כנס החינוך
מנכ"לית משרד החינוך: הבעיה הגדולה של מערכת החינוך היא הפערים
לדברי מיכל כהן בכנס החינוך, המבחנים הבינלאומיים לא מודדים את החוצפה הישראלית במובנה החיובי; אמרה כי בעוד התלמידים היהודים הם מעל ממוצע ה-OECD התלמידים הערבים נמצאים מתחתיו
"אתמול התמודדתי עם הביקורת הציבורית שמדינת ישראל לא הגיעה למקומות הראשונים במבחנים הבינלאומיים", אמרה אחה"צ (ד') מנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן, בכנס לחינוך שותפות ודמוקרטיה של פורום דב לאוטמן בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה, קרן לאוטמן, האוניברסיטה הפתוחה ו"כלכליסט".
"אז השאלה הראשונה שנשאל את עצמנו היא האם זו חזות הכל, האם להיות במקום הראשון כמו סינגפור שם אנחנו רוצים להיות, או אולי יש לנו גם במה להתגאות, דווקא שהילדים שלנו הם חצופים במובן שהם מרשים לעצמם לשאול ולחקור ולא לקבל את הכל כמובן מאליו. אז כן, השיעור שלנו לא קשוח וקשיח, וזה לא אומר שנוותר על דרך ארץ, אבל זה כן אומר שאנחנו מאפשרים. לכן אנחנו יכולים להתגרות שאנחנו אומת סטארט-אפ. האם החוצפה הישראלית במובן החיובי נמדדת במבחנים? ואני אומרת את זה מבלי לוותר על כך שאנחנו צריכים להשתפר".
מיכל כהן מנכל"ית משרד החינוך היום בכנס צילום: נמרוד גליקמן
לדברי כהן, "מה שמפריע במיוחד הם הפערים. דוברי העברית נמצאים מעבר למדינות ה-OECD והמגזר דובר הערבית הרבה מתחת והממוצע הוא בינוני. אז האם זה לא מה שצריך להטריד אותנו ופחות הציון שלנו מול העולם? אולי זה צריך לתת לנו תחושה כי לא השלמנו את המשימה. התקווה הישראלית בעיני היא קודם כל לפרוץ את המסגרות ולאפשר את השיח. קודם כל להתמודד עם מה שבאמת חשוב בעיני וזה להכיר ולהוקיר ולא רק לחוות. אנחנו עושים מפגשים ובתי ספר תואמים אבל זה לא פורץ, אולי כי אנחנו מבקשים מהילדים לדבר על מחלוקות. אולי צריך דווקא לדבר על המשותף ולא על הסכסוך".
כהן הוסיפה עוד כי "מורים לפעמים אומרים לא נותנים לנו לדבר, קשה לנו לדבר ומה יעשו לנו. אז מבלי להסיר אחריות על המערכת זו החלטה פנימית אישית. כשהייתי
מורה ומנהלת, כשאנחנו נמצאים שם זו החלטה האם אני מתקדם קדימה ורוצה להיכנס למקום שמקודם אמרו עליו "להישאר בשאלה" ולא רק בתשובה. אנחנו רגילים בחברה שלנו להגיד כן או לא, שחור או לבן, ימין או שמאל, כן בעד או לא בעד. המקום הזה של להישאר ולשהות, אז לא נעים לי להגיד אבל הוא משהו תרבותי שאנחנו צריכים לסגל לעצמנו. להיות מסוגלים להכיר את אלו שלידנו ואיתנו, לפעמים שוכנים באותו המקום, יש איזשהו פחד והסתגרות. אני מסכימה שזרמי החינוך השונים הפכו אותנו לקבוצות נפרדות ונבדלות ולפעמים לא נפגשות".
כהן אמרה כי למרות החשיבות של מערכת החינוך, היא אינה יכולה לעבוד לבד: "תפקידה של מערכת החינוך הוא לעשות את השינוי. אך המערכת לא יכולה לעשות את זה לבד. אל לנו לטעות ולחשוב שמערכת החינוך חיה בתוך בועה, אלא היא בבואה. אם במערכת ציבורית כשאדם אומר את דעתו ועמדתו קוטלים ואתו וכמעט עורפים את ראשו ולא מניחים לו ומגיבים בצורה בוטה אז מה הפלא שהמורים כל כך חוששים". כהן אמרה עוד כי "זה לא רק עניין של תכנית, אלא גם של רצון לחיות במורכבות. להסכים שאנחנו אמיצים לעשות את זה ולא לחכות שהמערכת תאפשר לנו ושמישהו יקרא לנו כאזרחים ואנשי חינוך. התקווה ישראלית שמוביל נשיא המדינה יכולה להוות את הגשר לתקווה שלנו בחינוך".
