כחלון רודף אחרי סוסים במקום לטפל בהימורים

המהלך לביטול ההימורים על מירוצי סוסים שמקדם שר האוצר משה כחלון, בדיוק כמו ביטול מכונות המזל של מפעל הפיס, הוא מהלך ראוי שנעשה בצורה עקומה ואולי אפילו מהסיבות הלא נכונות. רק בתחילת השבוע הנחית בג"ץ מכה על ראשו של כחלון, כשהוציא צו ביניים להחלטת האוצר להפסיק לאלתר את פעילות מכונות המזל במסגרת עתירת הזכיינים שמפעילים אותן, והמכונות חזרו לפעול. אמש בוטל אותו צו ביניים כך שהיום המכונות מושבתות, אבל האוצר בכל מקרה נדרש להגיש את תשובתו לעתירה עד סוף החודש.

במקביל מקיימת ועדת הרפורמות בראשות ח"כ אלי כהן מכולנו דיונים על המשך הפעילות של הטוטו, וגם כאן מנסים באוצר, הפעם בהובלת מנכ"ל המשרד שי באב"ד, לעצור לאלתר פעילות חלקית — הימורים על מירוצי סוסים. אף צד בקשת הפוליטית לא מתווכח עם הבעייתיות שבהימורים, שכן מדובר, כמו שכחלון נהנה לומר, במס שמשלמים העניים וכל המדינה נהנית ממנו.

השאלה האמיתית כאן היא למה מתמקדים דווקא במכונות המזל ובמירוצי הסוסים, ומהו המחיר ההגיוני לשלם כדי להפסיקם מיידית. בינתיים הניסיון לעשות זאת כל כך מהר ובאופן כוחני וחד־צדדי רק מסרבל את ניסיונות הביטול, וגם במקרה של מירוצי הסוסים צפויים מכשולים משפטיים. באופן דומה לכך שזכייני מכונות המזל של מפעל הפיס דרשו תקופת מעבר של שנה בין ההחלטה לבין הביטול בפועל, גם החברה הבריטית GBI, שמפעילה את מירוצי הסוסים שעליהם ניתן להמר דרך הטוטו, דורשת כעת שמדינת ישראל תעמוד בהסכם שנחתם מולה ותאפשר לה להמשיך בפעילות עד סוף 2018. גם בלי לגלות חיבה יתרה לענף ההימורים, אפשר להבין את הדרישה של שני הגופים הללו. GBI אמנם מדברת על המשך פעילות גם אחרי תום החוזה, אבל כרגע נראה שזו בעיקר עמדת מיקוח. מצדם של הבריטים נראה שהם מתכוונים להיאבק על קיום החוזה ואף שכרו לשם כך את עו"ד זהר לנדה וחברת ייעוץ כלכלי שתחשב עבורם את עלויות ביטול החוזה.

מימין: משה כחלון שר האוצר ועוזי דיין יו"ר הפיס צילום: עמית שעל, אלכס קולומויסקי

המנהל הבינלאומי של החברה ג'יימס סינגר, שדיבר אתמול בדיון על חוק הרפורמה בהימורים בועדת הרפורמות של הכנסת, העריך את הנזק במאות מיליוני שקלים ואיים בין היתר בפניה לערכאות בריטיות. אתמול התברר שישנן מחלוקות בעניין בין האוצר לבין היועץ המשפטי לממשלה, כשבאב"ד טען שיש בחוזה עם GBI סעיף שמדבר על ביטולו במקרה של כוח עליון וכולל בין היתר שינוי מדיניות. אחר כך ציין שליועץ המשפטי לממשלה יש פרשנות אחרת.

עו"ד עדנה הראל מהמחלקה הכלכלית של היועץ המשפטי רצתה לפרט את חילוקי הדעות בישיבה אתמול, אבל היו"ר אלי כהן לא אפשר לה ודחה את דבריה לישיבה הבאה. הראל יצאה במחאה מהישיבה. באב"ד אמר בדיון ש"אנחנו יותר ממוכנים לדון עם החברה על הנזקים, אבל לא יכול להיות שיהיה חוזה שימנע ממדינת שיראל לשנות מדיניות ויכבול מדיניות ארוכת טווח".

סינגר אמר אתמול ל"כלכליסט" שהדיון מבחינתם אינו על גובה הפיצוי אלא על רצון החברה להמשיך להפעיל את הימורי הסוסים בישראל". בדיון אמר שהחברה שלו פועלת ב־40 מדינות ובהן אנגליה, צרפת, איטליה וארצות הברית. לדבריו, "מעולם לא חווינו מצב שבו הממשלה מאיימת לבטל חוזה לפני המועד". סינגר אף טען שהחברה חתמה על החוזה בהנחה שמדובר בהסכם ארוך טווח, והזהיר ש"ההחלטה תתן לארגונים בינלאומיים דוגמה מה זה לעשות עסקים בישראל".

לוויכוח הצטרפה גם היועצת המשפטית של הוועדה לביקורת המדינה עו"ד ורד קירו־זילברמן, שאמרה שהסעיף בחוק המועצה להסדר ההימורים שמתייחס להימורי הסוסים מחייב אישור תוכנית הימורים של מפעיל זר בכל חמש שנים ומאפשר להפסיק את התוכנית במהלכן. הפרשנות שלה מערערת על טענת GBI, שהיתה להם זכות לצפות לחוזה ארוך טווח.

מס עניים דיפרנציאלי

גם אם אפשר בקלות להסכים על ביטול ההימורים באופן עקרוני, במקרה הזה צריך לשאול — אם ההימורים כל כך חמורים בעיני כחלון עד שחייבים לבטל את המכונות ואת

מירוצי הסוסים באופן מיידי, גם במחיר של פגיעה בזכיינים שתגרור תשלום פיצוי ובמחיר של תשלום מאות מיליוני שקלים לחברה הבריטית, איך זה שאפשר לישון בשקט עם כל שאר ההימורים? הרי המכונות והמירוצים הם הכסף הקטן. מה עם ההימורים בדוכנים, הגרלות הפיס, משחקי הקינו שנשארו בפורמט חדש, ההימורים על משחקי כדורגל, כדורסל או טניס? איתם אפשר לחיות? הם לא ממכרים והורסים את חיי השכבות החלשות? איך זה שדווקא כאן אפשר להסתפק בהגבלות קלות ולהמשיך להפעיל את אותו "מס עניים"? האם לא דרושות גם שם הגבלות משמעותיות יותר?.

הרי אם באוצר באמת ירצו ויחליטו, יוכלו לסגור מחר את כל ההימורים בארץ, לחזק את האכיפה נגד הימורים לא חוקיים ולתקצב את הרשויות המקומיות לטובת הקמת כיתות וגנים ואת ענפי הספורט השונים מתקציב המדינה. הרי כחלון כבר הסכים לחרוג ממסגרת ההוצאה ב־8 מיליארד שקל לטובת הסכמים קואליציוניים, אז מה מונע ממנו לחרוג גם בשביל המטרות האלה, בעיקר לאור עודפי גבייה של מיליארדי שקלים. ברור שהימורים חוקיים במגבלות ראויות חיוניים, אבל 

לא ברור למה החליטו שם שדווקא שני התחומים האלה הם הרעה החולה של ההימורים. מכונות המזל הן אכן מלכודת מסוכנת, אבל גם ללוטו אפשר להתמכר. באוצר למשל טענו שמירוצי הסוסים ממכרים יותר ממשחקים אחרים, אבל לא ביססו את הטענה הזאת על נתונים אמיתיים. מצד שני, גם נציגי GBI לא ידעו להציג נתונים שיגבו טענה הפוכה.

קשה שלא לתהות אם לא מדובר פה, שוב, בעיקר בגזירת קופון פוליטי. צמצום ההימורים יכול לקרות כך או כך, אם לא מחר בבוקר אז בסוף השנה או בסוף השנה הבאה. ההתעקשות של כחלון על מחר ולא דקה מאוחר יותר מעלה שאלות. התנהלות דומה ראינו סביב חוק הגבלת שכר הבכירים, שזכתה לביקורת מצד בית המשפט העליון, ובסוף עברה. ייתכן שגם המהלכים הנוכחיים יעברו — כשרים אבל מסריחים.

אולי כחלון לא מאמין שהממשלה תשרוד עד סוף 2018 וממהר לקטוף את הקרדיט על צמצום ההימורים לפי ששר אוצר אחר ייקח לו אותו, כמו שהוא עצמו חתם על רפורמת הסלולר שהתחילה בימי שר התקשורת אריאל אטיאס מש"ס. אם זה המצב, זו הבעת חוסר אמון ענק בממשלה שבה הוא יושב, כשרק לפני שבועיים אישר את התקציב הדו־שנתי שכל תכליתו היתה להבטיח את יציבותה לעוד שנתיים.

יציבות אין, יציבות אאוט

רק לפני חודש מנכ"ל האוצר באב"ד, שנלחם עכשיו על זכותה של הממשלה לשנות את המדיניות שלה, נאבק על האפשרות להבטיח יציבות בהטבות מס לחברות ענק למשך עשר שנים. המהלך זכה לביקורת חריפה גם מצד חברי כנסת וגם מצד משרד המשפטים (שעמדתו בסוף נרמסה במסגרת האישור החפוז של חוק ההסדרים), במיוחד לאור החופש הנרחב ששמרו לעצמם באב"ד, מנכ"ל משרד הכלכלה עמית לנג ומנהל רשות המסים משה אשר בקביעה מי יהיה זכאי ליציבות הזאת ומי לא.

באותם דיונים דיבר באב"ד על חשיבות היציבות, על הצורך של החברות לדעת כמה מס הן משלמות לאורך זמן ולא רק לשנה הבאה. קשה להתווכח עם הדברים הללו, ובאמת הביקורת היחידה שנשמעה היא על החופש ששמרו לעצמם המנהלים. אבל זה המקום לתהות אם פניית פרסה מחוזה חתום עם חברת הימורים לא עלולה ליצור את אותו אפקט. זה לא שאנחנו רוצים שחברות הימורים אחרות יגיעו לארץ, ממש לא, אבל אם נקשיב לבאב"ד של חודש דצמבר נחשוש שחברות זרות מסתכלות על הכל, וזו נקודה לרעתנו.

בינתיים החיפזון של כחלון ושליחו באב"ד לייצר הישגים פוליטיים מהירים לא הוכיחה את עצמה. ההיתר מול מפעל הפיס טרם נחתם, והאוצר יצטרך לענות לבג"ץ עד סוף החודש. גם הימורי הסוסים היו אמורים להיפסק ב־1 בחודש, עם אישור התקציב, אבל לאור מורכבותו הנושא יצא מחוק ההסדרים ואפילו ועדת הרפורמות, שדריסת רגלו של כחלון ברורה בה, לא מצליחה לאשר את זה או לפתור את המכשול המשפטי.

דמוקרטיה מסבכת

חוק הרפורמה בהימורים בספורט הוא דוגמה קלאסית למה שקורה לרפורמה כלכלית שיוזם האוצר כשמוציאים אותה מחוק ההסדרים. במקרה כזה אין דד ליין והמאבקים סביבה יכולים להתמשך ולהתארך. זהו לכאורה בדיוק ההליך הדמוקרטי התקין, אבל זה מאוד מסבך את תוכניות האוצר. במסגרת חוק ההסדרים אושר רק היבט אחד של הרפורמה בהימורים — העלאת המס על פרסים מעל 50 אלף שקל מ־30% ל־35%.

יוסי פילוס, יו"ר הטוטו

היבטים אחרים של הרפורמה הוכנסו להיתר החדש של מפעל הפיס, דוגמת ביטול מכונות המזל והגבלות על הפרסום. אלא שפעילות הטוטו מוסדרת בחוק ולכן גם החלת

הרפורמה לגבי ההימורים בספורט צריכה לעבור בחוק. הרפורמה בטוטו מעוררת עכשיו כאמור שורה של ויכוחים בכנסת שעוסקים בנושאים כמו גובה הפיצויים לחברה הבריטית, מציאת הסדר שימנע פגיעה בתקציבי הספורט שחלקם הגדול מגיע מהטוטו ומציאת הסדר פיצוי לזכייני הטוטו.

החשש מסכום הפיצויים שישולם לחברה הבריטית הוא אחד הנושאים העיקריים שמעכב כרגע את הרפורמה בהימורים. זו למשל את הטענות העיקריות של יו"ר הקואליציה דוד ביטן מהליכוד. יו"ר ועדת הרפורמות ח"כ אלי כהן מכולנו טען לעומת זאת אתמול שיש להסמיך את שר האוצר ויו"ר הסיעה שלו לסגור את ההימורים על מרוצי הסוסים. "יש לי אמון מלא בשר האוצר ובמנכ"ל משרדו שינהלו משא ומתן ויגיעו להסכמה על גובה הפיצוי לזכיינים". חברי כנסת אחרים טענו בדיונים קודמים שאי אפשר לתת לאוצר צ'ק פתוח לכל סכום פיצויים.

יו"ר סיעת כולנו בכנסת רועי פולקמן, האיש שמקדם בכנסת את הרפורמות מטעם כחלון, אמר אתמול ש"אין צל של ספק שלא יהיו בישראל הימורי סוסים. היתה הפקרות בהכנסת מוצרי הימורים לישראל". עם זאת, גם פולקמן לא שלל אתמול את האפשרות שביטול הימורי הסוסים עלול להידחות בסופו של דבר עד לתום החוזה עם GBI בקיץ 2018. אפשרות כזו עשויה למנוע או להקטין את תשלום הפיצויים.