זואי הכלה: חכמה אבל יקרה

ה־26 במאי 2013: תאריך זה ייזכר למשך שנים על ידי הנהלת רנו העולמית ולא בכדי. ביום זה הודיעה החברה לישראל שתחדל מלממן את בטר פלייס, שגססה במשך חודשים ארוכים זמן רב לפני הודעת החברה לישראל על סגירת החברה. מבחינת הלקוחות, שחלקם השאירו בידי בטר פלייס מקדמות, היה מדובר באסון. אבל לא רק: גם מבחינת רנו, יצרנית הרכב הראשונה שהסכימה להפוך מדינה קטנה במזרח התיכון למגרש ניסויים פרטי, היה מדובר בקטסטרופה. אלפי מכוניות רנו פלואנס חשמליות בלתי מכורות נותרו ללא אבא, עד שלבסוף קבוצת קרסו, יבואנית רנו, לקחה עליהן אחריות, במידה מוגבלת מאוד של הצלחה. אולי זו הסיבה מדוע רנו זואי החשמלית, מכונית שהוצגה כבר ב־2012 בוששה מלהגיע עד כה לישראל. לא רק זואי: לרנו יש קנגו חשמלית, וגם טויזי חשמלית, וגם מאסטר חשמלי, אך מבחינת היצרנית שנכוותה ברותחין, חדירה לשוק הרכב הישראלי נחשבת למשימה שדורשת עדינות מיוחדת.

הטעינה רק מעמדה יעודית ואורכת כחצי שעה

הלאה, אל רנו זואי: קודם כל היא חשמלית. שנית, היא לא הזואי הכי משוכללת. טווח הנסיעה הרשמי של זואי הוא 240 ק"מ. טווח הנסיעה המעשי שלה הוא 150 ק"מ. אולי יותר, אני יודע כי אני בזואי במרכז תל אביב. נוסע בשקט בפקק. כמה מילים על הזואי: היא נראית מצוין. קטנה, עתידנית, חכמה, ממזרית. זואי שלי היא מכונית בצבע כחלחל ויש לה מקדימה תקע גדול שמסתתר מאחורי הסמל של רנו. את התקע מחברים לכבל טעינה מיוחד, עבה, בשרני שמתחבר לעמדות טעינה יעודיות. כיום בישראל ניתן לחבר רכב חשמלי לשקע חשמל ביתי, כך מבטיחים במשרד האנרגיה, אך זואי נטענת רק מעמדת טעינה יעודית. חבל. הטעינה עצמה אורכת כחצי שעה וממלאת את רוב הסוללה. מספיק זמן לשתות קפה. אולי יותר מדי זמן.

זואי היא מכונית קטנה יחסית: טיפונת מעל ארבעה מטרים. בערך כמו קיה פיקנטו, המכונית הקטנה הנמכרת ביותר בישראל. אך זואי היא מכונית מיוחדת. היא נראית טוב גם בלי לזעוק "חשמל": הפנסים הקדמיים הצרים, הפגוש הקדמי הענק, החלונות הקטנים: זואי מיוחדת. גם בפנים, היא לא צריכה לזעוק שהיא חשמלית. אפשר להבין את זה גם בתא הנוסעים: הבקרות ברורות, עיקר הפונקציות מופיעות בצג מידע גדול לפני הנהג, תנוחת הישיבה מצוינת והרמזים היחידים על הימצאו של מנוע חשמלי תחת מכסה המנוע הוא לוגו של רשת חשמל על גב המושבים ועל לוח המחוונים.

מעל 80 קמ"ש קשה לה וצריך לסחוט את הדוושה

זואי נוסעת שקט. מאוד שקט. הגיוני, היא מכונית חשמלית. היא גם מכונית כבדה. קצת מעל טונה וחצי. ואת הטונה וחצי הזו צריכים להניע שמונים ושמונה כוחות סוס. למען האמת, זה לא הרבה. ולכן זואי מסוגלת להתנהל רק בקצב סביר. מעל 80 קמ"ש מעט קשה לה. צריך ממש לסחוט את הדוושה, אך במפתיע, הסחיטה לא סוחטת את הסוללה: רנו זואי יודעת להטעין את הסוללה כאשר היא מאטה, וקצב ירידת האנרגיה אינו מהיר. עובדתית: בשעתיים של נסיעה היא צימקה את טווח הנסיעה בכ־40 ק"מ בלבד.

המשקל הזה עומד לרעתה בתחום נוסף, נוחות הנסיעה. הזואי מעט מתרסקת אל תוך בורות ושיבושי דרך, במיוחד דווקא על בורת קטנים. למשקל יש גם יתרון: מדובר במכונית מגובשת מאוד, שמרגישה כאילו נולדה להיות חשמלית. אין כאן סוללות שממוקמות בנקודות בעייתיות שגורמות לתחושת חוסר יציבות, או פעילות לא נעימה של הדוושות. הכל ליניארי, חלק, נעים.

רנו זואי צילום: תומר הדר

רנו זואי חוזרת לנמל מבטחים, לשקע של עמדת הטעינה. בפועל, אף אחד לא ירצה לנסוע בזואי למרחקים ארוכים, היא לא נועדה לכך. נכון לשנים הקרובות, לפחות עד שתופיע מכונית חשמלית בעלת טווח נסיעה גבוה, מכוניות חשמליות ישארו מוגבלות לעיר, וזה בהחלט בסדר.

אפשר היה לצפות לתמחור יותר הגיוני

אז איך הקאמבק החשמלי של רנו? את התשובה ניתן לחלק לשני חלקים: ראשית המכונית: זואי היא מכונית חשמלית אמיתית. כזו שתוכננה מלכתחילה להיות מכונית חשמלית. היא שקטה, נוחה ברמה סבירה וקל מאוד לחיות איתה ביום יום. למעשה, זהו היתרון הגדול ביותר שלה: היא לא מרגישה כמו מכונית חשמלית, אלא כמכונית רגילה לכל דבר.

רמז היחידי שיש מנוע חשמלי תחת מכסה המנוע הוא לוגו של רשת חשמל על גב המושבים ועל לוח המחוונים צילום: אוראל כהן

שנית, כל מה שמסביב: זואי היא מכונית סופר מיני חשמלית, על גבול המיני, שעולה 132 אלף שקל, מחיר של מכונית משפחתית בגודל מלא. הטכנולוגיה כמובן יקרה, אך מס הקנייה על הזואי נמוך: 10% בלבד. ועבור מחיר לא ממש נמוך מצפים בקבוצת קרסו שמאות לקוחות ירכשו את הזואי לנוכח היותם חדשנים. בל נשכח: הזואי הזו אינה הזואי החדשנית ביותר: קיימת באירופה זואי שמסוגלת לנסוע לטווח נסיעה הרבה יותר מכובד, אך לטענת נציגי היבואנית, גם המחיר צפוי להיות הרבה יותר מכובד. לסירוגין, זואי אחרות ישמשו בציי קאר שייר של CAR2GO הישראלית וכך יותר ישראלים ייחשפו לחוויית המשתמש.

בסופו של דבר, קשה להשתחרר מן התחושה שרנו העולמית עדיין נושאת בבטנה לא מעט חששות ואולי אפילו איבה כלפי שוק הרכב הישראלי. רנו נחשבת לחברה הפועלת בעולם במרץ להחדרת רכבים חשמליים: קנגו, פלואנס, אפילו מאסטר המסחרי זכו כולם לגרסאות חשמליות.

ואילו בישראל הקאמבק של רנו כולל דגם בודד, שגרסא חדשנית יותר שלו הוצגה בעולם, במחיר שאולי מגלם את עלות הטכנולוגיה הגבוהה, אך רחוק מלהיות אטרקטיבי, אולי פרט ללקוחות שיתעקשו באופן ספציפי על רכישת הרכב החשמלי היחיד שזמין לקונים בישראל.

דווקא משום שכך, ולאור ניסיון העבר המר, היה ניתן לצפות מרנו העולמית לתמחור יותר הגיוני, למכונית שבפועל יכולה בהחלט להיחשב לסופר מיני עירונית נעימה, שקל לחיות איתה ביום יום. עד אז, בשוק שבו ניתן לרכוש מכונית בגודל דומה עם מנוע בנזין בכ־70 אלף שקל, הזואי נידונה מראש להירשם כגימיק שמוחדר לישראל בחשש גדול בגלל משקעי עבר שכבר נשכחו מזמן.