זה לא התפקיד של נסראללה: המדינה צריכה לקחת אחריות על מיכל האמוניה

החלטת ממשלת ישראל לפני כ-50 שנה להקים את חיפה כימיקלים נחשבה בזמנו לאירוע חשוב בחיי התעשייה בישראל. מדינת ישראל של אז ייחסה חשיבות רבה לפיתוח התעשייה כמנוע לצמיחה כלכלית, לגידול בייצוא ויצירת מקומות עבודה חדשים. חיפה כימיקלים היתה התגלמות החדשנות אפילו במושגי ההייטק של היום והייתה מבוססת על תהליכים חדשים שהומצאו בישראל להפיכת אשלג ופוספט המופקים בנגב הישראלי למוצרים מתוחכמים יותר. בהקמת המפעל באו לידי ביטוי גם טכנולוגיות מיצוי חדשות שפותחו בישראל,שימוש בחמרי בנייה פלסטיים, שהיו אז בגדר חדשנות והכי חשוב - החדרה לשוק הדשנים העולמי של מוצר חדשני ומתוחכם, חנקת אשלגן. היום חברת חיפה כימיקלים היא היצרנית הגדולה בעולם של חנקת האשלגן ש-95% ממנו מיוצאים לעשרות מדינות ברחבי העולם, בהיקף העולה על חצי מיליארד דולר לשנה.

לצורך ייצור חנקת האשלגן נזקקת חיפה כימיקלים לאמוניה כחומר גלם. בהעדר ייצור מקומי מייבאים את האמוניה מחו"ל. המיכל לקליטת האמוניה בנמל חיפה בתכולה של עד 12 אלף טון הפך לאחרונה לנושא מרכזי בשיח הציבורי ובתקשורת בישראל בעקבות דרישת עירית חיפה לסגור אותו מיידית, בטענה שהאמוניה מהוה סכנה חמורה לאוכלוסיה המקומית. דרישה זאת מבוססת על חוות דעת של רואי שחורות כמו פרופסור קינן מהטכניון שנוקב במספר הזוי של קורבנות אם טיל יפגע במיכל. הוא יחד עם פוליטיקאים מקומיים בחיפה מובילים קמפיין ציבורי נגד חיפה כימיקלים וטבעי שגם הרשתות החברתיות, אפילו חסן נסראללה, מצטרפים לחגיגה. מענין שבכל הנושא הזה לא שמענו את עמדת משרד הביטחון שמשאיר את המגרש של מומחיות לטילים לשחקנים חובבים כמו הפרופסור להנדסה כימית מהטכניון שכנראה נהנה מאד לראות את שמו נזכר בעיתונות מידי יום. אני גם שואל את עצמי אם משרד הביטחון אינו אמור לתת פתרונות להגנת מיכל האמוניה כפי שהוא נוהג בנושא הגז הטבעי.

ההכרעה בנושא ריקון וסגירת המיכל נמצאת היום בדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה. מה שברור הוא שהחלטה על סגירת המיכל משמעותה הפסקת הייצור וסגירת שני המפעלים של חיפה כימיקלים בחיפה וברמת חובב ופיטורי עובדיהם. זו תהיה גם מכה קשה לייצוא הישראלי, לתעסוקה בחיפה ובדרום, מכה קשה לעשרות חברות שנותנות שירותים לחיפה כימיקלים ומתפרנסות ממנה ובעיה קשה למאות המפעלים והעסקים בארץ הצורכים אמוניה שהיום מסופקת על ידי חיפה כימיקלים כולל: בתי קירור, בתי חולים ומערכת הביטחון. אלה יצטרכו לייבא אמוניה במחיר גבוה במכולות או מיכלים קטנים שיסתובבו על הכבישים בכל רחבי הארץ ויהוו בעיה בטיחותית בפני עצמה.

מיכל האמוניה צילום: גיל נחושתן

משמעות כל אלה הוא שאסור לתת לפופוליזם מקומי ולחסן נסראללה להוביל את ההחלטות בנושא. מדינת ישראל היא שהקימה את חיפה כימיקלים לפני חמישים שנה והיא שחייבת למצוא את הפתרון גם לאספקת האמוניה למדינת ישראל וגם לאיום הטילים. למעשה מדינת ישראל באמצעות המשרד להגנת הסביבה כבר הובילו לפיתרון שפוי. הם החליטו להקים מפעל לייצור אמוניה בנגב שיאפשר ויתור על המיכל בחיפה. פורסם גם מכרז לעניין זה שנכשל כי לא היה אטרקטיבי מספיק למציעים. אפשר להפוך מכרז כזה לאטרקטיבי על ידי שיפור התנאים ובעיקר יצירת נוסחה שתבטיח מחיר כלכלי לגז הטבעי ממנו מייצרים את האמוניה. כאן מדינת ישראל חייבת לקחת אחריות אפילו במחיר של סבסוד הגז בשנים מסוימות ומובטחני שהעלות למדינה תהיה בטלה בששים יחסית לתוצאות של השבתת מיכל האמוניה וסגירת חיפה כימיקלים.

כדאי לדעת בעניין זה שבעולם הגדול האמוניה היא אחד הכימיקלים הנסחרים ביותר והיא מהווה חומר גלם מרכזי בתעשיית הדשנים ותעשיות אחרות. היקף הייצור העולמי שלה מגיע לכ-120 מיליון טון ומתבצע מספר רב של מפעלים הפזורים בכל רחבי העולם. מיכלי אמוניה מהסוג שקיים בחיפה קיימים בכל המדינות המפותחות, במקומות רבים בסמוך לערים גדולות ונמלים. אמוניה מובלת בהיקף גדול במיכליות כביש ובדרך הים באניות מיכל ייעודיות. ייצור האמוניה בשיטה הנוכחית הומצא כבר לפני מאה שנה ע"י הגרמני פריץ הבר ובכל התקופה הזאת לא נרשם אפילו מקרה אחד של קטסטרופה מהסוג שצופה לנו הפרופסור הנכבד כולל בתקופות מלחמה. היו כמובן תאונות בהובלה יבשתית ותקלות במפעלים בהם נפלטו כמויות אמוניה גדולות אך רובן הסתיימו ללא אובדן חיים.

אני עצמי הייתי עד מקרוב לאירוע חמור (היחיד הידוע לי) של פליטת אמוניה במדינת ישראל שארע לפני שנים רבות במפעל חיפה כימיקלים בתקופה ששימשתי כמנכ"ל החברה. עובד פתח בטעות ברז ניקוז גדול בתחתית מיכל אמוניה כדורי שהיה ממוקם בלב המפעל ובמרחק של כ 100 מטר מבנין המשרדים של המפעל וכתוצאה החלה אמוניה נוזלית לזרום בכמויות גדולות אל מתחת למיכל למעטפת הבטון המקיפה אותו. העובד ברח ולא נפגע. האמוניה החלה להתנדף בקצב מהיר, אך מאחר ואדי אמוניה קלים מהאוויר הם עלו במהירות לאטמוספרה ונעלמו ולא התפזרו לסביבה או יצרו ענן כלשהו. יחד עם זאת ההתאיידות גרמה לקירור מהירה של האמוניה הנוזלית וקצב ההתאיידות הלך ופחת דבר שיאפשר לעובדים שלבשו בגדי מגן ומסיכות להגיע למיכל, לסגור את הברז, להפסיק את הדליפה ולנטרל את האמוניה. למותר לציין שאיש מבין מאות עובדי המפעל שהיו בסביבה לא נפגע או אפילו חש ברע.

כולי תקווה שעדות זו תסייע להחזיר את הדיון בנושא לפרופורציות הנכונות.

עמית מקוב היה מנהל הפרויקט להקמת מפעל חיפה כימיקלים, מנהל המפעל הראשון ומנכ"ל החברה במשך 8 שנים