שנת ההפתעות: האירועים שקרו ב-2016 וישפיעו על הכיס שלכם בשנה הבאה

2016 היתה שנה משובחת לחובבי הבלתי-צפוי. מהבריטים שהחליטו שמספיק להם מאירופה, דרך קובה שהחליטה שמתאים לה לטעום מאמריקה ועד לאמריקאים שהחליטו שהספיק להם מהממסד. אירוע רדף אירוע בשנה עמוסת דרמה זו כאשר את השלכותיה עוד סביר להניח שנרגיש בשנים הקרובות.

גם השנה, ביקשנו מכתבי ועורכי אתר כלכליסט לסכם את השנה שלהם על ידי בחירת אירוע אחד שקרה ב-2016 וישפיע על החיים שלכם בשנה הבאה.

תרופה נגד דעות קדומות

גיל קליאן

אנשים עם מוגבלות יזכרו היטב את שנת 2016. השנה נכנס לתוקף צו ההרחבה שמחייב מעסיקים של מעל 100 עובדים לדאוג לכך שלפחות 3% מעובדיו יהיו אנשים עם מוגבלות, והתיקון לחוק שקובע כי במהלך 5 השנים הקרובות יגיעו המגזר הציבורי והחברות הממשלתיות ל-5% עובדים עם מוגבלות.

שתי הרגולציות האלה משדרות מסר ברור - אנשים עם מוגבלות, בין אם פיזית או נפשית, צריכים להשתלב במקומות העבודה בישראל. לא במפעלים מוגנים, לא בעסקים חברתיים, לא באריזת מארזי שי לחג - בעסקים רגילים, בתפקידים רגילים, בשכר רגיל.

בשבועות האחרונים ניסינו ב"כלכליסט" לנתח את עולם התעסוקה של אנשים עם מוגבלות, ובעיקר מה חוסם את שילובם של אנשים אלה בכלכלה הישראלית. אין ספק שישנם אינספור חסמים רגולטוריים ומבניים לאי השילוב של אנשים אלה, אבל נראה כי הקיר החסין ביותר שמפריד בינינו לבינם הוא חומה של גזענות ודעות קדומות. ולאדי גור ארי, אדם עם שיתוק מוחין שהתראיין לאחת הכתבות אמר זאת במילים פשוטות: "אם קשה לי לעמוד אז יש פתרון. אבל אין תרופה נגד דעות קדומות ונגד הדרה. וזה החלק הקשה".

כולנו חייבים לדאוג ששנת 2017 תהיה שנה בה מעסיקים ועובדים יפסיקו לחשוש מאנשים עם מוגבלות - ויבינו שהם קודם כל אנשים. החקיקה אולי תפתח להם את הדלת, אבל רק אנחנו נקבע אם הם ירגישו בבית.  

	צילום: בלומברג

על תבונה ופרקליטות 

חגי גלבוע

אם יש מישהו שצריך להתבייש השנה זו הפרקליטות. לפני מספר ימים נתבשרנו כי הגוף הזה, אולי שומר הסף החשוב ביותר במדינת ישראל לצד בתי המשפט, החליט להגיש כתב אישום נגד עו"ד ברק כהן, סוג של פנתר שחור בגרסת פייסבוק, שהוביל את קבוצת "באים לבנקאים" וניסה השנה להביע מחאה ליגיטימית מול ראשי הבנקים, ולהטריד בצורה קצת פחות לגיטימית את בני משפחותיהם.

גם אם האריזה שלו קצת קשה לעיכול, וגם אם הוא מתנהג לעיתים בצורה בריונית לגמרי, כהן חשוב לשיח הישראלי, ואסור להתעלם מהדיון שהוא מנסה לעורר.

מה שעשתה הפרקליטות היה לא רק חצייה של קו אדום, אלא חצייה של רמזור אדום ב-150 קמ"ש. כתב האישום שהוגש נגד כהן הופך אותו לאויב הציבור, לא פחות. קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, הטרדה ופגיעה בפרטיות הם רק חלק מסעיפיו.

אלוהים אדירים, מי חתם על המסמך המשפטי המבהיל הזה? משפחות הפשע כבר נתפסו? הבדיקה נגד נתניהו מוצתה? אין שחיתות ושוחד, ומעטפות שעוברות מצד לצד? אין עבירות בנייה, אין השתלטות על שטחים ציבוריים, אין עבריינות ברשויות המקומיות?

משהו רע מאוד עבר על הדמוקרטיה שלנו השנה, וכשראש הממשלה מאותת שזה הגיוני לחסום קולות בשיח הציבורי (ע"ע התאגיד, אילנה דיין, רביב דרוקר), זה מחלחל גם למטה. לקראת השנה הבאה עלינו לרעה, קשה להאמין שמשהו הולך להשתנות. כולנו הולכים לחיות במדינה פחות דמוקרטית, פחות פלורליסטית, פחות חופשית, ולשלם על זה יותר. לפחות מהפרקליטות, הגוף הכל כך חשוב שלנו, הייתי מצפה לנהוג אחרת.  

צילום: גולן פרידנפלד

וול סטריט - מנותקת או מחוברת?

אמיר רוזנבאום

ארבעה אירועים מרכזיים תפסו השנה את השווקים הפיננסים עם המכנסיים למטה: המשבר בסין, קריסת מחירי הנפט, הברקזיט ובחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב. אירועים אלו הובילו לירידות שערים חדות בבורסות העולמיות שלוו בהצהרות של כלכלנים כי העולם בדרכו למשבר חמור מזה של שנת 2008. למרות כל זה, שנת 2016 תזכר כשנה חיובית לשווקים שניפצו בה רמות שיא היסטורית.

מבט מסכם על השנה שחלפה, שהוגדרה כאחת מהתנודתיות בהיסטוריה, מעלה תובנה עיקרית אחת: מי שנבהל והחליט לצאת מהמשחק באמצע, הפסיד. אין עוררין כי השווקים הפיננסים הציגו יכול עמידות איתנה מול אותם אירועים. מי שנשאר עד הסוף עשה הרבה כסף, אך כמו בתופעה המכונה "זאב זאב" - שבה האדם נכנס לאדישות מפני אירועי קיצון, כך גם עלולים המשקיעים להתנהג ב-2017. האירוע המרכזי הבא שיהיה במוקד העניין עלול להיתפס בעיני המשקיעים כעוד אירוע שגרתי שהשווקים יכולים להכיל, אך מה יקרה אם לא? 

וול סטריט - אדישות או עמידות? צילום: twitter/rockettes

זהירות, ביטוח

פטר קלנר

באוגוסט האחרון הוכנס תיקון לחוק הספורט, ממנו עולה כי הילדים שנמצאים במערכת החינוך מבוטחים כנגד תאונות אישיות בכל המסגרות הספורטיביות, גם בשעות אחרי הלימודים.

למעשה, הילדים מבוטחים 24 שעות ביממה, בכל מקום בישראל, ללא קשר לסוג או אופי הפעילות. המשמעות היא שדרישת התשלום הנוספת של מפעילי החוגים עבור ביטוח – מיותרת. הסיבה היא שכל הילדים שלומדים במערכת החינוך כבר מבוטחים במסגרת תשלומי ההורים שהם נדרשים לשלם בתחילת שנת הלימודים. אלא שחברות הביטוח לא ממהרות ליידע את הציבור בעניין. וכך יוצא, שכמעט תמיד אל התשלום עבור החוג, שמסתכם בכמה מאות שקלים בחודש, מתווספת גם גיבנת שנקראת פוליסת ביטוח.

חברות הביטוח יודעות לפרוט בדיוק על הפחדים הגדולים ביותר שלנו. כי מי מוכן לקחת סיכון שלילד שלו יקרה משהו, ולא יהיה מי שישלם על הנזק? במציאות בה ההורים מחפשים עוד כמה דקות של שקט אחרי הצהריים מחד והילדים משוועים לעוד קצת זמן לפרוק אנרגיות מאידך, התפתחה לה תעשיית חוגים ענפה שמגלגלת מיליונים. אל הכר הפורה הזה חדרו חברות הביטוח, שנהנות לגרוף רווחים קלים. והם לא יפסיקו להרוויח, עד שאתם – ההורים – לא תפסיקו לשלם.   

חוג בלט. למצולמות אין קשר לתחום הביטוח צילום: עמנואל אוגדן

עופר צור

הניצנים נראו לפני יותר מעשור, עם הזינוק במספר העמותות הדתיות העוסקות בחינוך. התופעה התחזקה בתקופת כהונתו של שי פירון ואת החותמת הסופית העניק ב-2016 שר החינוך נפתלי בנט.

"לימודי היהדות וההצטיינות בה חשובים בעיניי יותר מלימודי המתמטיקה והמדעים", אמר בנט בספטמבר האחרון. "לי זה קשה לומר, אבל גם כמעצמת הייטק, עלינו להיות מעצמה רוחנית ולייצא ידע רוחני לכל העולם. זה הפרק הבא של החזון הציוני שלנו. ככה נשוב להיות אור לגויים. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

הדברים האלה לא צריכים להפתיע את רוב ההורים לילדים בבית ספר, שבשנים האחרונות נתקלים יותר ויותר בתופעות של הדתה במערכת החינוך – החל ממתן אפשרות לאותן עמותות, וכן לבנות שירות לאומי, להעביר את משנתן בבתי הספר (כמובן במסווה של "ערכים"), דרך שינויים "תמימים" בספרי הלימוד, וכלה בתוספת שעות לימוד המוקדשות ללימודי יהדות, לעתים על חשבון מקצועות אחרים.

ושלא תטעו. כשבנט מדבר על "יהדות", הוא מתכוון ליהדות עם גוון ברור ביותר – אורתודוקסי-חרד"לי. בנוסף, לא מדובר על לימוד ביקורתי המתמקד בצדדים התרבותיים-היסטוריים של היהדות – מה שעומד מאחורי תופעת ההדתה במערכת החינוך היא התפישה של "עגלה ריקה" חילונית, לעומת "עגלה מלאה" דתית למהדרין; שליחי אלוהים עלי אדמות הגיעו למערכת החינוך כדי להרביץ ערכים ומסורת בתינוקות שנשבו.

אבל יש גם צד שני למטבע: ככל שמתעצמת תופעת ההדתה – כך יותר ויותר הורים מתעוררים משנתם.2017 עשויה להיות השנה שבה הציבור החילוני הגדול ייצא למאבק על ערכיו.

נפתלי בנט צילום: דוברות איחוד והצלה

לחם וממרח כלשהו

דוד הכהן

לפני מספר ימים הגעתי לבניין משרדים גדול בת"א והמתנתי בתור. בפינת האולם הבחנתי במנקה, עובדת קבלן כמובן. האישה, בשנות החמישים לחייה, נשענה על פח מיחזור במין תנוחת ישיבה. לפתע קרס הפח והאישה נפלה. רצנו לעזור לה והצענו לה לשבת על אחד הכיסאות באולם, אולם האישה סירבה והסבירה כי "אם האחראי יגיע ויראה שאני יושבת, הוא יגיד שאני שוב בהפסקה".

ישראל אולי נחשבת למדינה עשירה, אבל רבים מאזרחיה עניים גם אלה העובדים, ובעיקר אלה שמועסקים כעובדי קבלן שגם אסור להם לנוח כמה פעמים במהלך העבודה ולוּ לכמה דקות. אז נכון שבמהלך 2016 פורסמו מעת לעת "נצחונות" של עובדי קבלן שהתקבלו כעובדים מן המניין למשל בבתי החולים אסף הרופא בצריפין והלל יפה בחדרה. אולם בפתחה של 2017 נראה שארוכה הדרך לביטולה של הגזרה הנקראת "עבודת קבלן" בתחומי תעסוקה שונים, לא רק עובדי נקיון, גם מורים ועובדים סוציאליים.

זהירות, ילדים ברכב

כרמית עירון פלר

שנת 2016 היתה הקטלנית ביותר בכבישים ב-5 השנים האחרונות. אחד הגורמים לתאונות שלא הושקעה בו מספיק תשומת לב הוא התמודדות עם הסחות דעת בזמן הנסיעה, ובפרט מצד ילדים ברכב.

אין שרים בירושלים

הפגנת החקלאים שנערכה לפני מספר ימים בירושלים הייתה מפגן כוח מרשים: למדשאת גן הוורדים שצופה על משכן הכנסת הגיעו אלפי חקלאים שמחו, בין היתר, על מחירי המים והסרת מכסי היבוא. המפגינים הקשיבו לנאומים של ראשי מועצות, ראשים של ארגוני מגדלים וחברי כנסת מהשמאל. להבדיל מהפגנות קודמות, היו שם גם בני נוער רבים, שחלקם אף עלו לבמה ונשאו דברים על עבודת אדמה ועל עתיד החקלאות בישראל. ועם כל הכבוד לנואמים המבוגרים, דבריהם של בני הדור הצעיר הם אלו שריתקו באמת את הנוכחים.

אך בניגוד לבני הנוער שוויתרו על יום לימודים והגיעו להילחם על זכות הוריהם וזכותם העתידית להתפרנס בכבוד ממה שפעם היה כאן ערך - שר החקלאות אורי אריאל לא היה שם. יכול להיות שגשמי הברכה והברד המצליף גרמו לו להישאר בלבושו הצנוע, ספון בכנסת שרחוקה דקותיים הליכה בלבד ממקום ההפגנה. ויכול להיות שפשוט לא אכפת לו. הרי רק כמה ימים קודם לכן הוא ביטל ברגע האחרון את השתתפותו בכנס המועצות האזוריות השנתי - ועורר את זעם החקלאים שציפו למוצא פיו.

שלושה ימים לאחר מכן, אריאל דווקא הגיע לוועידת ישראל לחקלאות והפגין נימה של אכפתיות כשהכריז קבל עם ועדה שלא יהסס ליזום משבר קואליציוני סביב מחירי המים לחקלאות. החקלאים לא רוצים משברים קואליציוניים. הם רוצים תוכנית מסודרת איך מוציאים את החקלאות מהבוץ. בהפגנה בגן הוורדים הוזכר לא אחת השלב הבא, עליית המדרגה במאבק – השבתת שיווקים. המגדלים יודעים שמדובר בצעד לא פשוט שדורש תיאום מוחלט בין כולם ושזה סוג של מוצא אחרון. אבל אם אריאל לא יגבה את המילים היפות שלו במעשים, אל תתפלאו אם תקומו יום אחד בתקופה הקרובה ותגלו שמדף הירקות בסופר ריק.

הפגנת החקלאים בירושלים צילום: יובל רויטמן

קרקס הנדל"ן גרסת 2017

שירלי ששון-עזר

בחמש השנים האחרונות הפך תחום הנדל"ן לזירה הטרנדית ביותר בעיתונות הכלכלית. זה התחיל ב-2011 עם אירועי מכירה מאורגנים של מועדוני צרכנות כמו חבר, עבר לאירועים נוצצים יותר שארגנו קבוצות כמו גינדי והמשיך לטירוף המכירות של קבוצות הרכישה ובראשן אלו שארגנה ענבל אור. למעשה, בחמש השנים האחרונות היה נראה שבתחום הנדל"ן אין רגע דל וברגע שטרנד אחד דועך מייד מגיע אחד חדש ומושך אחריו את כל העדר.

אבל ב-2016 נגמר הקרנבל. זה התחיל בחודש פברואר כשהחלה חקירתה של אור ברשות המסים שהסתיימה בפירוק הקבוצה. המשיך בחודש אפריל כשהוגשה התביעה הראשונה נגד חברת אדמה של אורן קובי לפיה החברה העלימה 20 מיליון שקל של לקוחותיה והיה גם החניון של דניה סיבוס מקבוצת אפריקה ישראל שקרס  והחקירה נגד גינדי לאחר נפילת המרפסות. ובזמן שכל זה קרה – שר האוצר, משה כחלון, המשיך לקדם בכל הכוח את החוק שלו למיסוי דירה שלישית במטרה להוציא עוד קצת אוויר מבועת הנדל"ן.

נכון לזמן כתיבת שורות אלה ההשפעה של אירועי השנה החולפת עדין לא ניכרת בכיסו של מי שמעוניין לקנות דירה, אבל ב-2017 נוכל כבר לדעת האם רצף האירועים הללו אכן סימנו את יציאת האוויר מהבועה שהתנפחה או שמא ה"הוצאות להורג" בהן חזינו פשוט היו טרנד נוסף בשרשרת.  

ענבל אור. משהו השתנה בשוק הנדל"ן צילום: אוראל כהן

מחכים לגיים צ'יינג'ר

מיקי גרינפלד

מדד ת"א ביומד סיים את השנה עם ירידה של כ-13% ויזכה שוב בתואר המדד הענפי הגרוע של הבורסה בת"א. את השנה שעברה סיים המדד בנפילה של 24% ואולם הצמצום בשיעור ההפסד השנתי הוא לא יותר מנחמת עניים. 21 מתוך 27 המניות במדד הביומד מקומי סוגרות את השנה בירידות – 13 מהן עם מינוס של יותר מ-20% מתחילת ינואר השנה. את המדד מצילה במידה חלקית מניית מזור רובוטיקה שזינקה השנה ב-120%, אך מזור, חשוב לציין, היא חברת מכשור רפואי (שראויה בהחלט לפרגון ככזו) אך לא חברת תרופות.

המצב לא שונה מדי בחברות הביומד הישראליות הנסחרות בארה"ב (ושאינן דואליות), אשר למעלה מ-80% מהן סגרו את השנה בירידות, חלקן הגדול מאד בשיעור של 20% ומעלה (נקודת האור השנה בנאסד"ק הייתה נוירודרם, שקפצה השנה ב-29% (כשעיקר העלייה נרשמה בחודש האחרון, לאחר שהחברה זכתה לאישור ה-FDA לקידום מהיר של תוכנית הניסויים).

יש כמובן לא מעט נסיבות מקלות, האתגר הקשה שטמון מלכתחילה בתחום, מיעוט המשקיעים שמוכנים לקחת סיכון בענף עם סיכוי נמוך מאד להצלחות, ובאופן ספציפי לשנה האחרונה, הירידות בענף הפארמה כולו. אבל יש בסופו של דבר שורה התחתונה שנתית: למרות העבודה הקשה מאד של כל המעורבים במלאכה, סקטור הביומד הישראלי לא הצליח גם ב-2016 להוציא חברה עם תרופה שהיא גיים צ'יינגר אמיתי. יש כמה וכמה תרופות וטיפולים שנמצאים בצנרת, ושבשנתיים הקרובות עשויות לבצע פריצה משמעותית מאד לשוק. פריצה שכזו היא בהחלט אינטרס של כולנו - וזהו נימוק מצוין לתמיכה בתעשייה הזו, מצד המשקיעים ומצד הממשלה. עד שזה יקרה, אנחנו נמשיך להמתין לחדשות טובות.

הקופקסון של טבע. גיים צ'יינג'ר מ-96'

שר האוצר גיל שויד  

שי סלינס

דונלד טראמפ משלים בימים אלו את בניית הצמרת הכלכלית שלו. המינוי האחרון שנסגר רק לפני מספר ימים היה של קארל אייקן, מיליארדר אמריקאי שמחזיק בכ-30 חברות ענק וישמש כיועץ רגולציה מיוחד לנשיא ויהווה בורג מרכזי בבחירת יו"ר רשות ני"ע האמריקאי הבא. זה בערך כמו שנתניהו ימנה מחר בבוקר את תשובה לאחראי על הרגולציה בשוק הגז הטבעי.

המינוי הזה של אייקן מצטרף לשורה של בעלי הון שמונו לתפקידי מפתח בממשל האמריקאי החדש. החל משרת החינוך, דרך שר המסחר ועד למזכיר המדינה שעמד במשך עשרות שנים בראש החברה הגדולה בעולם. למעשה, ההון המצרפי של ה'טייקונים' בממשל טראמפ כבר חצה את רף ה-10 מיליארד דולר - וזה עוד לפני שהכנסנו את ההון של היועצים החיצונים ואת ההון של טראמפ עצמו.

הקו הכלכלי של הנשיא האמריקאי הנבחר ברור. טראמפ משגר מסר חד לאזרחים שמי שהצליח בעולם העסקים יקבל את הכח גם בניהול הכלכלי של המדינה. ואל תבלבלו אותו עכשיו עם ניגודי עניינים, שקיפות, נציגות לפועל הפשוט ועוד כל מיני זוטות.

טראמפ הוא לא מנהיג המדינה הראשון בהיסטוריה שממנה אנשי עסקים בכירים לתפקידי מפתח בכלכלה. אבל עושר בקנה מידה כזה בקבינט של נשיא הוא חסר תקדים. הצלחה במודל כלכלי זה בכלכלה הגדולה בעולם תיצור גלי הדף עצומים בעולם. מדינות אחרות יחלו לאמץ את המודל והעידן הלא ממש מוצלח של מנהיגים כלכליים שמתנגדים לקפיטליזם יעלם מהעולם המערבי. וכשזה יקרה, יתכן שעוד השנה נקבל מינוי מפתיע בסגנון של שר האוצר גיל שויד או שר החוץ ארז ויגודמן.

טראמפ - קבינט של 10 מיליארד דולר צילום: youtube