יחימוביץ' העירה לחיים את הבחירות להסתדרות

אך אתמול, ברגע אחד, נטרפו הקלפים כשיחימוביץ' הודיעה כי תרוץ לראשות ארגון העובדים באמצעות סיעת "הבית החברתי" שהקים איתן כבל בבחירות הקודמות להסתדרות, ובכך מנעה בחירות נטולות מתחרים לניסנקורן. הבחירות, שייערכו במאי הקרוב, צפויות להיות המעניינות ביותר מאז חיים רמון מול חיים הברפלד ב־1994. אבל מול יחימוביץ', בתחרות על אחד התפקידים החזקים ביותר במשק, יעמוד המנגנון החזק והוותיק של ניסנקורן וסיעת עוגן, מנגנון בעל היכרות מעמיקה עם השטח והעובדים. יחימוביץ' תנסה לנצח את הבחירות, אחרי 20 שנה בהן יו"רים מכהנים לא הפסידו, בעיקר דרך העלאת שיעור ההשתתפות בבחירות ובניסיון להתבדל חברתית מניסנקורן.

השפעת ההשתתפות

האתגר הגדול ביותר שעומד בפני יחימוביץ' הוא הגדלת שיעור ההשתתפות בבחירות להסתדרות. זה המפתח להכל מבחינתה, ובסביבתה מודעים לכך. החישוב שאנשי יחימוביץ' מבצעים מתבסס על כך שלפחות שליש מחברי ההסתדרות רוצים שינוי, שכן בבחירות הקודמות ב־2012 קיבל איתן כבל 33.3% מהקולות. כבל התמודד אז מול עופר עיני, שפרש מתפקדו ב־2014 ובמקומו מונה ניסנקורן על ידי בית נבחרי ההסתדרות.

שלי יחימוביץ' צילום: עמית שאבי

לכך מוסיפים אנשי יחימוביץ' את ההנחה כי הכוח של ניסנקורן בהסתדרות ובקרב הוועדים והעובדים הוא לא זה שהיה לעופר עיני, שבמובנים רבים הרים את הארגון מהקרשים והחזיר אותו להיות שחקן מרכזי בשוק העבודה. אמנם אנשיו של היו"ר הקודם עדיין נוכחים ושולטים בחלק גדול מההתנהלות השוטפת — אם זה מנכ"ל ההסתדרות קובי טריפטו או אחיו של עיני שמכהן כמנכ"ל סיעת עוגן — אך ניסנקורן לא זוכה להערכה וליראה שקיבל קודמו. אם לוקחים את כל הפקטורים הללו ביחד אז אפשר כבר לדבר על שיעורי תמיכה שמתחילים ב־40% לכל הפחות.

אך למשוואה הזאת צריך להוסיף עוד נדבך אחד והוא העובדה שיחימוביץ' היא לא כבל. יחימוביץ' היא דמות מוכרת בקרב כל חבר הסתדרות, כאשר יש כאלו שמסתייגים ממנה וכאלו שמתלהבים מחברת הכנסת שמנסה לכבוש את ארגון העובדים הגדול בישראל. אך השאלה הפתוחה היא האם השם הגדול יעזור לה להביא אנשים לקלפי, בעיקר בוחרים עצמאיים יותר.

בבחירות הקודמות, אלו שנערכו ב־2012, שיעור ההצבעה עמד על כ־40% מבעלי זכות הבחירה (קצת מעל 500 אלף איש). מהרגע הראשון היה נדמה שסיכוייו של כבל הם קטנים, וכך אל הקלפיות נהרו בעיקר כאלו שרצו שעיני ייבחר ובתוכם לא מעט כאלו שראשי הוועד במקום עבודתם לקחו אותם כדי להצביע לראש סיעת עוגן.

כעת, בסביבת יחימוביץ' מאמינים כי אם תצליח להראות שיש לה סיכוי טוב לכבוש את ראשות ארגון העובדים, הרבה יותר חברים ייצאו ויצביעו לה. מבחינת תומכיה במצב כזה הניצחון הוא קל יחסית, שכן הם מניחים שכל תוספת מעל שיעור הצבעה של 40% תלך אליה, ושם מאמינים כי יחד עם קמפיין אגרסיבי ועבודת שטח הם יצליחו להגיע לשיעור הצבעה של 60%.

אז מאיפה יחימוביץ' יכולה להשיג את חברי ההסתדרות הנוספים הללו, העצמאיים יותר? קודם כל מאלפי עובדי דור ב' בחברות ממשלתיות שמרגישים כבר תקופה ארוכה — בין אם בצדק ובין אם שלא — שוועד העובדים שלהם וההסתדרות לא עובדים בשבילם. אליהם אפשר לצרף אלפים רבים נוספים של עובדים צעירים במקומות מסורתיים של ההסתדרות כמו עבודה סוציאלית, ובמקומות בהם הוקמו ועדים חדשים בשנים האחרונות.

הקמפיין של יחימוביץ', שייסוב בין השאר על הפיכת ההסתדרות לארגון "נקי כפיים ודמוקרטי באמת" כפי שכינתה זאת אתמול, צפוי לדבר לאותם עובדים צעירים כאשר מנגד היא תנסה להציג את ניסנקורן כמי שעומד בראש גוף מסואב ומיושן. אגב, הטענות שהיא תשמיע על המנגנון הקיים הן לא חדשות ונשמעות כבר שנים רבות על ההסתדרות עצמה ועל עיני וניסנקורן בפרט. זה לא מנע מיחימוביץ' להטיל ב־2011, כאשר עמדה בראש מפלגת העבודה, את כל השפעתה כדי למנוע מהעבודה לרוץ נגד עיני בבחירות להסתדרות שהתקיימו שנה לאחר מכן, מה שאילץ את כבל את להקים סיעה משלו. "ברית רבת שנים בין סיעת עוגן בהסתדרות לסיעת העבודה בהסתדרות", הגדירה זאת אז יחימוביץ'.

איור: יונתן וקסמן

חברתיות 2.0

אם בכל הקשור לתדמית ניקיון הכפיים עבודת יחסי הציבור היא קלה יחסית, האתגר האמיתי שעומד בפני יחימוביץ' הוא להתבדל מניסנקורן בפן החברתי. בסופו של דבר העמדה החברתית שלה היא הדבר שמזוהה איתה יותר מכל דבר אחר, בוודאי לאור הפעילות הפרלמנטרית הענפה שלה בנושא: כחברת כנסת יחימוביץ' היתה שם כדי לתמוך באינספור מאבקי עובדים, התנגדה להפרטה ופעלה כדי להבטיח ייצור מקומי כדי לספק מקומות עבודה. המקרה הבולט ביותר הוא החוק שלה שמחייב את מערכת הביטחון לקנות טקסטיל מקומי גם על חשבון עלות גבוהה יותר, לעומת ייבוא מדים ונעליים מסין או מארה"ב על חשבון כספי הסיוע הביטחוני האמריקאי.

אך הבידול החברתי לא יהיה קל בכלל, שכן מאז נכנס ניסנקורן לתפקידו במאי 2014 הוא הבטיח וגם קיים להפוך את ההסתדרות לתנועה חברתית. כך, הוא חתם עם המעסיקים על הסכם שמבטיח שבכל מקום עבודה לפחות 3% מהעובדים יהיו בעלי מוגבלויות, הוא הביא להעלאת שכר המינימום מ־4,650 שקל בחודש כאשר נכנס לתפקיד ל־5,000 שקל כיום ול־5,300 שקל בדצמבר הקרוב, וחתם עם שר האוצר משה כחלון על הסכם לקליטת כ־10,000 עובדי קבלן בשירות הציבורי.

אז מאיזה כיוון יחימוביץ' יכולה לתקוף אותו חברתית? ראשית, במקומות בהם גם ניסנקורן יודע שההסתדרות היתה חלשה לאורך השנים. דוגמה לכך היא כאמור עובדי דור ב', בעיקר בחברות הממשלתיות, שמרגישים מתוסכלים מהפערים הגדולים בינם לבין עובדי דור א' שמשתכרים הרבה יותר מהם. נכון שניסנקורן — לא מעט בגלל ההתעקשות של כחלון על תוספת גבוהה יותר לבעלי שכר נמוך בהסכם השכר במגזר הציבורי מ־2015 — צמצם מעט את הפערים. אבל זהו צמצום של כמה מאות שקלים כאשר הפערים הם אלפים רבים. תזכורת לסוגיה הזו אפשר היה למצוא רק בשבועות האחרונים עם התעוררות המרד בהסתדרות בנמל אשדוד, שהיה בעיקר תוצאה של תחושות עובדי דור ב' שהוועד וההסתדרות לא מייצגים אותם כהלכה.

אזור נוסף שבו תוכל יחימוביץ' לתקוף את ניסנקורן נוגע לכל אותם חברי הסתדרות המועסקים בצורות שונות ומשונות ומרגישים שההסתדרות לא עשתה מספיק כדי לשנות את המצב שלהם. היא תוכל לתקוף את הסכם עובדי הקבלן של ניסנקורן ולומר שהוא רחוק מלהיות מספק, משום שבעוד שבמקרה הטוב 10,000 עובדי קבלן ייקלטו להעסקה ישירה כל שנה — מספר גדול יותר של עובדים יצטרף לרשימה הזאת בכל 12 חודשים עם המשך תופעת המכרזים של שירותי מיקור חוץ. אם תרצה, היא יכולה להבטיח להיאבק למענם בצורה משמעותית הרבה יותר מזו שעשה ניסנקורן ולטעון כי אם ניסנקורן היה משבית את המשק כפי שאיים — כחלון היה מסכים לקלוט יותר עובדי קבלן.

למעשה, יחימוביץ' תגיד שאצלה ההסתדרות תהיה חברתית 2.0, ותנסה למצב את הארגון במקום מרכזי יותר במאבקים שאינם קשורים ליחסי עבודה. כך, בגרסת 2.0 ההסתדרות היתה מצטרפת למאבק הנכים להעלאת קצבאות הנכות דרך הפעלת חברי מרכז החברים בהסתדרות, או היתה משביתה את המשק כנגד מתווה הגז. בתקציב הבא אולי אפילו נראה את יחימוביץ' מכריזה על עיצומים והפגנות כדי להגדיל את ההוצאה החברתית בתקציב.

יהיה מעניין לראות אילו התבטאויות יצטרך ניסנקורן להשמיע כדי לעמוד מול יחימוביץ' בפן החברתי. האם הוא יסתפק בהסבר שבחיים האמיתיים אין זבנג וגמרנו וכל צעד חברתי נעשה לאט כי צריך להגיע להסכמות? אולי הוא דווקא ישמיע הצהרות רדיקליות יותר מאלו ששמענו עד כה, ויתחייב למצב את ההסתדרות במקום מרכזי יותר במאבקים שאינם קשורים באופן ישיר ליחסי עבודה.

ליחימוביץ' עדיף קלפיות רחוקות מהוועדים

בערך מחצית מהקלפיות בבחירות להסתדרות במאי הקרוב אמורות להיות מוצבות במקומות העבודה. זוהי לא אנקדוטה בלבד, אלא מה שעשוי להיות מאבק עיקש של מטה שלי יחימוביץ' בבחירות לארגון. יחימוביץ' צפויה לדרוש שכמה שיותר מהקלפיות יוצבו במקומות המגורים ולא במקומות העבודה. הסיבה היא שבמקומות העבודה ההשפעה של ראשי ועדי העובדים היא גדולה יותר מאשר כאשר העובד הולך בעצמו לקלפי לפני או אחרי העבודה.

הנחת העבודה בבחירות מהסוג הזה היא שמי שמוכן לעמוד בתור כדי להצביע הם או אנשים שהנושא חשוב להם או כאלו שראשי הוועד "לקחו ביד" כדי שיצביעו, כאשר ראשי הוועד תומכים במנגנון הקיים, כלומר ביו"ר הנוכחי אבי ניסנקורן.

כלומר הנחת העבודה היא שככל שחלק גדול יותר מהקלפיות יוצב במקומות העבודה כך תגדל השפעתם של ראשי הוועדים על הבוחרים וניסנקורן יתחזק. התמונה ההפוכה היא שבמקום המגורים, לא תחת עינו הפקוחה, עשויים העובדים לנטות יותר להצבעה חופשית שבה הסיכויים של יחימוביץ' לקבל את קולם גבוהים יותר.

היכולת של ראשי ועדי העובדים לקחת ביד את העובדים כדי להצביע היא הסיבה מדוע גדול כוחם של הוועדים החזקים בבחירות הללו. למרות שמספר העובדים במקומות הללו הוא לא גדול יחסית, ומסתכם בכמה אחוזים מתוך כ־535 אלף בעלי זכות ההצבעה, היכולת שלהם להביא את העובדים לקלפי מבטיחה במקומות העבודה הללו שיעורי הצבעה גבוהים מאוד, כאשר שיעור ההצבעה הכללי עומד על 40% בלבד. עם זאת, הימים בהם ההשפעה של ראשי הוועדים היתה כמעט אבסולוטית חלפו בחלק גדל והולך ממקומות העבודה.

אם יחימוביץ' תבחר לנהל את המאבק הזה היא תצטרך לשכנע בכך את ועדת הבחירות של ההסתדרות.