הנשיא ריבלין בכנס החינוך: "שינוי המציאות מתחיל באנשי החינוך"
נשיא המדינה אמר כי "הכלכלה הישראלית לא תוכל להמשיך ולשגשג ללא השתלבות אפקטיבית של הציבור הערבי והחרדי בשוק העבודה אך זו קודם כל שאלה מוסרית ולא כלכלית"; לדבריו, "רק בעתיד שבו נוותר על הפחד ונשמש דוגמה למערכת הבנויה על שותפות נוכל לחנך את ילדינו לשותפות"
"הכלי המשמעותי ביותר העומד לרשותנו איננו לעסוק בחינוך לשותפות בין כל חלקי החברה הישראלית - אלא לקיים אותה, הלכה למעשה", כך אמר אחה"צ (ד') נשיא המדינה ראובן ריבלין בכנס לחינוך שותפות ודמוקרטיה של פורום דב לאוטמן בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה, קרן לאוטמן, האוניברסיטה הפתוחה ו"כלכליסט".
"בהכשרות המורים והמנהלים, בתהליכי הפיתוח המקצועי, בפיתוח חומרי הלימוד. אני רואה עתיד שבו מפגש עם החברה הישראלית הוא חלק מהכשרת היסוד של כל מורה ומורה בישראל, שהשתלמויות מקצועיות למורים ומנהלים מתקיימות במשותף עם מגזרים שונים, שכל מורה ומורה מתנסים לפחות תקופה קצרה בהוראה בבית ספר במגזר אחר, עתיד שבו חדרי המורים שלנו מגוונים יותר, עתיד שבו תפקידי המטה אינם מגזריים בהכרח, לא רק מפקח ערבי לערבים, דתיה לדתיים, חילוני לחילוניים. רק בעתיד כזה שבו אנחנו, המבוגרים, מוותרים על הפחד ומשמשים בעצמנו דוגמה חיה למערכת הבנויה על שותפות – רק בעתיד כזה נוכל לחנך את ילדינו לשותפות, להבטיח להם עתיד של תקווה ישראלית.
הנשיא ראובן ריבלין בכנס החינוך צילום: נמרוד גליקמן
"תקוה ישראלית היא השם של מסגרת כלל הפעולות שנוקט בית הנשיא ברוח החזון שהציג הנשיא ריבלין עם כניסתו לתפקיד. עיקר הפעילות היא בביסוס פעילות לשיתוף פעולה בין כל ארבעת ה"שבטים" הישראלים, כפי שהגדיר זאת הנשיא – חילונים, ציונים-דתיים, חרדים וערבים. למעשה, מדובר בעיקר על שילוב שתי הקבוצות האחרונות בחברה הכללית, מתוך הבנה שהן אינן שותפות לחזון הציוני שעליו מתבסס קיומה של המדינה. מדובר על פעילויות בתחום העסוקה, חינוך, ספורט ועוד. הדגש הוא על שותפות בין בתי ספר, לדוגמה מפגשים של בתי ספר יהודים ובתי ספר ערבים".
הנשיא הוסיף כי "מוקדם יותר השנה, בכנס השנתי של תקווה ישראלית בחינוך, אמרתי שאם המשימה שלנו היא לגדל כאן דור חדש, אנחנו צריכים קודם כל, בעצמנו לעשות איזושהי קפיצת אמונה. להיות בעצמנו משהו אחר. אמרתי שאנחנו, המבוגרים, תחילה. שינוי המציאות הנוכחית הוא אתגר מורכב, כי אנחנו תוצרי המציאות הזאת. כי אנחנו לא מכירים מציאות אחרת ולכן, גם מתקשים לדמיין אחת כזאת. ועם זאת, הקולות וההמלצות שנשמעו כאן היום ולאורך הכנס כולו, מציירים תמונה ברורה: אנשי ונשות החינוך בשטח, מכירים באתגר החינוך לשותפות ורוצים להתמודד עמו. את המנדט היקר הזה של חינוך ילדינו, הם מקבלים מאיתנו יום יום. ועלינו, כמדינה, מוטלת האחריות לצייד אותם בכלים הטובים ביותר כדי שיוכלו לעמוד בשליחות הזו".
על מנת ליישם את זה, לדבריו, ההתחלה היא בחינוך. עוד הוסיף הנשיא כי "מאז שהקמנו את תקווה ישראלית לפני כשנה וחצי, אנו עסוקים בשאלה אילו שינויי עומק מערכתיים נדרשים כדי להתמודד עם השלכות הסדר הישראלי החדש על החברה הישראלית ומדינת ישראל. תשובה לשאלה הזו בשדה החינוך תשפיע במידה רבה גם על האקדמיה ושוק העבודה ועל מרבית תחומי החיים האחרים שלנו. ולכן, לא פלא שהכנס לזכרו של דוביק (דב לאוטמן – מ"פ) הוא כנס שעוסק בחינוך. הכול מתחיל בחינוך, כך הוא נהג לומר. והוא כמובן צדק. חינוך איכותי, הוא טען, תלוי בשני דברים מרכזיים: בחוסנה של מערכת החינוך הציבורית ובאנשי השטח העומדים יום יום בחזית החינוכית – המורות והמורים, המנהלים והמנהלות. במובן זה, החיבור בין מושב תקווה ישראלית לדוביק לא רק טבעי, אלא גם מדויק. תו תקווה ישראלית לחינוך לשותפות מבקש להציע תשובה מערכתית, מקיפה, לצורך לחנך את הילדים שלנו לשותפות. זהו צעד פורץ דרך. לראשונה נעשה ניסיון לתת תשובה לא רק לשאלה מה צריך לעשות כדי לחנך לשותפות, אלא גם איך אפשר לייצר מודל שניתן ליישום מערכתי ורחב היקף. אני מבקש להודות למשרד החינוך ולמנכ"לית משרד החינוך על המהלך האמיץ הזה. אמנם, התהליך נמצא בראשיתו ואולם, המחויבות לקידומו מבססת את החינוך לשותפות כיסוד הכרחי בגידול ילדינו. אני תקווה, שתהליך הפיתוח יצליח להעמיד לרשות השטח תהליך מוסדר שיהפוך את החינוך לשותפות מעניין של יחידים - לשפה משותפת, מעשיה מבוזרת - למודל מערכתי, מפעילות רשות - לאחד היסודות של החינוך במדינת ישראל".
הנשיא פנה למנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן, שישבה בקהל, ואמר לה כי "האחריות הזו היא לפתחנו. הדרך שלפנינו עוד ארוכה, ואולם עינינו הרואות שמעגל השותפים לדרך הולך ומתרחב. אני מאמין בכל ליבי שנצליח. למה? כי אין לנו אפשרות אחרת. כי תקווה ישראלית מתחילה בחינוך. בידינו הדבר".
