גיא מילוסלבסקי: "אם אתה מגיע למגדלים לא בשל, הם יפרקו אותך"

גיא מילוסלבסקי חשב שיחמוק מהגורל המשפחתי, ולא ייהפך לדור שלישי לפירמה המשפחתית "מילוסלבסקי אדריכלים". סבו, ישראל, ביצע בתקופת המנדט עבודות ציבוריות ובהן תכנון כביש חאלב־דמשק ונמל התעופה בביירות; בעטיין הוא עבר להתגורר בצפת, התאהב בעיר ונשאר בה. הבן, אורי, למד אדריכלות ונישא ללאה, קונסטרוקטורית, ויחד המשיכו לקדם את הפירמה ולתכנן מלונות, מבני ציבור ופרויקטים לשימור בצפת, ובהם בית הכנסת אבוהב המפורסם. הקרקע הוכשרה לדור השלישי, אבל הוא לא היה בעניין.

מילוסלבסקי. "עד היום כששואלים מאיפה אתה, אני עונה 'מצפת'. העיר הזאת בנשמה שלי" צילום: עמית שעל

"הבנייה היא במרכזי העסקים של הערים. נכון שבכל פעם שנבנה מגדל צועקים 'רוויה רוויה', אבל מסתבר שצריך. חצי הכוס המלאה היא שאנחנו מרגישים במשרד התעוררות בתחום ההתחדשות העירונית. בכלל, מאז שכחלון הגיע רואים שינוי דרמטי ברשויות התכנון, תוכניות מקודמות במהירות יותר גדולה: ברמלה הבאנו לאישור בתוך ארבעה חודשים תב"ע לפרויקטים של 1,500 יחידות דיור, שהיו מחכות לאישור עוד כמה שנים טובות. במציאות של הסרבול והסחבת בגופי התכנון, צריך לברך על איחוד מינהל התכנון ורשות מקרקעי ישראל תחת האוצר".

"צפת וטבריה במצב נורא וצריכות תפנית דרמטית. עיר עולה כסף, היא זקוקה להכנסות ממשרדים וממגורים, וכדי לפתח את זה בפריפריה המדינה צריכה להיות אגרסיבית ולצבוע מיליארד שקלים של תקציב" צילום: תומי הרפז

"קודם כל, התקן הופחת דרמטית. פעם הוא היה חניה לכל 40 מ"ר למשרדים; היום הוא חניה לכל 240 מ"ר.

"חיפה היא פספוס ענקי: עיר עם ים, הר, אזור תעסוקה מדהים, שיכולה להיות מתקדמת יותר מבאר שבע. יש בעיר קבוצות לחץ שלא נותנות לדברים לקרות, וכדי להוביל שינויים צריך ראש עירייה שלא יפחד מהן" צילום: אלעד גרשגורן

אתם מתכננים עבור אחוזות רובינשטיין פרויקט מסקרן של דיור מוגן בגבעתיים, שבנייתו תתחיל השנה. מה האתגר בתכנון מגדל שמוקדש לדיור מוגן מודרני?

"זה מגדל של 400 יחידות דיור שיוקדש כולו לדיור מוגן, קונספט שאני לא מכיר בעולם בכלל. הוא יכלול 42 קומות – ממש עיר קטנה בתוך בניין, שתיתן למבוגרים הכל כולל הכל. זה פרויקט חדשני מאוד ומורכב מאוד".

במשך השנים, בניית המגדלים הפכה להיות מזוהה עם תרבות דיור היוקרה בתל אביב, בשעה שבערי הפריפריה ניכרת בניית מגדלים עממית יותר. מילוסלבסקי עצמו, שגדל בצפת אבל חי היום בגבעתיים ומתפרנס מבנייה במרכז, מייחל להתעוררות הבנייה לגובה גם בפריפריה, כאזרח יותר מאשר כאדריכל.

"כרמיאל היא דוגמה פנטסטית לעיר פריפריאלית שהצליחה: יש לה כוח אדם יצרני שתואם את פיתוח העיר, ויש לה ראש עירייה טוב. כך זה גם בנהריה ובמעלות. זה שאתה בפריפריה לא אומר שדינך נגזר" צילום: אוראל כהן

התחושה היא שהפריפריה הצפונית לא מתעוררת לתרבות המגדלים. זה סגנון בנייה שיוגבל למרכז?

"המגדלים בישראל יזלגו מהר לפריפריה - לנצרת, לעפולה, ומתישהו גם לצפת. לא בהיקף של 100 קומות, אבל פרויקט של 20 קומות בצפת, בהקשר אורבני מתאים, יכול להיות מידתי. בבאר שבע יש מגדל של 35 קומות, בנצרת אנחנו מטפלים בפרויקט התחדשות עירונית של 24 קומות, בנתניה אנחנו עומדים לעשות מגדל בכניסה לעיר. ולבאר שבע אנחנו גם רוצים להיכנס.

"יש התעוררות מאוד גדולה בתחום התחדשות עירונית גם מחוץ לתל אביב, אבל בעוד שבתל אביב הפרויקטים מחזירים את ההשקעה, בפריפריה צריך לתמרץ את היזם, למשל באמצעות מתן קרקע משלימה לפרויקט".

אין לך חלום אדריכלי להרים מגדל בעפולה?

"החלום הצפוני שלי הוא יותר דמוגרפי. אני חולם שמה שצפת היתה בעבר יחזור. פיתוח אדריכלי לא יבוא בלי אוכלוסייה חזקה ויצרנית שמתפרנסת, מה שכיום אין בצפת. שיפור מערכת התחבורה בין המרכז לפריפריה היא תנאי הכרחי, אבל לא מספיק. יש לנו אחיזה בצפון עוד מימי סבא שלי, אבל זה לא העוגן הכלכלי שמחזיק אותנו. המשרד שלנו בצפת לא מפסיד, אבל הוא צורך לא מעט זמן ואנרגיה, וצריך להיות קצת ציוני כדי להישאר".

הפגישה עמו נערכת על רקע תקופה סוערת בצפון: תוכנית להשקעת 18 מיליארד שקלים נגנזה, והוחלפה בעקבות מחאה בתוכנית צנועה יותר של 15 מיליארד שקלים, שהוקצו ברובם לכבישים.

אתה עדיין מחובר לצפון?

"מאוד. עד היום כששואלים מאיפה אתה, אני עונה 'מצפת'. העיר הזאת בנשמה שלי. אני לא יכול להגיד שלא נהניתי ממה שקרה לנו במעבר למרכז, זה נתן לנו קפיצה שאי אפשר להתכחש למשמעות שלה. אבל יש לי תמיד את הצביטה בלב על צפת. העיר במצב נורא. היא התחרדה כולה, הכל כשר־כשר־כשר. אתה רוצה לצאת לקפה בשבת - אין. פעם זה לא היה ככה. זה מסמל את השקיעה של הצפון, וגם בעיה שנוח לטאטא מתחת לשטיח, של מה שקורה עם הסקטור החרדי, שחייב להיות חלק ממעגל חיים יצרני.

"ערים כמו צפת וטבריה צריכות תפנית דרמטית. להחזיק עיר עולה כסף: צריך מוסדות חינוך, צריך לטפל באשפה. ובשביל הכסף צריך הכנסות שיגיעו ממקומות עבודה, ממשרדים וממגורים. זה לא קורה כיום. כדי לפתח מגורים ומשרדים בפריפריה המדינה צריכה להיות אגרסיבית".

היו מאמצים בתחום הזה: הקרקעות כמעט בחינם, הקימו בית ספר לרפואה בצפת - ובכל זאת יש תחושה שהמדינה מעדיפה להתמקד בגדרה־חדרה, כשהצפון נותר שטח הפקר. איך אפשר לשנות את זה?

"רק באמצעות שינוי של התפיסה כולה. אי אפשר להסתפק בלהביא לצפון בית ספר לרפואה, זה עלה תאנה: רק תיזזת את הסטודנטים לצפון, ובהזדמנות הראשונה הם יחזרו לחיות בתל אביב. בית הספר הזה הוא מהלך חשוב, אבל הוא לא יכול ליצור שינוי כזה גדול של עיר.

"צריך מניפה רחבה וחזקה. צריך לצבוע תקציב באיזורי המיליארד שקלים, ייעודי לערים האלה, באופן עקבי, לאורך מספר שנים, כך שאם תרצי לבוא לצפון תדעי שהבית בזול, שהחינוך מצוין, שיש לך מוקדי בילוי, תחבורה טובה, עבודה, אוכלוסייה שתרצי בחברתה. ערים שלא נוצר בהן מנוע יצרני הן לא פתרון. כחלק מזה, חייבים לטפל באפשרות של חרדים ללמוד ולגשת לעבודה".

אזור התעשייה של כרמיאל דווקא משגשג: הוא נהנה ממיסוי מופחת, חברות גדולות רוצות להיות בו.

"כרמיאל היא דוגמה פנטסטית לעיר פריפריאלית שהצליחה: יש לה כוח אדם יצרני שתואם את פיתוח העיר, ויש ראש עירייה טוב. כך זה גם בנהריה, במעלות: זה שאתה בפריפריה לא אומר שדינך נגזר. מצד שני יש ערים שההזנחה בהן קשה. זה מקרין ישירות על תמהיל האוכלוסייה, שהופך חרדי בעיקר. טבריה וצפת סובלות מזה מאוד".

מה עם חיפה?

"בעיניי היא פספוס ענקי: עיר עם ים, הר, אזור תעסוקה מדהים, שיכולה להיות מתקדמת יותר מבאר שבע. יש בעיר קבוצות לחץ שלא נותנות לדברים לקרות, וכדי להוביל שינויים צריך ראש עירייה שלא יפחד מהן".

"זו מערכת גדולה. קל לזעזע אותה"

עוד תחום פעילות שאותו מילוסלבסקי מנסה לטפח הוא בניית בתי ספר מן הדור הבא, דוגמת תכנון בית הספר היוקרתי והייחודי לשכונת צמרת. על המגרש שעליו יבנה בית הספר מתוכננות ארבע קומות ו־24 כיתות על פני 12 דונם. מעברים יחברו בין האגף המערבי למזרחי ובמרכזו קופסה אדומה מרחפת שבה יתקיים חלק מן הלימודים.

הדמיית התכנון של אדריכל אמנון שוורץ למגדל "בין ערים" שעליו מתמודד המשרד. "בפרויקט בסדר גודל כזה שכר הטרחה הוא לא שובר השוויון" הדמיה: וויופוינט

אתם בונים בית ספר בפארק צמרות, עד כמה אפשר להתפרע כשברירת המחדל היא תקציב שמאפשר מעבר לבניית קובייה קלאוסטרופובית?

"לארכיטקטורה יש השפעה על התלמיד. היום אפשר לבנות ממבנה של כיתה מרחפת ועד לבית ספר שהוא בקומה העשירית במגדל. אנחנו בונים בראשון לציון קריית חינוך עם גשרים בין אגפים, מאסות מרחפות.

"ילדים היום שונים בעולם הדימויים שלהם מהילדים שאנחנו היינו. הם צריכים לפגוש בית ספר שמתאים לעולם הדימויים העכשווי שלהם ולא נשאר ארכאי כמו בבנייה של שנות השישים.

"עיריית תל אביב יכולה להשלים את התקציב שדורש תכנון אדריכלי מיוחד מבחינת תקציב למטר. יש ערים שמסוגלות לתגבר את תקציב משרד החינוך לבנייה. אני מניח שזה לא יכול לקרות בבאר שבע או בצפת".

סגנון העבודה שלו הוא אינטנסיבי: בשנים הראשונות היה מקיים פגישות עבודה עם הוריו בשבתות, עד שרעייתו לימור הביאה לסיום המנהג הזה. היום, הוא אומר, הוא יודע למתן את ההיבט הוורקוהולי: "אני מכריח את עצמי. אני נוסע עם המשפחה, חי. בקיץ האחרון היינו בקוסטה ריקה וארצות הברית למשך חודש.

"אני נוסע גם במהלך השנה. יש לי פה שישה ראשי צוותים מאוד טובים ודומיננטים, שיודעים איך אני חושב ומה מתאים למידותיי.

"אפשר לומר שההורים שלי התרגלו קצת לשיגעונות שלי. אם אני עושה תנועות חדות מדי הם יגיבו. אני בן 49, אוטוטו בשנתי ה־50, אפשר להגיד שאני כבר ילד גדול. אבל אני גם יודע להקשיב. לא חושב שכל חוכמת העולם נפלה דווקא אצלי".

מה מטריד אותך היום?

"הגודל. התחלנו את חיינו במרכז כחברה של ארבעה־חמישה אנשים בלופט של 300 מטר. כשפתחנו, היה אפשר לנסוע בסקייטבורד בחופשיות בחללי המשרד. היום אנחנו 30 איש. אם יש דבר שאני חושש ממנו זה הגודל. מדובר במערכת מאוד גדולה ויקרה. תנודה אחת לא נכונה פה יכולה לזעזע. האחריות היא על הכתפיים שלי, ואני מקווה שאני מספיק עם אצבע על הדופק".

בית בשנה

בין שיפוץ קבר רבי שמעון בר יוחאי לחידוש מוזיאון הגבורה בעכו, לאורי מילוסלבסקי, אביו של גיא, חשוב גם לראות את הלקוח שבסוף התהליך

"העברת משרד אדריכלות היא לא כמו העברת כל עסק אחר", מספר אורי מילוסלבסקי, אביו של גיא. "זה לא כמו שיש לך בית מלון, הבן שלך יורש, ואתה מקווה שיהיה לו רשת בתי מלון. הגדולה באדריכלות היא היכולת האישית של הבן אדם לקחת את הדברים קדימה.

"הבחנתי בזה בדרך שבה אבא שלי העביר לי את המקל, בחופש שנתן לי לפעול, כשלקחתי את המשרד והעברתי אותו לעסוק במבני ציבור. גיא מסתכל למעלה, על המגדלים הגבוהים, ואני מקווה מאוד שהוא יצליח, עם שמירה על איכות אדריכלית ועל השם".

אורי מילוסלבסקי צילום: עמית שעל

יהיה קשה להמשיך להחזיק את המשרד בצפת? יש בעיר פעילות אדריכלית חיה?

"אני לא חושש מהתייבשות אדריכלית בצפת. יש יתרונות לישיבה בפרובינציה, בפריפריה. אם האיכות נשמרת אין שום סיבה שהמשרד לא ימשיך להתקיים".

מה הכי ריגש אותך בפרויקטים שעשית?

"קבעתי לי כלל לפני הרבה שנים: אני עושה בית פרטי אחד בשנה, כדי שאוכל להסתכל למשתמש הסופי ישר בעיניים. כשאתה עושה בית מלון אתה לא יודע מי מתגורר שם; אותו דבר בבית ספר. חשוב לי למסור בית אחד בשנה ללקוח ספציפי, כדי לחוש איך אנשים מרגישים ומגיבים. במשך השנים עסקתי בפרויקטים ייחודיים: קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, ומוזיאון הגבורה בעכו שהיה עבורי מאוד מיוחד באופן אישי. אבל למסור בית פרטי אחד ללקוח נשאר מאוד חשוב בעיניי.

"בשעתו, תכננתי בעבר ברמת השרון למנכ"ל חברת עלית. 15 שנים לאחר מכן פגשתי אותו במסעדה בתל אביב, הוא ישב עם חברים ואמר לי בנוכחות כולם: 'הנה אורי שבנה לי את הבית, לא הייתי משנה בו אפילו שקע חשמל אחד'. יש בחיים מעט הנאות, אבל כשאתה מקבל קומפלימנט מקצועי על עשייה, זה כמו לקבל את גלובוס הזהב".