פירוק רב בריח: שכר הטרחה כפול מהפיצוי

לפני שלוש שנים הגישו המנהלים המיוחדים של רב בריח, עו"ד רונן מטרי ועו"ד דן פרידמן, תביעת ענק בהיקף 65 מיליון שקל נגד מייסד החברה רב בריח אברהם בחרי, עתה מסתיימת התביעה בפשרה מוזרה. לכאורה יש בה הישג אדיר למנהלים המיוחדים שהצליחו לגרום לבחרי, בהליך גישור לפני עו"ד ליפא מאיר, להסכים לשלם 30 מיליון שקל לקופת הנושים.

אבל לאחר שקוראים את האותיות הקטנות של ההסכם מתברר כי החגיגה של הנושים מוקדמת מדי שכן בפועל לפי ההסכם רק 2.3 מיליון שקל יוזרמו לקופה. יתר סכום הפשרה — 27.2 מיליון שקל — ייחשב ככסף שנכנס לקופה אך הוא למעשה ויתור של בחרי וחברות הקשורות אליו על תביעת החוב שהגישו בעצמם נגד רב בריח.

הפגנת נושים נגד רב בריח. יקבלו סכום קטן מהסכם הפשרה צילום: צפריר אביוב

בהודעה על הפשרה, שהוגשה אתמול לשופט חאלד כבוב, שדן בתיק התביעה מ־2014, צוין עוד כי עו"ד רנן גרשט שניהל את ההליך נגד בחרי בשמם של המנהלים המיוחדים, זכאי לשכר טרחה בהיקף 15% "מהסכום שייגבה בפועל לקופת הפירוק". אין בהודעה פירוש למה ייחשב הסכום שיגבה בפועל? האם גרשט מתכוון להסתפק ב־15% מתוך 2.3 מיליון שקל שיכנסו במזומן לקופה? או, וזו כנראה אפשרות סבירה יותר, סכום הפשרה לצורך החישוב יעמוד על כמעט 30 מיליון שקל , ובמצב כזה גרשט עשוי לדרוש עד 4.5 מיליון שקל כשכר טרחה, לפני מע"מ — כלומר, כמעט פי שניים מהסכום שיועבר בפועל לנושים.

בהודעה לבית המשפט נכתב כי משרדו של גרשט השקיע שעות עבודה רבות ביותר בתיק במשך שש שנים, כאשר התיק מגיע כמעט לסיום שלב ההוכחות. את גביית השכר באחוזים ולפי הצלחה לעו"ד גרשט אישר מראש השופט איתן אורנשטיין, שדן בתיק הפירוק מ־2008.

לפי הנכתב, המנהלים המיוחדים עבדו גם הם על התיק במשך מספר שנים של שעות עבודה רבות ותוך מעורבות אינטנסיבית בהליך והם מודיעים כי יגישו בנפרד "בקשה לאישור תשלום שכר טרחה למנהלים המיוחדים בגין פעילותם זו". כך למעשה נוצר מצב שבו המנהלים המיוחדים, שהם שניהם עורכי דין, שוכרים עורכי דין אחרים שינהלו עבורם את ההליך ובסופו של דבר גם המייצגים וגם המיוצגים דורשים שכר טרחה, והכל כמובן מתוך הכסף שמיועד לחלוקה לנושים.

שטר חוב פיקטיבי

את התביעה נגד בחרי ושתי חברות קשורות אליו,בחרי עסקים ומימון ובחרי אורי ניהול, הגישו המנהלים המיוחדים בתחילת 2014, לאחר מגעים שהתנהלו בשנים קודם לכן מול בחרי. בחרי היה הבעלים הקודם של רב בריח, לפני שמכר אותה לאחיו וכביכול יצא מהתמונה. בתביעה נטען שבחרי היה "הרוח החיה" בריקון נכסי הקבוצה ואילו אחיו אורי, שנקלע להליכי פשיטת רגל, שימש באופן פורמלי כמנהל החברה.

אברהם בחרי. הסתכן בלא לקבל דבר צילום: אוראל כהן

התביעה התבססה על דו"ח של רו"ח עליזה שרון ובמרכז התביעה עמד שטר חוב בהיקף 50 מיליון שקל שלפי התביעה היה פיקטיבי ונועד ליצור מצב פיקטיבי בדבר קיומו של הון בחברה.

בחרי בתגובה טען כי השטר המדובר נפרע במלואו שנים קודם לכן והוא הציג חוות דעת שהכין עבורו הפרופ' דוד האן, זמן קצר לפני שהתמנה לתפקידו הנוכחי, הכונס הרשמי במשרד המשפטים. חוות הדעת של האן נועדה לסתור את מסקנותיה של רו"ח שרון.

בסופו של דבר התביעה התבררה כמעט עד תומה ורגע לפני הסיכומים הגיעו הצדדים לפשרה. בהודעה לשופט כבוב נכתב כי בעקבות הפשרה ייכנסו בפועל 4 מיליון שקל לקופה, אך לא מוסבר כיצד חושב הסכום שכן בהוראות הסכם הפשרה ישנן התחייבויות להכניס לקופה 2.3 מיליון שקל בלבד. עוד נטען כי לפי המנהלים המיוחדים הסכם הגישור הינו טוב והוא משקף איזון ראוי בין הסיכויים והסיכונים של הצדדים בתיק.

יש מסמך חסוי

מהבקשה עוד עולה כי לעיניו של השופט כבוב הוגש מסמך "חסוי" שחיבר עו"ד גרשט ובו הוא מסביר מדוע הפשרה טובה מבחינת המנהלים המיוחדים. ומתן פומבי לחוות דעת זו של גרשט "עשויה לפגוע בהמשך ניהול התיק", במקרה שמסיבה כלשהי הגישור לא יאושר.

בהסכם אין פירוט מה הסכום אותו צפוי היה בחרי לקבל כתוצאה מתביעת החוב שלו אלמלא ויתר עליה. לכאורה בחרי עמד לפני סיכון לא לקבל דבר, שכן אם התנהלותו, כנטען בתביעה, היתה פסולה הרי שלא היה מקבל עשרות מיליוני שקלים מהחברה. גם לא ברור מה המשמעות הכלכלית של הוויתור וייתכן שהדברים יובהרו בהליכים לאישור הפשרה. עורכי הדין איתן ארז ושאול קוטלר, שייצגו את בחרי, מסרו: "ההסכם מדבר בעד עצמו. אנו ממתינים להחלטת בית המשפט".

יצוין כי ב-2008 נרכשה רב בריח ע"י שמואל דורנשטיין ומאז מנוהלת על ידו. לחברה בבעלות החדשה אין קשר להליכי הפירוק.