"ניגוד עניינים לא דורש הוכחת מניעים זרים"

אי.די.בי היא מקור נובע לעוד ועוד הליכים והלכות משפטיות שממשיכים לפרק ולחשוף את הכשלים בהתנהלות הקונצרן. בתחילת השבוע אישרה השופטת רות רונן מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד בנק ירושלים. למעשה, התביעה כוונה נגד חברת ניהול תיקי ההשקעות בטוחה שמוזגה לבנק ב־2013 ולכן הבנק הוא הנתבע. עד אז, בטוחה הייתה חלק מקונצרן אי.די.בי. בשרשור מייגע: בטוחה נשלטה בידי כלל פיננסים שנשלטה על ידי כלל החזקות עסקי ביטוח, שנשלטה בידי אי.די.בי פתוח שנשלטה בידי אי.די.בי אחזקות.

המבקש עתי צמחוני באמצעות עוה"ד יניב סטיס ושלומי מושקוביץ טען כי בטוחה, כמנהלת תיקים, הפרה את האיסור לפעול בניגוד עניינים כלפי לקוחותיה כשרכשה לתיקי לקוחותיה ניירות ערך (אג"ח ומניות) שהונפקו בידי חברות שנמנו על קונצרן אי.די.בי. כלומר, בנוסף לטובת הלקוח, שאמור להיות היחיד והבלעדי שלנגד עיניה, ניצבה בטוחה בניגוד עניינים פוטנציאלי שעליו הייתה חייבת לדווח ללקוח בכל עסקה שנגעה לאי.די.בי ששלטה בה ונהנתה לפיכך מרכישת ניירות הערך שלה.

השופטת רות רונן צילום: שאול גולן

בפסק דין רחב היקף השופטת רונן ניתחה את הזיקות הסותרות האלה ואישרה את הבקשה. הדיון בתביעה ייערך בסוף מרץ.

"לצורך הוכחת קיומו של ניגוד עניינים", כתבה רונן, "אין צורך בהוכחה כי הפעילות בוצעה בפועל ממניעים זרים, אלא די בכך שבעל התפקיד העמיד את עצמו במצב שבו יש לו או עשוי להיות לו אינטרס נוגד לאינטרס הענייני הנובע מתפקידו". בהקשר זה הביאה השופטת דוגמה נוספת מבית אי.די.בי — פרשת הרצת המניות של נוחי דנקנר: "חשיבותו של עניין דנקנר לענייננו היא בהיותו דוגמה ברורה לאינטרס הקיים לחברה ולבעל שליטה בשער המניות של החברה בשוק המשני. בענין דנקנר נפסק כי לאי.די.בי אחזקות ולדנקנר כבעל שליטה בה היה אינטרס חזק בהעלאת מחיר המניה בשוק המשני לצורך הבטחת הצלחת ההנפקה הנוספת בשוק הראשוני".

המקרה הנוכחי הוא אזרחי ולא פלילי. הפסול הוא באי גילוי ניגוד העניינים המתבקש מכך שכל קנייה של נייר ערך משרת לא רק את הלקוח אלא בעקיפין גם את הקונצרן ששולט בבטוחה.

על הדרך דחתה רונן את טענות בטוחה כי גם הרכישות של אי.די.בי, שבוצעו ב־2011 נחשבו להשקעות טובות, וכי חלקן בתיקי ההשקעות שיקף לא רק את המעמד המרכזי של הקונצרן במשק, אלא גם את האחוזים שמנהל תיקים נייטראלי היה רוכש.

בנוסף, טענה בטוחה לחוסר תום לב מצדו של המבקש שידע כל העת שבטוחה היא חלק מאי.די.בי, והסכים לכך שתרכוש לחשבונו נכסים פיננסיים שלה רק כדי להמתין ולראות מה יקרה — אם ירוויח, הכל טוב, אם יפסיד, יטען נגד הרכישה כפי שאכן עשה לבסוף. פרקליטי בטוחה עוה"ד צבי פירון, עודד אפק ורוית קורן טענו כי בכך רכש המבקש "פוליסת ביטוח" נגד הפסדים. אלא שרונן קבעה שטענה זו לא הוכחה.

כמו כן נדחו טענות פרקליטי בטוחה שיש לראות במסמכי ההתקשרות הראשוניים שעליהם חתם הלקוח משום קבלת הסכמה מטעמו לביצוע עסקאות בניירות ערך נגועים לחשבונו. זאת, בין היתר, הואיל והחוק דורש קבלת הסכמה מראש לפני ביצוע כל עסקה ועסקה.

בנוגע לדו"חות החודשיים שסופקו ללקוחות בדיעבד, קבעה רונן: "בטוחה לא דיווחה למבקש מעולם במסגרת דו"חות אלה אודות עצם קיומו של ניגוד העניינים בו מצויה בטוחה". במוקד הבקשה עמד סעיף 15(א) לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, תשנ"ה — 1995, שדורש קבלת הסכמה מראש ובצורה מפורשת לעסקה בניגוד עניינים. פגם זה, לפי רונן, לא ניתן לרפא באמצעות דיווח בדיעבד.