהן שם כסגן הנשיא לענייני השקעות. החברה הראשונה שבהשקעה בה היה מעורב היתה פיקצ'ר ויז'ן, שבעידן שלפני התמונות הדיגיטליות המציאה מכשיר שסורק נגטיבים של פילם ושולח אותם באמצעות האינטרנט. "ראיתי את זה ואמרתי: אני חייב להשקיע, זאת הדרך המהירה ביותר שבה אפשר לשלוח תמונות של הילדים שלי להורים במנהטן". בסוף שנות התשעים פיקצ'ר ויז'ן הונפקה וגם נמכרה לקודאק בשתי פעימות שהסתכמו בכ־240 מיליון דולר. "את כל החובות כיסיתי אז", אייזנברג שוב מחייך; הוא מרבה לעשות את זה. בסך הכל, 11 מהחברות שבהן השקיעה ג'רוזלם גלובל הונפקו או עשו אקזיט, ובהן מלאנוקס, סייפן ו־QXL שנמכרה ב־1.9 מיליארד דולר. ב־1997 אייזנברג הצטרף כשותף לקרן הון סיכון Israel Seed Partners, שהשקיעה והנפיקה את חברת שופינג.קום, שאיביי קנתה, ו־answer.com, שרשמה גם היא הנפקה מוצלחת. ב־2005 הצטרף לקרן בנצ'מרק האמריקאית, ומאז הוא משמש הנציג שלה בישראל והוביל אותה, בין השאר, להשקעה ב־Wix, הפלטפורמה המצליחה להקמת אתרי אינטרנט שכבר הונפקה בנאסד"ק ושווה כיום כ־2.7 מיליארד דולר.

במקביל לעבודתו בבנצ'מרק ולהשקעות פרטיות שלו — בשלוש חברות, שאחת מהן כבר נמכרה; אייזנברג מסרב לחשוף את הפרטים — ב־2013 הוא הקים את קרן אלף (Aleph). שותפו מראשית הדרך הוא אדן שוחט, בשנה שעברה הצטרף אהרון רוזנסון כשותף שלישי, והם מגייסים כסף ממשקיעים מוסדיים בחו"ל. עם התקדמותה של אלף, הלך והתגבש גם החזון הגדול של אייזנברג שאותו הקרן אמורה לשרת.

חזון העבודה החדש

"המוטו של אלף הוא להפוך את ישראל מסטארט־אפ ניישן לסקיל־אפ ניישן", מסביר אייזנברג. "יש פה מסה קריטית של אנשים וכוחות. העולם כיום אמנם גלובלי, אבל אפשר לבנות חברות שהמרכז שלהן הוא בארץ, כמו צ'ק פוינט וטבע, ושיש להן פריסה בינלאומית. הייצור יעבור לווייטנאם, למלזיה, למקומות כאלה, ומכאן נעשה את בקרת האיכות".

הפשקווילים נגד אייזנברג שנתלו בירושלים. "האפיקורס אייזנברג, סלק ידיך מהתורה הקדושה", נכתב בהם בעקבות ספרו על מגילת אסתר

החזון הזה בעצם כולל שינויים. אחד הוא בתוכן: הדאטה יתפוס עוד ועוד מקום, על חשבון ענפים אחרים. חברות ביטוח למשל, הוא אומר, ייהפכו לחברות דאטה, כמו למונייד שבה השקיעה אלף, ושממשרדיה בשרונה מוכרת ביטוחים מקוונים בארצות הברית; כמו חברת נקסאר, שמפתחת אלגוריתמים להגברת הבטיחות בדרכים.

שינוי דרמטי שני הוא בשוק העבודה. "ישראל הולכת להיות מרכז עולמי חשוב במציאות שבה רוב המשרות העולמיות ייעלמו", הוא אומר, ספק קובע ספק חולם. "רוב האנשים חושבים שהעולם הוא לינארי, ימשיך להיראות אותו דבר. אבל העולם דינמי מאוד, השינויים חדים יותר והמשברים גדולים יותר. וכך רוב המשרות ייעלמו. הבנקים יכולים ורוצים לפטר 50% מהעובדים שלהם, שלא תורמים כלום לשירות הלקוחות. עצם העובדה שהם מעסיקים אותם גורמת לכך שיוקר המחיה עולה; לא מפטרים אותם כי מפחדים מההסתדרות, אבל בסופו של דבר עושים עוול גם לאזרחים ובעיקר לעובדים, כי הביטחון התעסוקתי שלהם מדומה. וזה נכון גם בחברות הביטוח ובעוד אלפי עסקים. אתה לא יכול לשמור מבנה כלכלי שלא מחזיק מים, כי בסופו של דבר הוא יתמוטט. לכן אנשים כמו שלי יחימוביץ' עושים עוול לעובדים, היא דנה אותם לחידלון כלכלי, כי כאמור נתרסק בסופו של דבר. כשהיא וההסתדרות נלחמות נגד פיטורים, במקום להתקדם הן כולאות את העובדים".

כשאני שואל על גורלם של המוני העובדים המפוטרים בחזון הזה, אייזנברג מדבר על הכשרתם לתחומים חדשים לגמרי, ועל תהליכים היסטוריים שייצרו יותר משרות. "אתה רוצה לפטר עובדים, אז למה לא? בעצם זה שאתה מפטר אותם אתה הרבה יותר חברתי. אתה לא אמור לשמור עובד, זאת הבעיה. אני לא רוצה לשלוח את העובד שפוטר ללשכת האבטלה כדי לקבל כסף. פוטרת? אין עבודה שמחכה לך. במקום זה תקבל חינוך והכשרה מחברות כמו צ'ק פוינט, שמחפשות הרבה מתכנתים, או טבע, שם מחפשים אנשים לבקרת איכות. קח את העובד שפוטר מפרי הגליל ותעביר אותו לטבע. החברה תשקיע בעובד שנתיים הכשרה, והוא ילמד מיומנות חדשה. בתמורה להכשרה הזאת המדינה תגבה מהחברה פחות מסים, שמלכתחילה מממנים את דמי האבטלה. כך שזה הרבה יותר יעיל מלשלוח בן אדם ללשכת האבטלה, וזה מצריך השקעה מסיבית בהכשרת עובדים שהטכנולוגיה מייתרת את התפקידים שלהם, צריך לתמרץ חברות שיכשירו אותם. ובכלל, צריך להשקיע בהכשרות ובחינוך מגיל הגן ועד גיל 60, כל הזמן לאתגר אנשים בדברים חדשים. וחברות עושות את זה הרבה יותר טוב מהמדינה, היא כבדה מדי, זזה לאט מכדי להדביק את הפערים".

שלי יחימוביץ' ואבי ניסנקורן. "כשהיא וההסתדרות נלחמות נגד פיטורים הן כולאות את העובדים, דנות אותם לחידלון" צילום: יריב כץ

ואז יבואו האלגוריתמים ויחליפו את העובדים שבגיל 40 למדו מקצוע חדש.

"הירידה בתעסוקה היא זמנית, בסופו של דבר יועסקו יותר אנשים. בהתחלה מאבדים משרות ואחר כך יוצרים משרות, ככה האנושות גדלה. המהפכה התעשייתית יצרה יותר משרות, וכך גם המהפכה הדיגיטלית, המשרות פשוט משתנות. האלגוריתמים לא יחליפו את הסקיל־אפ ניישן ואת כל בני האדם, זה לא יכול לקרות. בני אדם ימצאו בסופו של דבר מה לעשות, כי השעמום מוביל לבטלה והאדם אינו יצור בטלן".

תרשה לי לא להסכים איתך.

"אני מאמין בבני אדם כי אני הומניסט. אני מתווכח עם בכירים במשרד החינוך שאומרים לי: לא כולם יכולים להיות מתכנתים. אני מסרב לקבל את חוסר האונים ואת האמונה שאנשים לא מסוגלים להתקדם. אני לא מאמין שיש אדם אחד בעולם שלא יכול להתקדם, ואני מוציא את המוגבלים מהמשוואה, להם צריך לעזור. אבל החברה מוותרת על האדם הפשוט, וצריך להשקיע באנשים האלה כדי שיתקדמו. אם נמשיך להתקיים רק מ־250 אלף משרות ההייטק הקיימות ועם 90 אלף חרדים שלא עובדים, יקרה פה משהו לא טוב. אני מאמין ש־8 מיליון בני אדם יוכלו לעבור פה הכשרה אם נהפוך לסקיל־אפ ניישן".

איך באמת אפשר להכשיר חרדים, שחלק מהם חיים בקהילות שמתנגדות אפילו לאינטרנט, לעולם הזה שאתה מתאר?

"התנועה של החברה החרדית בכיוון שוק העבודה ברורה לגמרי. יש אלפי חרדים שכבר הצטרפו לשוק ההייטק, יש חממות, וחשוב לדעת שהרבנים מעודדים את זה. חוץ מכמה רבנים קיצוניים, שאני מציע לא לתת להם תשומת לב וכותרות, זה הכיוון וזו ברכה גדולה לחרדים ולמדינת ישראל".

אייזנברג בבר המצווה שלו. למד בבתי ספר אורתודוקסיים וחלם להיות סנאטור צילום רפרודוקציה: עמית שעל

WeWork זה דאטה, לא נדל"ן

אייזנברג בעצם מדמיין כאן חברה אחרת לגמרי, כזו שבה הפועלים והחרדים והמתכנתים יתמזגו ליקום אחד. בינתיים, מדובר בלפחות שלושה יקומים מקבילים. באחד מהם, זה של ההייטק, דווח השבוע על השקעת העתק המתוכננת של סופטבנק היפנית ב־WeWork. אייזנברג טוען שמדובר בלא יותר משמועות, וגם אם היו נכונות עוד לא היו מניבות לקרן אלף רווחים, כי אלה יגיעו רק עם המכירה או ההנפקה; הוא אפילו סירב לחשוף מה חלקה של אלף בחברת המשרדים והמגורים השיתופיים של אדם נוימן. אבל הוא מתגאה בחלק הזה בשמחה, ומתאר קשר של משקיע ויזם שהתחיל בבנצ'מרק ונמשך גם באלף.

"WeWork היתה ההשקעה הראשונה שלי תחת המטרייה של בנצ'מרק, ב־2012-2011, והיינו המשקיע המוסדי הראשון שלהם, מיד אחרי האנג'לים. חיברו ביני לבין אדם נוימן, דיברנו בהתחלה בטלפון ובכלל על משהו אחר, שעתיים וחצי דיברתי איתו מלובי של מלון כי פחדתי שהשיחה תתנתק. אמרתי לו: 'אל תגייס אף אחד, אני מגיע לניו יורק בעוד עשרה ימים'. כולם חשבו שזאת חברת נדל"ן, המשקיעים פחדו להשקיע בה כסף, אבל אני הבנתי מיד שזאת חברה אחרת, הבאנו את המשקיעים שלנו אחד־אחד לניו יורק כדי שיראו את המג'יק, ובסוף בצ'ק הראשון שמנו שם 17 מיליון דולר מבנצ'מרק".

במילים אחרות, גם WeWork מבחינתו היא "חברת תוכנה ודאטה, שבמקרה משווקת חללים וקירות. אי אפשר להקים כמות כזאת של 100 משרדים בשנה אחת כלאחר יד. במקום לשכור אדריכלים יש תוכנה שמסדרת את החללים בבניין, למשל".

עוד לפני הדיווחים על סופטבנק, אתה עצמך טוען ש־WeWork שווה 16 מיליארד דולר. על סמך מה הגעת למספר הזה?

"על סמך זה שאני מוכן למכור והציבור מוכן לשלם, גם אם נביא בחשבון שבסופו של דבר חברות נסחרות ב־10%-15% יותר מהשווי שלהן".

עובדי פרי הגליל מפגינים נגד סגירת המפעל. "אני לא רוצה לשלוח את העובד שפוטר ללשכת האבטלה כדי לקבל כסף. פוטרת? אין עבודה שמחכה לך. במקום זה תקבל הכשרה מחברות כמו צ'ק פוינט וטבע" צילום: אפי שריר

נטען באחרונה שהדיווחים של חברות האינטרנט וקרנות ההשקעה אינם אמינים, והשוק מנופח באופן לא מציאותי.

"התפקיד של היזם הוא ליצור מציאות. יצירת מציאות מחייבת אקטיביות ויכולת מכירה, זה בריאה של יש מאין. השאלה היא איפה עובר אצל איש מכירות, הקו הדק שבין שקר לאופטימיות. מי שחוצה את הגבול משלם מחיר, אבל ללא אופטימיות אין סטארט־אפ. ואין סטארט־אפ אחד בעולם שקיים בדיוק את מה שהוא הבטיח, דברים יכולים להשתנות. מי שבברנז'ה פשוט יודע לבדוק איפה עובר הקו, ומי שלא עושה את העבודה היא התקשורת, שמנפחת את הנתונים רק כדי לפרסם סיפורי הצלחה בלי לבדוק מי מוכר לוקשים".

אתה לא נפלת? לא מכרו לך לוקשים?

"ברור שכן. זייפו או רימו, ניפחו. לרוב גיליתי לפני שהשקעתי. היו גם מקרים שגיליתי את זה רק אחרי שהשקעתי. אני אף פעם לא מאמין למספרים שיזם נותן לי, אבל אם אני כבר משקיע ונופל בהשקעה אין לי את מי להאשים חוץ מאת עצמי, ואני אתן דין וחשבון למשקיעים שלי. אם זה יקרה לי יותר מדי פעמים, לא ישימו עליי כסף. המשקיעים נתנו לי יותר מ־300 מיליון דולר להשקיע עבורם. אתה חושב שאני רגוע, שאני ישן בשקט? לחלוטין לא.

"בכלל, כל הסיפור הזה של ההייטק הוא לא לאנשים שיש להם בטן רכה, גם משקיעים וגם יזמים. רוב היזמים נכשלים. הם לא שקרנים, הם פשוט נכשלים. אני חושב שבבתי הספר שלנו צריך ללמד ילדים איך להיכשל ואיך לחבק אנשים שנכשלים. זה מה שאנחנו עושים פה בקרן. נכשלת? אתה מוזמן לנסות עוד פעם. אדם נוימן (שאגב, בזמן פגישותינו התקשר לאייזנברג כמה פעמים — א"ל) נכשל שלוש פעמים עד שהצליח. צריך להמר ולא לחשוש מכישלון, להאמין בעצמך. אני תמיד אומר לעיתונאים שמראיינים אנשים שעשו אקזיט שמה שמעניין הוא לא האקזיט, אלא הדרך שהחברה עשתה עד האקזיט, כלומר כל הכישלונות שלה".

בורסה לטווח ארוך ראשונה בעולם

אחרי שלל אקזיטים והנפקות, נראה שהקצב של אייזנברג באלף רגוע יותר. ארבע שנים אחרי הקמתה, עוד לא נרשמו אף אקזיט או הנפקה. "המטרה שלנו בקרן היא יותר להנפיק ופחות למכור, כדי להישאר עם העסקים פה, אם כי כנראה נצטרך למכור חלק מהחברות. ואת ההנפקות אני רוצה לעשות בחו"ל, כי הבורסה פה היא פגר, דבר מת. הרבה שנים אני מנהל שיחות עם הממשלה על הפגר הזה, אבל שום דבר לא קורה. גם למוסדיים אין מוטיבציה להשקיע פה. צריך להוריד את המסים על רווחי הון, ואני כן חושב שצריך פה בורסה, אבל בורסה בינלאומית, שייסחרו בה חברות מכל העולם, ולא בורסה של מדינה קטנה. אני רוצה להקים פה את הבורסה לטווח ארוך הראשונה בעולם, בלי דיווחים רבעוניים, רק תחזיות לחמש שנים, ועם דיבידנדים שאפשר למשוך רק אחת לשנתיים".

אני בספק אם זה יעבוד בישראל.

"תקרא לי נאיבי, אבל אני חושב שאם מתייחסים לאנשים כמו שצריך הם מגיבים בהתאם. זה לא שאין פה שחיתות, שחיתות תמיד תהיה, אבל הרגולטור בונה מנגנונים מסובכים שרלבנטיים רק ל־10% הבעייתיים, בעוד ש־90% הם אנשים טובים. הבעיה היא שבעצם אין פה קפיטליזם, יש מקורביזם, כל מיני מקורבים שעושים דילים עם המדינה על הבורסה, על משאבי טבע. זה מקורביזם, ואני יכול לתת לך עוד הרבה דוגמאות לזה. יזמות היא משחק קפיטליסטי ופיננסי, היא לא יכולה לעשות דילים עם פוליטיקאים".

אתה חושב ללכת לפוליטיקה?

"אני מאוד אכפתי ורגשי בקשר למצב המדינה, אבל אני רוצה להשקיע מבחוץ. המסגרת הפוליטית כובלת ולא מתאימה לי. קיבלתי הרבה הצעות קונקרטיות להיכנס לפוליטיקה, וסירבתי".