חקר ביצועים: בתי האבות, נתוני הנדל"ן וסנאפצ'ט

רפורמת הסיעוד: עוד כשל בניהול

הזעזוע שעוררו התחקירים החשובים על הנעשה בבתי האבות נתן רוח גבית לרפורמת הסיעוד שמקדם שר הבריאות יעקב ליצמן. הרעיון בבסיסו טוב ונכון: ראוי שהמדינה תטפל בזקניה. אבל ליצמן רוצה לעשות את זה באמצעות הוספת 0.5% למס הבריאות. בראש עוד טרי הזיכרון של החגיגות בכנסת עם אישור התקציב האחרון, שכלל מאות מיליוני שקלים בהעברות למקורבים. כך שיש לי אפס אמון במי שגובים מסים ומבטיחים שהם למטרות ראויות. בסוף הרי הם תמיד מוצאים דרכים לעשות עם הכסף מה שהם רוצים לטובת מי שהם רוצים. וגם בזקנים כבר היה אפשר לטפל בכסף הקיים: ההוצאה על שירותים חברתיים בישראל היא מהנמוכות שבמדינות המפותחות, גם בעידן של צמיחה כמו השנים האחרונות. קחו את הכסף הזה וטפלו במי שצריך ולא במקורבים ובסחטנים; את תלוש המשכורת המצומק של האוכלוסייה העובדת תשאירו עם היקף המסים הנוכחי. זה בהחלט מספיק.

גולן פרידנפלד

בית האבות "כיפות הזהב" בחיפה בו נחשפה התעללות קשה בקשישים צילום: גיל נחושתן

נתוני נדל"ן סותרים

כחלון: הפרד ומשול בשוק

במאי שעבר נמכרה דירת מחיר למשתכן הראשונה. מאז נמכרו בארץ 72 אלף דירות, רק 2,500 מהן במחיר למשתכן - פחות מ־3.5%. נכון, נדרש זמן לבנות דירות, ועדיין זהו נתון מאכזב; הפוטנציאל היה גדול יותר. התוצאה היא שוק שנכנס להמתנה משונה ומבול של נתוני נדל"ן סותרים. מדד אחד של הלמ"ס טוען שמחירי הדיור לא השתנו ברבעון האחרון של 2016, לשכת השמאים ומדד אחר של הלמ"ס זיהו עליית מחירים של לפחות 1.5%, והכלכלן הראשי הדגיש שמספר העסקאות צנח. פרשנות אפשרית לסתירות היא ששר האוצר משה כחלון יצר שני שווקים: באחד זכאי מחיר למשתכן, שעומדים בתור ומחכים לדירה זולה; ובאחר משפרי הדיור שממשיכים למכור ולקנות במחירים שהולכים ועולים, לצד משקיעים שמראים להם את הדרך החוצה. המסקנה: כחלון והשר יואב גלנט חייבים לשלב את משפרי הדיור במחיר למשתכן, כי אחרת, כשהאמון בתוכנית יצנח, יהיה דיזאסטר.

אורי תובל

כחלון. נתונים סותרים צילום: אוראל כהן

עתירה לאישור ההסכם

מנדלבליט: צריך לעלות על טיס"א

ההסכם הבינלאומי TISA, שעוסק בסחר של שירותים שונים, מתקשורת עד חינוך וביטחון, נרקם בסתר. הממשלה לא חושפת את עמדותיה במגעים להסכם, שברגע שתחתום עליו לא תוכל לסגת מהצעדים שבהם הוא מחויב, למשל רגולציה מסוימת ואפילו הפרטה; כל סטייה מההסכם עלולה לחשוף אותנו לתביעה של מיליארדים מצד תאגידים זרים. זו פרצה חוקית חמורה, שהאגודה לזכויות האזרח מנסה להילחם בה כעת בפנייה ליועץ המשפטי אביחי מנדלבליט בדרישה שיורה להביא את ההסכם לאישור הכנסת לפני החתימה ואיום בעתירה לבג"ץ. זו מלחמה חשובה: הממשלה בעצם מעוניינת לחתום על הסכם שיחייב את הכנסת להעביר חוקים שאינה מעוניינת בהם, תחת איום בתביעות ענק. זה סירוס של בית המחוקקים, הפיכתו לחותמת גומי של תהליכים שנרקמו במחשכים. מנדלבליט חייב להצטרף לקרב הזה.

שחר אילן

מנדלבליט. להגן על בית המחוקקים צילום: צביקה טישלר

קבצני הכותל: החזקים שוב ניצחו

השבוע התברר נגד מי מפעילה המשטרה אכיפה נמרצת במיוחד: נגד הקבצנים ברחבת הכותל. סילוקם מהמקום והעמדתם לדין לא רק פוגעים בחופש העיסוק ובמקור פרנסתם, אלא גם שוללים מהמבקרים בכותל את ההזדמנות לסייע להם במצוות "צדקה תציל ממוות", שמכוונת כולה למתן לעניים. ויש מי שסבורים שמניעת הצדקה הזאת פוגעת אפילו במעמד הכותל. אבל המאמץ לסלק את הקבצנים תואם את האינטרס הכלכלי של קרן מורשת הכותל ושל חב"ד, שמפזרות ברחבה קופות צדקה שלהן. קשה להבין למה למוסדות האלה מותר לקבץ נדבות ולקבצנים אסור, במיוחד במקום שאליו מגיעים אנשים כדי לבקש שיתמלא מחסורם.

משה גורלי

סנאפ: המגניבות תספיק?

לקראת ההנפקה בבורסה בניו יורק, המשקיעים צוללים לנבכי סנאפ, החברה שמאחורי סנאפצ'ט. התשקיף שהגישה מעורר חששות בשוק, עם הפסדים של 515 מיליון דולר בשנה החולפת ואזהרה שהחברה לא צפויה להגיע לרווחיות בעתיד הקרוב. בתגובה הציגה החברה השבוע, לראשונה, את האסטרטגיה העסקית שלה, שמתבססת על פיתוח חומרה ותוכנה ידידותיות למפרסמים. בסנאפ יודעים שאם ימשיכו להתבסס על גימיקים שרשתות חברתיות אחרות יכולות להעתיק בקלות הם לא יוכלו להציג רווחיות גם בעתיד הרחוק. גלגל ההצלה אמור להיות החומרה; זו שאיפה יומרנית, אבל סנאפ כבר עשתה טבילת אש בתחום עם משקפי המצלמה ספקטקלס, שעוררו הרבה הייפ. והיא תמיד יכולה להיתלות באילנות גבוהים: בפעם האחרונה שבה חברה הצליחה להפוך מוצר לא מהפכני ללהיט נחשק פשוט כי היה לה טאץ' של מגניבות שלמתחרות לא היה, קראו לה אפל.

הגר רבט

אוון שפיגל מנכ"ל סנאפצ'ט

מחקר על התאבדות בני נוער

שוויון זכויות: מציל חיים

ג'וליה גולדברג רייפמן מהרווארד חוקרת את ההשפעה של מדיניות על בריאות הציבור. השבוע היא פרסמה את תוצאותיו של אחד ממחקריה: רייפמן בדקה את מספר ניסיונות ההתאבדות של בני נוער וצעירים (בני 15 עד 24) ב־47 מדינות בארצות הברית בין 1999 ל־2015, וגילתה שב־32 מדינות נרשמה ירידה של 7% בממוצע במספר ניסיונות ההתאבדות. המשותף לכל המדינות הללו הוא שלאורך השנים שנבדקו הן אישרו בחוק נישואים בין בני אותו מין. ואמנם, שיעור ניסיונות ההתאבדות של בני נוער להט"בים באותן מדינות צנח בלא פחות מ־14%. רייפמן לא דנה בקשר הסיבתי בין שני הדברים, אבל הקורלציה מובהקת - המדיניות השתנתה וחיים ניצלו. והיא הגיונית: נערים ונערות עם מיניות לא סטרייטית חשופים יותר לאלימות ולהתעללות וסובלים יותר מדיכאון. שיעורי ניסיונות ההתאבדות בקרבם מגיעים לכמעט 30%. המדינה ומנהיגיה - מראש הממשלה דרך הח"כ ההומו שלא תומך בקהילה ועד אחרון החרדים - יכולים להמשיך להתנגד לשוויון זכויות ללהט"בים, אבל שיידעו שזה עולה לנו בדם.

אוריאל דסקל

הברקזיט: יש דברים שלא ישתנו

בעוד חודש בריטניה אמורה להתחיל את תהליך היציאה מהאיחוד, אבל דווקא שר הברקזיט דיוויד דיוויס ניסה השבוע להגיד שאולי לא הרבה ישתנה. בביקור באסטוניה אמר דיוויס כי למהגרי העבודה משאר אירופה לבריטניה אין מה לחשוש, משום ש"יידרשו שנים על גבי שנים" עד שהעובדים הבריטים יסכימו להשתלב בענפי האירוח, החקלאות והטיפול הסיעודי. אז נכון, בריטניה תצא, הסכמי סחר חדשים יגובשו, בסיטי של לונדון יקוצצו קצת משרות שינדדו למדינות אחרות, אבל זרים ימשיכו לעשות את העבודה השחורה. ככה זה, בסוף מדיניות לא יכולה להיות חזקה יותר מנטיות אנושיות בסיסיות.

תמר טוניק

דיוויד דייוויס. גם הוא מודה שהבריטים לא ירוצו להתמודד על העבודות השחורות צילום: גטי אימג'ס

השוער האוכל: סיפור מוסר

גרגרנות, חמדנות, כעס, עצלות, גאווה, קנאה ותאווה - מחצית אחת של משחק כדורגל הספיקה השבוע לוויין שואו מקבוצת סאטון לחטוא ברוב החטאים הגדולים של הנצרות. השוער האומלל של הקבוצה מהליגה החמישית נתפס אוכל פשטידה בזמן המחצית השנייה של משחק הגביע נגד ארסנל, והפך בן רגע לגרגרן ועצלן. לא חלף זמן והחשד ששיתף פעולה עם מהמרים שהימרו על בליסה שלו הפך אותו גם לחמדן כעוס ותאב פרסום. גאוותו הובילה אותו לפרוש, ובמקביל לטעון שלא היו דברים מעולם. אפשר רק לנחש במי הוא מקנא. סיפור מוסר ארצי, ויותר מכך בסיס מצוין לנאום פתיחה בכל סדנת דיאטה, על הנזק שטמון בסנדוויץ' גדול מדי שנאכל בזמן הלא נכון.

אמיר זיו

אוהדי סאטון צילום: איי פי

"זה ערב שבו האמנות והאמנים זוכים לכבוד שבו צופים מיליונים ברחבי הארץ ובעולם. האירוע הזה מעורר באנשים השראה להמשיך ליצור, או לראות את העבודה של היוצרים הזוכים"

לין־מנואל מירנדה, יוצר "המילטון" וכותב השירים ל"מואנה", מתרגש לקראת טקס האוסקר הראשון שלו ומפרט איך כל הטקסים שבהם צפה מילדותו שינו את חייו והפכו אותו למי שהוא היום