קק"ל כמשל: המפעל הציוני בשירות מקורבים

קשה שלא לראות בדו"ח הכל כך חמור של מבקר המדינה על הקרן הקיימת לישראל, זרוע הביצוע של התנועה הציונית, משל למצבו של המפעל הציוני. מצד אחד יש המון כסף, מצד שני בכירי הארגון התייחסו לכסף הזה כאילו הוא החשבון הפרטי שלהם וחילקו אותו ללא קריטריונים, ללא מנהל תקין וללא תיעוד. זה די מזכיר את מה שכל כך הרבה פוליטיקאים ישראלים חושבים על הממשלה שלהם, רק שבקק"ל זה נעשה הרחק מהעין ובלי שום מגבלות.

מביכה לא פחות מכך היא העובדה שלאורך שבע השנים שנבדקו על ידי מבקר המדינה רק 3.5 מילארד שקל מתוך הכנסות בגובה 10.5 מיליארד שקל יועדו לפעולות של הגשמה ציונית — יעור, הכשרת קרקע, גינות ומפעלי מים. 4.5 מיליארד שקל לעומת זאת הופנו להשקעות בניירות ערך. מי ידע שיום אחד זו תהיה המטרה של האגורות שתרמנו לקופסה הכחולה כשהיינו קטנים — לשחק בבורסה. מאיפה בא בכלל לבכירי קק"ל הרעיון שייעודם ההיסטורי הוא לאגור הררים של זהב ולרבוץ עליהם כמו הדרקון האגדי סמאוג מהספר ההוביט?

מלבד כמויות הכסף שנאגר, האם לסיפור הזה יש חצי כוס מלאה שמייסדי הציונות יוכלו להתנחם בה? אולי העובדה שממשיכיהם בקק"ל היו מספיק חכמים כדי לא לתעד את הישיבות בהן קיבלו את ההחלטות על חלוקת הכסף. מי יודע מה המבקר היה מגלה אם הוא היה מוצא הוכחות אמיתיות מי קיבל את ההחלטות, באיזה נסיבות ולמה.

המבקר ניצל פרצה

יש משהו מאוד עצוב, כמעט טראגי שהדבר החשוב ביותר שקורה בקק"ל בשנים האחרונות, במלאת 115 שנים להקמתה הוא דו"ח כל כך חמור של מבקר המדינה. ובכל זאת היו”ר הנוכחי של קק"ל דני עטר ממפלגת העבודה, מי שעיקר תפקידו הוא ניקוי אורוות, מסכים שהקרן חייבת תודה גדולה למבקר. מה היה קורה אם המבקר לא היה מתחיל לחטט בקרן ב־2014? כמה כסף היא היתה אוגרת מאז? כמה פרוייקטים היא היתה מאשרת בניגוד לחוק? האם השחיתות היתה שולחת אנשים לכלא? 

המבקר עבד בנסיבות קשות במיוחד. קק"ל היא גוף פרטי — אין לו סמכות לחקור בה. הוא ניצל פרצה: כיוון שלממשלה יש סמכות לפקח על המחלקה החשובה ביותר של הקרן, מפ”ק (מינהל פיתוח הקרקע), הוא לקח לעצמו את הסמכות לבקר את קבלת ההחלטות במחלקה. המבקר מציין למשל שמתוך הר הזהב שערמה הקרן, 2.2 מיליארד שקל הועברו לטובת הפנסיות של עובדי קק"ל. מענין וחשוב מאוד, לגלות איזה משכורות, תנאי שכר ופנסיה הביאו לצורך לשריין שני מיליארד שקל למטרה הזו. אבל למבקר אין סמכות לבדוק זאת.

ההיבט השני שהקשה על המבקר היתה העובדה שהשיטה בקק"ל התבססה על כך שלא מתעדים החלטות. למרות זאת הוא הצליח לגלות כמה פרשיות חמורות. כך למשל הוא העביר לחקירת המשטרה את פרשת שנקר. קק”ל הסכימה להעביר לשנקר מיליון שקל עבור שיפוץ מבנה היסטורי שיועד ללימודי תואר שני בהנדסת תעשייה וניהול. העברת הכסף הותנתה בקבלת תרומה ייעודית עבור הפרויקט. אלא שמישהו שינה בצורה מסתורית את ההתחייבות כך שקק"ל תהיה חייבת להעביר לשנקר מיליון שקל, גם אם לא תקבל תרומה. עותקים של ההחלטה לא נשלחו למכותבים, גם כן באופן מסתורי. לאחר מכן נעשה ניסיון לטייח את הפרשה.

עד לאחרונה לא שמעו בקק"ל על האיסור לגבי ניגודי אינטרסים ואם שמעו לא עשו כלום בעניין. המבקר חושף שורה של פרשיות שבהן בכירי הדירקטוריון היו מעורבים בקידום נושאים הקשורים אליהם. חבר הדירקטוריון וסגן ראש עיריית עכו זאב נוימן לחץ להגדלת תקציב לגן בוטאני בעירו. חבר הדירקטוריון וחבר קיבוץ לוטן מייק ניצן קידם פרויקטים ב־4 מיליון שקל לטובת הקיבוץ שלו.

מבקר המדינה יוסף שפירא על רקע קופות של קק"ל צילומים: אלכס קלומויסקי, דוד הכהן

איך עבדה השיטה אפשר ללמוד מציטוטים שחושף המבקר. חבר דירקטוריון קק"ל וממלא מקום ראש עיריית עכו זאב נוימן הכריז באחת הישיבות: "אין פה חבר שלא דואג לארגון שלו. אין פה אחד. אני יכול להגיד לכם מהקטן עד לגדול. כולם דואגים, כולם מקבלים כספים". המבקר מציין שאיש לא הכחיש את דבריו של נוימן. בנובמבר 2013 נבחר חבר דירקטוריון קק"ל יצחק דנינו מהליכוד לראשות עיריית אופקים. בישיבת הדירקטוריון שלאחר בחירתו אמר דנינו: "אני חושב שהנוכחות שלי כאן, בדירקטוריון של קק"ל, תרמה תרומה מכרעת להיבחרותי לראשות העיר. תושבי אופקים מצפים ממני לפרוע את הצ'ק הזה, אז תיקחו את זה בחשבון".

האם לפרק את קק”ל

חלק גדול מתשומת הלב לה זכה הדו"ח נבע מהעובדה שהמנכ"ל היוצא של קק"ל מאיר שפיגלר נבחר לתפקיד הבכיר עוד יותר של מנכ"ל הביטוח הלאומי. יש בדו"ח כמה ממצאים לא פשוטים על שפיגלר. כך לדוגמה הוא נהג לא לתעד פגישות שבהן דנו על פרוייקטים, התעלם מתלונה חמורה על ניגוד אינטרסים ואישר הקצבה חריגה לבית חולים איכילוב. המבקר אף העביר ממצאים הקשורים אליו בפרשה, שאיננה בדו"ח, הקשורה בפארק אריאל שרון ליועץ המשפטי לממשלה. אבל בדו"ח הזה שפיגלר לא הכוכב. קשה לדעת איך ישפיע הדו"ח על החלטת ועדת גילאור לאישור מינויים בעניין מינויו למנכ”ל הביטוח הלאומי.

היו"ר החדש של קק"ל דני עטר הוא האיש המזוהה ביותר עם הנסיונות להבריא את הגוף החולה כל כך. כדי להכנס לערוץ השקיפות החדש באתר קק”ל. הוא יכול להיות דוגמה לכל גוף אחר. יש שם פרוטוקולים של ישיבות, תקציבים ועוד הרבה מאוד מידע חשוב. עטר מודה שהקרן הקיימת הרוויחה ביושר את השאלה האם צריך לפרק אותה. בפועל מדובר בשאלה בעייתית משתי סיבות עיקריות: ראשית קק"ל לא שייכת למדינה, אלא היא גוף הביצוע של העם היהודי. שנית במציאות שבה שולטות בישראל ממשלות שמאמינות במינהל ציבורי רזה ככל האפשר, גופים של חברה אזרחית כמו קק"ל יכולים לפעול למען מטרות של חינוך וסביבה, שאחרת לא יראו שקל.

לבקר את כל המוסדות הלאומיים

אבל האם אפשר בכלל להבריא את קק"ל? האם זה שמדובר בגוף המנוהל על ידי מספר ענק של 37 חברי דירקטוריון שנבחרים על ידי מפלגות פוליטיות לא הופך את המחלה של קק"ל לכרונית? רק בקיץ האחרון הם חילקו לתנועות שלהם הקצבות בגובה 18 מיליון שקל. עטר מסכים שההמהפכות עדין לא הושלמו, אבל משוכנע שכשהוא והדירקטוריון הנוכחי ישלימו את הקדנציה בעוד ארבע שנים הן יהיו כבר בלתי הפיכות.

האמנם? כדי שזה יקרה חיוני מאוד שהממשלה תקבל את קריאת מבקר המדינה והנהלת הקרן הקיימת להחיל את ביקורת המדינה על הקרן כולה. נשאלת השאלה איך קורה שדווקא הממשלה מטרפדת את הביקורת? כיוון שמאחורי ההתנגדות עומדים בייחוד שרי הימין הקיצוני, אפשר הניח שזה קשור לרצון להשאיר מקורות תקציב להתנחלויות הרחק מעין הביקורת. האם הדו"ח הנוכחי ייצור את הלחץ הציבורי הדרוש ויבהיר שיש חרפות שהמפעל הציוני פשוט לא יכול ולא צריך לסבול? קשה לדעת.

וגם קשה שלא לשאול, למה בעצם כל השיח על הביקורת עוסק רק קרן הקיימת. למה לא להחיל את ביקורת המדינה על המוסדות הלאומיים כולם? מישהו חושב שבסוכנות היהודי או בהסתדרות הציונית אין מה לבקר?