ערים נפרדות לחרדים: הרע במיעוטו

את השנתים הראשונות של הקדנציה הקדישו המפלגות החרדיות להביא את תקציבי מוסדות החינוך שלהם לפסגות שמעולם לא היו גבוהות מהן. עכשיו הן התפנו לעסוק במה שבאמת מעסיק את הציבור החרדי - הדיור. אצל החרדים ההורים עדיין מסכמים את קניית דירה בשידוך, כך שכל זוג הורים חרדי צריך לסדר שבעה חצאי דירות בממוצע. הבעיה כפולה: לא רק המחירים הגבוהים של הדירות אלא גם שלא נבנות מספיק מהן באזורים חרדיים. אם התוכנית של דרעי תתממש הדבר ישתנה.

ארוכה הדרך מהכרזה על בניית 10,000 דירות לטופס 4 לאיכלוס. אבל במבט ראשוני התוכנית של דרעי נראית נכונה. בניגוד לתוכנית ההזויה לבנות עיר חרדית בשם כסיף ליד ערד הרחוקה, עיר חדשה (ו־10,000 דירות זה לא שכונה) תיבנה בשולי מרכז הארץ. זה אומר מצד אחד מחירים לא גבוהים ומצד שני קרבה למרכזי תעסוקה: עברו הימים שעיר חרדית היתה צריכה רק בתי כנסת וישיבות.

דרעי. אחרי שדאגו לתקציבי שיא לחינוך לחרדים, מתפנים לדיור צילום: דוברות הכנסת

הוויכוח התכנוני העיקרי בנושא הדיור החרדי הוא האם לבנות שכונות חרדיות בערים קיימות או לבנות ערים חרדיות חדשות. ערים חדשות פירושן הפרדה לא בריאה מהחברה הישראלית. שכונות בערים קיימות פירושן מלחמות דת בלתי פוסקות ולפעמים התחרדות, כמו בבית שמש. ערים נפרדות נראות כרע במיעוטו. זה גם הכיוון שאליו פונה דרעי. ולמה הסיפור על ישועת הדיור של דרעי פורסם דווקא עכשיו? סביר להניח הוא מעדיף את זה על פני סרטון הדמעות והבצל.