כבר לא שותפים: גל העזיבות והמעברים במשרדי עורכי הדין

רק בחודש שעבר סערה הביצה המשפטית כשנודע כי עו"ד רועי בלכר ושני שותפים נוספים מזליגמן, עו"ד נגה רובינשטיין ועמית קריספין, פרשו מהמשרד לטובת הקמת משרד עצמאי. כמה שבועות אחר כך שוב הביצה גועשת עם היוודע על עזיבה של 13 עורכי דין ממשרד גרוס, ובראשם עו"ד איתי פרישמן, ראש מחלקת ההון, שעברו ביחד למשרד מיתר.

מגמת הנטישה ומעבר של שותפים בכירים ומחלקות שלמות מפירמה משפטית אחת לשנייה או לשם הקמת משרד פרטי התקיימה תמיד, אך בשנה האחרונה ובעיקר בחודשים האחרונים היא התגברה באופן משמעותי.

"היה די צפוי שמגמה כזו - שמקובלת שנים רבות בחו"ל, בעיקר בארצות הברית - תגיע גם לישראל, ורק תלך ותתעצם", אומר ל"כלכליסט" עו"ד דודי זלמנוביץ, בעליה של חברת GLawBAL המתמחה בייעוץ למשרדי עורכי דין. "בוקר אחד מוצא עצמו משרד מאבד מחלקות או שותפים בכירים, שרק אתמול היו חלק אורגני, בכיר ולעתים מוביל במשרד, והנה ללא התראה הם עוזבים ועוברים עם לקוחותיהם למשרד אחר וברוב המקרים - מתחרה". כך לדוגמה פרשו לאחרונה דניאל מרכוס ושלמה לנדרס מעמית, פולק, מטלון למשרד גורניצקי; או עורכי הדין ממחלקת הפטנטים של ש. פרידמן ושות' שפנו להקים משרד פרטי.

במקרים מסוימים נטישה כזו מובילה אפילו לפירוקו של המשרד כולו, כפי שקרה לאחרונה למשרדים המצליחים צלרמאיר, פילוסוף; והרמן, מקוב. מדוע זה קורה? זלמונוביץ מונה כמה סיבות לכך: "חלק הן סיבות 'מאקרו' סקטוריאליות, מקצועיות ואחרות וחלק הן סיבות 'מיקרו', הקשורות לשותף או למשרד הספציפי", הוא מסביר, "בהגדרה, משרד עורכי דין אינו יכול לייצר אופק ארגוני, ניהולי ומקצועי מספק לכל השותפים. זו אקסיומה! יהיה מבנה הפירמידה כמה שפחות היררכי וכמה שיותר רחב עדיין יהיו שותפים שלא ימצאו את מקומם או לא ימצו את שאיפותיהם במבנה הקיים. וזה מעין כלל טבע".

בחלק מהמקרים מדובר ברצון של שותף להגשים את שאיפותיו במשרד אחר, לפרוש כנפיים ולהקים בעצמו את חלקת האלוהים הקטנה שלו במשרד משלו, אומר זלמנוביץ, בעצמו או עם שותפים נוספים. "מקרים אלו יותר נכונים לתחומים היותר "בוטיקיים של השירות המשפטי כגון בתחומי המס, הליטיגציה הייחודית, דיני עבודה, תקשורת והייטק".

עו"ד דודי זלמנוביץ צילום: אוראל כהן

מדוע יוצאים המשרדים לצוד עורכי דין ממתחריהם? "עקרון התחרות בין המשרדים ורצונם להציג ללקוחות סל שירותים מקצועיים מלא, מייצר למשרדים הקולטים מוטיבציות גבוהות מאוד להוסיף ל'פורטפוליו' שלהם תחום מסוים, אותו הם יכולים לקבל מן המוכן - לרבות עובדים ולקוחות - שקיים במשרד אחר אשר לעתים השקיע בו שנים רבות". גם כלכלית, המשרדים הקולטים יכולים לגדול כך בהיקף של כמה מליוני שקלים בשנה בהכנסות, "למקסם את ניצול ההוצאות הקבועות, והכל מבלי לאבד את יחסי הכוחות והשליטה בניהול המשרד".

גם לעו"ד הפורש יש כמובן מוטיבציה כלכלית "חלק גדול מהשותפים הפורשים", אומר זלמנוביץ, "הם בשיא הקריירה שלהם בני 50־40 ומבינים כי אלו השנים שבהן יוכלו להתבסס"".

בחלק ממהלכי הנטישה הרקע הוא העדר הסדר פרישה נאות: הסדר פרישה הכולל גם הסדרה והגנה לשותף, למקרים שייחלה או "ייחלש" או אפילו למקרה שיפטרו אותו. יש לזכור, אומר זלמנוביץ כי לשותף אין פיצויי פיטורים "לכן מ הרצון שלו 'לאחוז' בלקוחותיו".

זלמנוביץ מסכם בכך ש"ברבים מהמשרדים מוצאים עצמם שותפים בכירים תחת תקרת זכוכית ניהולית־ארגונית, או שותפים זוטרים יותר שנמצאים תחת שותף או ראש מחלקה שיישאר בכיסאו שנים רבות ולא יותיר מקום רב לשותפים צעירים להתבלט - וכל אחת מהמהסיבות הללו מתמרצות שותפים לפרוש".