שוחד לא מגיע רק במעטפות

היום כבר אף אחד לא נותן שוחד. היום נותנים תרומות, הלוואות, מתנות, ג'ובים לקרובים ולמקורבים. מכבסת מלים עשירה שנועדה להסתיר את המנהרה שחופרים אינטרסנטים אל לבם של אנשי ציבור כדי להטות את שיקוליהם לטובתם. לכן, כאשר איש ציבור מזהם את שיקוליו לטובת המלווה/התורם/מעניק המתנה, הקשר מתגבש לעבירת השוחד. וכאשר מתקיימת אצל הצדדים המודעות לעצם סלילת המנהרה הזו, מתגבשת העבירה גם אם ההחלטה לטובת הנותן היא עניינית ומתבקשת והשוחד התברר כ"מיותר".

לבית המשפט העליון הגיעו כמה מקרים שבהם תרומות לא הגיעו ישירות לכיסו של המקבל, אלא למוסדות ציבור. המקרה הבולט הראשון היה של סגן ראש עיריית אילת שמעון אלגריסי, שכספי השוחד שלקח נותבו לאגודות ספורט עירוניות. השופטת אסתר חיות כתבה אז: "מתת למטרה ציבורית עשויה להוות שוחד כאשר היא ניתנת לעובד ציבור בעד פעולה הקשורה בתפקידו, וזאת גם כאשר המתת שימשה בפועל לטובת הציבור ולא, או לא רק, להנאתו האישית של עובד הציבור".

המקרה הבולט לאחרונה הוא ראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי. גם בית המשפט המחוזי וגם העליון הכירו בעובדה שכספי השוחד הגיעו ליעד נאצל - יד שרה. בבית המשפט המחוזי זה לא עזר. השופט רוזן שלח אותו לשש שנות מאסר בגלל שלטעמו קבלת התרומות הועילה ללופוליאנסקי במישור האישי, בכך "שתרמה לטיפוח תדמיתו ולהעלאת קרנו ואף העצימה את כוחו והשפעתו". בית המשפט העליון ביטל לגמרי את המאסר, בנימוק דו שלבי: את התרומות ליד שרה זקף לזכותו כדי להוריד את לופוליאנסקי במורד מתחם הענישה, ולכך הוסיף את מצבו הבריאותי כדי לבטל כליל את המאסר הפועל. 

הרב שמעון שר, כיהן כסגן ראש העיר צילום: ירון ברנר

"יש לערוך הבחנה", נכתב בפסק הדין של העליון, "בין מי שפעל לקדם את טובתו שלו או את טובת מקורביו, לבין מי שפעל כדי לקדם אינטרס ציבורי אחר, וזאת כחלק מנסיבות ביצוע העבירה....אכן, אם חשב לופוליאנסקי כי אין פסול פלילי במעשיו - שגה הוא שגיאה חמורה. ברם, כפי שציינתי לעיל, מישור האחריות לחוד ומישור גזירת הדין לחוד. במישור אחרון זה נדרש שתהיה הלימה בין חומרת העבירה ומידת האשם של הנאשם לבין העונש המושת עליו. הכספים שהועברו לעמותת יד שרה - כספי שוחד הם. אך מה נעשה בכספים אלה? אין חולק על כך שבין היתר נרכשו בהם כיסאות גלגלים; הוקם מוקד מצוקה המשרת עשרות אלפי מטופלים, ולעתים מציל את חייהם; ומומנו שירותים שונים לטובת בריאות הציבור. כפי שכבר הדגשתי, אין בכך כדי לגרוע - ולו במעט - מן האחריות הפלילית. אך יש בכך כדי להשפיע על מתחם הענישה ההולם".

המסקנה היא שכספי תרומה שאינם מגיעים לכיסו של איש הציבור אלא למטרה ציבורית הן נסיבה מקלה לעונש. ואולם, תיתכן דעה מחמירה נוספת. לא זו של רוזן, לפיה

התרומה מאדירה את המקבל ומבטלת בכך את ערכה החברתי, אלא שהתרומה מטשטשת - בעיני הנותן והמקבל - את המהות המחמירה של הקשר הפסול ו"מקלה" על הצדדים להמשיך בו. חשוב להדגיש שיעד התרומה היא שיקול לעונש בלבד, לא ליסודות עבירת השוחד שנועדה להבטיח את תקינות התנהלותם של מוסדות השלטון ולבער התנהגות הנגועה בשחיתות, וזאת על מנת להגן על שלושה ערכים עיקריים: אמון הציבור במערכת השלטונית, טוהר המידות של פקידי הציבור ופעילותו התקינה של המינהל.

שלושה ראשי ממשלה עלו על מסלול השוחד. לכולם היו כתובות ביניים. אולמרט הורשע (וזוכה) על כספים שהגיעו לאחיו יוסי וכספים שהוזרמו במסלול דכנר־זקן־מסר. בשתי חקירות אחרות עלו (ועולים) חשדות לשוחד, כאשר גם כאן היעדים למתת היו בני משפחה. אריאל שרון נחשד בקבלת שוחד מהקבלן דודי אפל, כשהתמורה היתה העסקת בנו גלעד בשכר מופרז שזרם לחשבון המשותף של החווה. וכיום נחשד בנימין נתניהו, כשאחת מטענות ההגנה שלו הן מתנות שהועברו בכלל לרעייתו שרה בלי ידיעתו או מתנה מקרוב משפחה למימון קניית סיגרים. הכיוונים הנחקרים הם חוק מתנות, הפרת אמונים ושוחד (אם תוכח תמורה שניתנה במסגרת מילוי התפקיד). בכל מקרה, הדמיון היצירתי, בהזרמת הפינוקים כמו גם ביצירת ההסברים המגוחכים, נועדו לכסות על התנהגויות נלוזות - בין אם מדובר בשוחד, הפרת אמונים או "רק" בחמדנות עלובה ומעליבה של מנהיגינו, בעיריות וברחוב בלפור.