סוגרים בסטייל: חושו אחים חושו יש סייל בזארה

הישראלים ידועים בעולם בכמה מאפיינים עיקריים. אחד הבולטים שבהם, עוד יותר מהנטייה לגנוב ברזים ומגבות ממלונות באנטליה, הוא אהבתם למראה השלוֹכי. לגברי ישראל יצא מוניטין של מי ששומרים בקנאות על מראה לא רשמי, לא מתאמץ ולא מוקפד. במשך שנים רבות זה הוצג כחלק מהחן המקומי המחוספס: הרי כל ישראל אחים, וכשאתה ליד אחיך, אין כל סיבה שתתאמץ להתלבש; אפשר להישאר בפיג'מה.

אבל, וזה אבל גדול, מאז ימי "אנו באנו" עברו מעט מאוד מים בחולה. ישראל כבר אינה מעצמת ייבוש הביצות מהזיכרון הרומנטי, והישראלים כבר לא בדיוק אחים, אם לשפוט לפי הכותרות על פילוג עדתי ופוליטי. מדובר במדינה מתקדמת - ועל כן, כדאי להתעורר ולהבין שבתחום השיק היא נמצאת בפיגור קשה מול העולם.

הגבר הישראלי הממוצע עדיין שונא לקנות בגדים, ומשתדל לצמצם את מספר הביקורים בקניון לפעמיים בשנה במקרה הטוב, או לשלוח את בת הזוג לקנייה עיוורת במקרה הרע; והתוצאות בהתאם.

גיורא ענבר מדירקטוריון אי.די.בי, יוסי פילוס יו"ר הטוטו וקובי פיגנבוים מ־UBS ישראל בוועידה הכלכלית הלאומית 2016 צילום: אוראל כהן

זה הזמן לתקוע סיכה בקלות הבלתי נסבלת שבה סחבק מופיע לפגישת עבודה בג'ינס וטימברלנד. לשם כך גיבשנו מדריך אמיתי, שיעזור לו להגיע ליום העסקים הבא לא רק עם ראש ישראלי חכם ויצירתי, אלא גם עם מראה שמשדר את זה. זה הזמן להפסיק לפחד ולהתחיל להשקיע.

בדרך לבר מצווה עוברים באלנבי

התחושה הכללית היא שהגבר הישראלי מעדיף ללבוש את חליפת האסירים הכתומה מסרטוני דאעש מאשר חליפת שני חלקים מחמיאה ומעוררת כבוד. שורשיו של הפחד הזה נעוצים, כנראה, הצלקות הנפשיות שהותירה בו החליפה שלבש בבר המצווה שלו. זה לגיטימי: אף ילד בן 13 לא נראה טוב בחליפה שמיועדת לאנשים מבוגרים, גם אם מישהו החליט לתפור אותה למידותיו המדויקות. וכשהניסיון הראשון שלך בתחום גורם לך להיראות כל כך מגוחך, ועוד בתמונות המככבות באלבומים המשפחתיים - אין פלא שתעדיף להימנע משידור חוזר.  

נימוק אחר שמושמע תדיר עוסק במזג האוויר הלבנטיני: מתברר שחום יולי־אוגוסט המפורסם מונע מהישראלים להתלבש כראוי גם במשך עשרת החודשים האחרים. זה המקום לשים סוף לחשיבות שזכה לה מזג האוויר כגורם מכריע בהתנהגות הישראלית: מי שביקר פעם בניו יורק או ברומא באוגוסט, יודע שישראל היא לא היחידה שעולה באש בקיץ; לאמריקאים ולאיטלקים פשוט אין שלמה ארצי שיכתוב על זה שיר. וחוץ מזה, כל המשרדים בישראל ממוזגים היטב.

אז מה אנחנו אומרים בעצם? שאין תירוצים. צריך לרכוש חליפות מבדים קלים, המתאימות למזג אוויר חם, ולצאת לדרך.

ובשעה שעושים זאת, חייבים להקפיד על גזרות צרות ומחמיאות. החליפות שנשארו מהאייטיז ומשמשות לפגישות עם אורחים מחו"ל הן מיושנות, לא רלבנטיות ולא מכבדות את המעמד. ממש כשם שג'ינס הוא פריט ותיק אך קלאסי, שעובר שינויים טרנדיים מדי עונה, כך גם החליפה. ואם המראה החיצוני שלכם לא משדר קידמה ועדכניות, הרושם הראשוני שאתם יוצרים הוא לא רציני ולא מכובד.

החולצה המכופתרת

אל תשלחו אשה למשימה של גבר

החולצה המכופתרת של הגבר הישראלי סובלת משני נגעים עיקריים: הראשון הוא היעדר גיוון, והשני הוא גזרה רחבה ומידה שגויה (שבגללה הגזרה רחבה מדי). ככל הנראה, זו התוצאה של החשש של גברים רבים מפני קניות: כדי לצמצם למינימום את זמן העינוי, הם מודדים חולצה אחת, ואז רוכשים ערימה של חולצות במידה זהה ובכמה גוונים בטוחים, בלי לטרוח למדוד גם אותן. במקרים אחרים, הפחד גובר עליהם עד כדי כך שהם מעדיפים לשלוח את בת הזוג לבצע עבורם את הקנייה וללבוש את הפריטים האקראיים שהיא דגה עבורם, בלי קשר למידת ההתאמה שלהם. זה הזמן לחשב מסלול מחדש ולהתייחס לבגדים ברצינות רבה יותר.

1. אל תסתפקו בכמה גוונים בטוחים. אפור בהיר, תכלת בהיר, ירוק בהיר - צריך להמשיך? השאירו את הבהירות מאחוריכם. גלו העזה, בחרו בצבע שיאיר את הפנים שלכם ויגרום לכם לבלוט בקהל. למתקדמים, נציע להיסחף גם לעבר הדפסים מעניינים, לא רק משבצות ופסים, אלא גם נקודות, משחקי גוונים (דגרדה) ועוד.

2. תמדדו. גם אם המוכר מבטיח לכם שזו בדיוק אותה גזרה ומידה, רק בצבע שונה. זכרו שהצבע יכול לשנות את כל התמונה, ופעמים רבות אותה חולצה בדיוק תיראה אחרת בצבעים שונים. לפעמים היא תגרום לכם להחוויר, לפעמים היא תמלא את הפנים שלכם באור, ולפעמים אתם עלולים להיראות בה כמו ליצן. לכן, חובה למדוד.

3. אל תשלחו את בת הזוג או את אמא למשימה שאתם צריכים לבצע בעצמכם. למדו להתייחס אל עצמכם כאישיות עם איכויות עצמאיות - ומכאן, להתלבש כמו שאתם רוצים, באופן שיחצין את האישיות שלכם ולא של מישהו אחר.

4. תתקדמו. הגברים הישראלים אוהבים ללבוש חולצות רחבות מדי, שיוצרות את המראה הלוהט הזכור מאירועי הפלאקה בסבנטיז וידוע בכינוי "בלוזון" - אותו גלגל קסום שנוצר כשמכניסים את שולי החולצה למכנסיים ואחר כך מושכים אותם קצת החוצה. יש סיבות טובות לכך שהסבנטיז עברו מהעולם, וזו כנראה העיקרית שבהן.

גברים בשחור? תתעדכנו

חייבים להודות שבגזרה הדרומית חל שיפור, הנובע מן הסתם מכך שאנחנו חשופים הרבה יותר למותגים בינלאומיים מעולים. ועדיין, לכפות הרגליים של גברי ישראל יש נטייה להימשך לנעליים רחבות, גסות וחסרות עידון. מעבר לכך, הרגלי הקניות הלקויים של הגברים גורמים להם, ממש כמו בסעיף החולצות, ללכת על בטוח. אם שואלים גברים ישראלים איזה צבעים של נעליים יש בעולם, רובם עונים "חום ושחור". אם שואלים אותם לכמה זוגות זקוק גבר, התשובה תהיה "אחד מכל צבע".

ובכן - הפתעה! - מתברר שזה לא נכון. נעליים מגיעות בשפע של צבעים ובסגנונות רבים: יש סניקרס, אוקספורד, דרבי, מגפונים, נעלי בוקרים, נעליים עם מפתח שרוכים, נעליים עם מפתחי גומי גמישים ומוקסינים (רשימה חלקית בלבד), וכל אלה מאפשרים לשחק, להשתדרג ולהוסיף קריצה אופנתית למראה הכללי. אז אם יש לכם זוג נעליים אחד מכל צבע, המשמעות היא שיש לכם נעליים בסגנון אחד בלבד - וזה, ללא ספק, מעט מדי.

אקססוריז

טאץ' עליז לגבר שיעז

אחרי שהבנו איך לשדרג את המלתחה הבסיסית (סיכום למי ששכח: לא לפחד מחליפות, להקפיד על גזרות צרות ומחמיאות, להכניס צבע ולהיפתח לנעליים בסגנונות שונים), נעבור לשלב הבא - אביזרי האופנה, הידועים גם כאקססוריז. אם המילה הזו מפחידה אתכם - כדי להקל עליכם מעט, חילקנו את אביזרי האופנה לשתי קטגוריות.

קטגוריית הבייסיק מורכבת משני פריטים שכל אחד צריך: גרביים, שאין לנו ספק שיש לכם בשפע, ועניבות - שאין לנו ספק שיש לכם אחת שחורה, למקרה שסמנכ"ל הכספים מהבראנץ' הניו־יורקי של הקורפוריישן מגיע לביקור. תתקדמו.

1. גרביים: תתקרבו רגע, יש לנו משהו לומר לכם בארבע עיניים, וזה תקף גם לתחתונים, למרות שבכתבה הזו לא ניכנס אליהם. אז ככה: את הגרביים עם החורים אתם מתבקשים לזרוק לפח. נכון, החור הוא באזור של הבהונות ואף אחד לא רואה אותו, אבל אם הגרב שלכם משומשת עד כדי כך שהיא קרועה - זה אומר משומשת יתר על המידה. פרגנו לעצמכם זוג חדש, ואם אתם כבר הולכים לחנות כדי לקנות, זה הזמן לשקול את האפשרות לקנות גרביים בצבעוניוּת משמחת. אפשר בירוק או בסגול חלק,

ואפילו עם דוגמאות שיציצו מעת לעת מתחת למכנסיים, ויעניקו למתבוננים בכם תחושה שאתם הרבה יותר מעניינים ממה שאתם נראים.

2. עניבה: גברים ישראלים לא הולכים עם עניבה, וזה גורף, גם אם מדובר במנכ"ל העולם. הגבר הישראלי הממוצע מחזיק במגירה במשרד שני אביזרי טקסטיל למקרה הצורך. הראשון הוא עניבה שאמא או בת הזוג קשרה מראש, ועומדת בהיכון להשחלה; והשני הוא כיפה, למקרה שמישהו ימות וייקבר באמצע יום העבודה. בכל מקרה, לשני סוגי הטקסטיל האלה קונוטציה לא ממש נעימה.

אז בואו ננסה לחשוב על העניבה באופן אחר. היא לא נועדה לחנוק אתכם, אלא מספקת לכם אפשרות להשתדרג מעובד אפרורי לאדם עם מראה כוחני יותר, בעל יכולת הישגית מרשימה ואופי קפדני מהודק. העניבה יכולה לעשות את כל זה כי היא מדייקת את המראה שלכם, אוספת את כל המסרים שניסיתם להעביר וצובעת אותם במרקר

זוהר, כך שאף אחד לא יוכל להתעלם מכם. אגב, לא צריך קולקציה עצומה של עניבות. די בשלושה־אבעה גוונים שיתאימו למה שיש לכם כבר בארון.

אביזרים למתקדמים

הקטגוריה הזו היא בגדר נספח. היא ממש לא חובה, ואל תרגישו רע אם אתם נכשלים בה. רוב המשרות בישראל, דרך אגב, גם לא מצדיקות הקפדה שכזו על פרטים. אולי כבר ניחשתם: אנחנו מדברים על חפתים, אותו תכשיט גברי מקסים שנועד להחליף את הכפתור של שרוול החולצה מסביב לפרק כף היד. זוהי אלטרנטיבה יוקרתית יותר מכפתור פלסטיק שמוצמד לבגד, המעידה על אהבה עצמית והשקעה יוצאת דופן, בוודאי בישראל, המקפידה על נונשלנטיות. לכן, אתם לא חייבים לאמץ אותה. אם מתחשק לכם בכל זאת, צירפנו מימין הצעה צנועה.

לצד החפתים אפשר גם לענוד תכשיטים - למשל צמיד אחד ממתכת יוקרתית, שיציץ מדי פעם כשהשרוול זז. זה לא נשי ולא פרחי, אלא מעביר בקריצה קטנה את המסר שיש לכם גם צד מסקרן, כזה שגרם לכם, באיזשהו שלב בחיים, להחליט שמגיע לכם תכשיט אמיתי ולקנות אותו בלי הינד עפעף.