מנכ"ל הבורסה יוצא לקרב בלי משקיעים
בעוד כל מנהל בחברה לא יעילה יכול לקצץ בהוצאות שכר, ידיו של איתיבן זאב כבולות. דרך הפעולה היחידה עבורו היא הגדלת הכנסות
לא כך ציפה איתי בן זאב לסיים את האתגר הניהולי הראשון בקדנציה שלו. במשך שנתיים של מאבק עובדים ניצבו לנגד עיני הנהלת הבורסה שתי מטרות - קיצוץ דרמטי בעלויות התופחות של שכר העובדים והגדלת הגמישות הניהולית. לעובדים עלות שכר חודשית ממוצעת מהגבוהות במשק, כ־50 אלף שקל בחודש, ותנאים שלא ממש מתמרצים לעבוד קשה. הפגיעה המרכזית היתה במנגנון העלאת השכר האוטומטי, שהתכווץ ב־2.5% בשנה, אך גם שם ציפה בן זאב להישג משמעותי יותר. בתמורה הוא נאלץ לתת לעובדים 6% ממניות הבורסה ולשכוח מהחלום על גמישות ניהולית לגבי פיטורים בחמש השנים הקרובות. בכיר לשעבר בבורסה אמר ל"כלכליסט": "אפילו את המזכירה שלי אני לא יכול לבחור. אם עובד לא מבצע את שהוטל עליו - אין מה לעשות עם זה".
- לאחר שנתיים וחצי של מו"מ: נחתם הסכם עבודה בבורסת ת"א
- בן זאב: "גיבשנו הסכם מצוין - ועד הבורסה בוחר לעסוק בהמשך השליטה במקום"
- מנכ"ל הבורסה החדש איתי בן זאב: "ננכה שכר מעובדים שינקטו עיצומים"
בן זאב אולי היה מעדיף להמשיך לחכות שהעובדים יתקפלו, אך היה לו ברור שכל עיכוב דוחה את ההוצאה לפועל של חוק שינוי מבנה הבורסה, שנתפס בעיניו כמקפצה ליציאה מהשפל שאליו נקלעה. שמואל האוזר, שדוחף את החוק הזה, לא היה צריך ללחוץ על בן זאב כדי שיבין שצריך לסגור ומהר. לכן הבונוס השנתי השמן לעובדים - בעלות 15 מיליון שקל בשנה, ללא קשר ליעדים - נותר פתוח. ממתין להתפוצצות הבאה, שתגיע כשבן זאב יבקש להתאים אותו לרווחי הבורסה.
עם הנדוניה הזו יוצא בן זאב לדרך. ראשית הוא יוביל את השינוי המבני, שיקטין את אחזקות חמשת הבנקים הגדולים ל־25% (שכיום מחזיקים ב־58% מזכויות ההצבעה) בתוך שלוש שנים. הבנקים יצטרכו לאתר קונים לאחזקות העודפות ולשכנע משקיעים שירצו להיות חברי בורסה ביכולת השבחתה. משהתקבע רף הוצאות קשיח, יש בכך חיסרון למשקיעים.
מנהלי הבורסה חילקו את רווחיה ביד רחבה לעובדים ולא הוטרדו מצבירת רווחים שיחולקו לבעלי המניות. עם האישור הצפוי של השינוי המבני, הקלפים נטרפים. הבורסה תידרש לפעול כחברה עסקית לכל דבר. אולם בעוד כל מנהל חדש בחברה לא יעילה יכול לקצץ בהוצאות שכר, ידיו של בן זאב כבולות.
דרך הפעולה היחידה עבורו היא הגדלת ההכנסות. סיכוייו להעלות עמלות נמוכים, שכן הבנקים, המשמשים צינור למסחר לגופי הפנסיה וללקוחות פרטיים, אמנם גובים עמלות הגבוהות פי 20 מאלה שהם משלמים לבורסה. אולם, ספק אם יו"ר רשות ני"ע יקדם רפורמה שתוביל להעלאת עמלות, כשמטרתה המוצהרת הפוכה - תחרות.
בן זאב יידרש לאתר חברות שינפיקו בבורסה ואף להרחיב את השירותים שהיא מספקת כדי להגדיל את מקורות ההכנסה. ומעל כל אלה, הוא יצטרך למכור את החלום הזה למשקיעים.