בית המשפט הוציא צו להרחקת ברק כהן מהבנקאים: יש ראיות לכאורה
כהן הוביל את מחאת "באים לבנקאים" והוא מואשם בסחיטה באיומים של מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק עמינח; השופט קבע כי עליו ועל שלושה נאשמים אחרים לשמור מרחק של 500 מטר מרוסק עמינח ומנכ"ל הבנק לשעבר ציון קינן ולא ליצור עימם קשר עין
בית משפט השלום הוציא שלשום צו הרחקה מהבנקאים, המופנה כלפי עו"ד ברק כהן ושלושה אנשים נוספים המואשמים עמו, ערן ורד וייס, יגאל רמבם ומשה מנקין. השופט איתן קורנהאוזר נימק את החלטתו בכך שיש ראיות לכאורה נגד כהן והאחרים, וזאת במסגרת כתב האישום שהוגש נגדם שמייחס להם עבירות שונות כלפי מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק עמינח ומנכ"ל הבנק דאז, ציון קינן.
- כתב אישום נגד מוביל קבוצת "באים לבנקאים" על פגיעה בפרטיות וסחיטה באיומים של רקפת רוסק עמינח וציון קינן
- נשקלת העמדתו לדין של מוביל קבוצת "באים לבנקאים"
ביחד עם כתב האישום ביקשה הפרקליטות לקבוע תנאים מגבילים בעניינם ובין היתר איסור להימצא במרחק 500 מטרים מנפגעי העבירה, איסור יצירת קשר עמם והפקדת ערבויות לצורך הבטחת ההתייצבות למשפט.
לטענת הפרקליטות, הרקע לפעולות בכתב האישום נובע מחוב של עו"ד ברק כהן כלפי בנק לאומי, ובשל ניסיונות הבנק לגבות את החוב פעלו המשיבים לפגוע פגיעה קשה בפרטיות המתלוננים וכל זאת באמתלה כי מדובר בפעילות ציבורית אזרחית נגד ראשי מערכת הבנקאות בישראל. בין היתר הגיעו הנאשמים לבית הספר של בתה של רוסק עמינח וקראו קריאות שונות במגפון.
לגבי כהן בלבד יוחסה אף עבירה של סחיטה באיומים המתייחסת לסרטון שמוען לרוסק עמינח, אותו פרסם ברשת ובו אמר כי אם המערכת הבנקאית לא תחדל בתוך חודש מהליכי הוצאה לפועל נגד ילדי חייבים שונים, הוא יערב את בנותיה במאבק שהוא מנהל כנגדה. בחלוף חודש וחצי התייצב כהן ליד בית ספרה של ביתה בשעת לימודים וקרא קריאות שונות בגנותה של רוסק עמינח באמצעות מגפון.
הנאשמים מיוצגים בהליך באמצעות עו"ד ברק כהן והוא טען כי בספטמבר ואוקטובר 2014 גמלה בליבו ההחלטה לצאת למאבק פוליטי כנגד מי שנתפסו בעיניו כבעלי הכוח המשמעותיים ביותר בכל הנוגע למציאות הכלכלית ויש הסכמה שהאירועים התרחשו אולם מדובר בפרשנות משפטית שגויה שניתנה להם וברקע חסר ושקרי.
השופט כתב בהחלטתו כי המשיבים לא מכחישים את ביצוע המעשים וכי המניע לביצוע העבירות כמניע חברתי-פוליטי או מניע אישי, דינו להתברר במהלך ניהול התיק. בחינת מכלול המקרים כמקשה אחת, כתב השופט, יוצרת מסה מצטברת של אירועים חוזרים ומתמשכים ומקימה את יסודות עבירות הפגיעה בפרטיות וכן את יסודות העבירות הנוספות המיוחסות למשיבים.
לפי השופט די בראיות למעשי המשיבים על מנת לבסס ראיות אלה כראיות לכאורה. לדבריו, המשיבים היפנו לפרק הזמן המשמעותי שחלף מאז האירוע האחרון בשנת 2015 ועד לאירוע בחודש דצמבר 2016 אשר קדם להגשת כתב האישום. השופט קבע כי יש ליחס משקל לפרק זמן זה במהלכו לא בוצעה לכאורה כל עבירה כלפי המתלוננים ואולם יש לתת משקל אף לכך שלמרות פרק זמן ממושך זה שבו המשיבים שבו על מעשיהם, עובדה המצביעה על הצורך בקביעת גבולות ברורים.
"ניתן בהחלט להתייחס לשינוי בנקודת האיזון כעת משהוגש כתב אישום נגד המשיבים. המתלוננים בשלב זה מהווים עדים בתיק פלילי על כל המשתמע. למעשה כל מגע של המשיבים עם עד בכתב האישום התלוי כנגדם עלול להביא לשיבוש הליכי משפט", קבע השופט והורה לפיכך על ההגבלות הרחקה 500 מטר, איסור יצירת קשר וכן חתימה על ערבות עצמית בסך 4,000 שקל על מנת להבטיח תנאים אלה.