המומחים שניצחו בתביעה ייצוגית נגד 2 חברות ציבוריות לשעבר, ונשכחו
השופטת רות רונן פסקה לפני כחצי שנה שכר טרחה יוצא דופן של 5.9 מיליון שקל לעו"ד רונן עדיני, שייצג בתביעה ייצוגית מוצלחת. התובע קיבל 1.7 מיליון שקל. אבל איש מהם לא חשב שתפקידו לשלם למומחים, שעל חוות דעתם התבססה התביעה
אחת התביעות הייצוגיות המוצלחות שהתנהלו בעת האחרונה בבתי המשפט הובילה לרצף של תביעות בין היוזמים שלה ובין המומחים שהעידו בה, והכל בסוגיית חלוקת השלל: התגמול, שכר הטרחה ושכר המומחים.
במאי 2016 אישרה השופטת רות רונן מהמחוזי בתל אביב פשרה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד החברות הציבוריות לשעבר מאגרי בנייה ומ.ת.מ מבני תעשייה ומלאכה, שלפיה הנתבעות שילמו לבעלי המניות 33 מיליון שקל. עילת התביעה היתה הצעת רכש כפויה, שכן בעלי השליטה, שהחזיקו בכ־90% ממניות החברות, ביקשו לרכוש את המניות שבידי הציבור כדי להפוך אותן לחברות פרטיות.
השופטת רות רונן צילום: שאול גולן
את התביעה הגיש עו"ד מיכאל ספרא באמצעות עו"ד רונן עדיני, ובה טען כי מחיר המניה בהצעת הרכש לא שיקף את השווי האמיתי שלה. התביעה התבססה על חוות דעת של שני מומחים: הכלכלן עודד מלניק ושמאי המקרקעין אבי מנדלסון. מהמסמכים עולה כי תמורת חוות הדעת שלהם אמורים היו שני המומחים לקבל שכר טרחה של 880 אלף שקל.
התביעה הסתיימה כאמור בהצלחה גדולה, שבעקבותיה בעלי המניות מקרב הציבור קיבלו פיצוי גבוה, וגם עו"ד עדיני המייצג זכה לשכר טרחה עצום של 5.94 מיליון שקל לפני מע"מ. לפי ההסכם, התובע הייצוגי קיבל 1.72 מיליון שקל. השופטת רונן אישרה את הפשרה, אולם רגע לאחר מכן התברר שלא ברור מי אמור לשאת בשכר הטרחה של המומחים. התובע ספרא טען כי עו"ד עדיני אמור לשאת בשכר, ואילו עדיני טוען כי ספרא. לאחר שאיש לא שילם את שכרם, הגישו המומחים תביעה נגד ספרא.
עו"ד רונן עדיני צילום: יובל חן
התביעה חושפת את האינטרסים שעומדים מאחורי תביעות ייצוגיות כאשר שכרם של המומחים מבוסס על אחוזים מההצלחה. מנגנון כזה הוא חוקי לחלוטין ומונע מחוסר הרצון או היכולת של תובע ייצוגי לשלם מאות אלפי שקלים כשכר טרחת מומחים כשאינו יודע אם התביעה תצליח. אלא שמנגד, תשלום באחוזים למומחים עלול לעורר טענות בדבר מעורבות יתר של מי שאמורים להיות אובייקטיביים וחסרי כל אינטרס בהליך. מההסכמים שנחשפו בתביעה עולה כי עבור כל אחת מחוות הדעת התחייב התובע לשלם כ־5% בממוצע מהסכום שיופק לטובת התובעים הייצוגיים ועורכי דינם. מאחר שספרא ועדיני קיבלו יחד 8.8 מיליון שקל, הרי ששכר המומחים אמור לכאורה להסתכם ב־880 אלף שקל.
במקביל הגיש ספרא תביעה נגד עדיני באמצעות עו"ד יואל פרייליך ממשרד גיסין ושות', ובה האשים אותו שלא דאג להסדיר את התשלום למומחים כשניסח את הסדר הפשרה. עוד טען ספרא כי החבות למומחים משותפת, והטלתה עליו במלואה פירושה גזילת מחצית מהגמול שקיבל.
עדיני טרם הגיב רשמית, אך מכתב תשובה שלו לדרישות ספרא צורף כנספח לתביעה, ובו הוא טוען כי בזכות מאמציו זכה ספרא ל"גמול חסר תקדים" של 1.7 מיליון שקל וכי ציפה "להכרת תודה מצדו", שבמקומה קיבל "דרישות הזויות ובלתי מבוססות". עוד טען עדיני כי הבהיר לספרא פעמים רבות ששכר טרחת המומחים הוא באחריותו הבלעדית וכי רק לאור התחייבות זו קיבל גמול גבוה יחסית, כי העבודה על התיק כללה אלפי שעות וכי הדרישה שיישא חלקית בשכרם מנוגדת לכללי האתיקה, שאוסרים על עורך דין לשאת בהוצאות של לקוח.
מיכאל ספרא מסר בתגובה: "כתובע ייצוגי שילמתי ומשלם את שכרם של המומחים לבדי, למרות שרונן עדיני נתן לי התחייבות מפורשת בכתב, חתומה על ידו, שקובעת כי 'מוסכם כי חלוקת הכספים , תיעשה רק לאחר שישולמו למומחים שיועסקו בתיק ולאחר החזר כל הוצאות אחרות שישולמו על ידך (אני)'. ההתחייבות הזו אומרת ששכר המומחים ישולם לפני כל חלוקת הכספים אך במקרה בו אנו נושאים בשכר הטרחה – התשלום יחולק פרי פסו בנינו לפי יחס התגמולים שקיבלנו. למרות זאת, משיקולים זרים, עדיני גם לא טרח לבקש מבית המשפט לפסוק שכרם של היועצים וגם ניסה להתנער מחובתו לחלוק איתי בחיוב ולכן הגשתי תביעה כנגדו. בניגוד לאמור בכתבה הסכמי המומחים בכתב הוסדרו עד השקל האחרון על ידי".
