חקר ביצועים: השבוע של יאיר סרוסי, תרזה מיי והרפורמה בפנסיה

הבנקים הם גופי ציבור

התפטרותו של יו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי השבוע היא עוד שלב בפרשה הצורמת שהובילה את המפקחת על הבנקים חדוה בר לבחון מחדש את תפקודם של הדירקטוריונים בבנקים ואת הרכבם. ענף הפיננסים ספג בשנים האחרונות אש רגולטורית כבדה - מהגבלת שכר בכירים עד הגבלת משך הכהונה של דירקטורים. ההגבלות אכן רבות אבל גם מוצדקות, ומתכנסות לכדי מסר ברור: גופים המופקדים על כספי ציבור, ובראשם הבנקים, מתחילים לקבל בהדרגה צביון של גופים ציבוריים. זה אולי הופך אותם לפחות אטרקטיביים להשקעה, אולי מרחיק מנהלים שרוצים להתעשר ומהר, אבל כללי הממשל התאגידי ההדוק הזה גם מבהירים או מזכירים מדי יום למי שעומדים בראש הגופים האלה את מי הם אמורים לשרת ומה כובד האחריות הציבורית המוטלת עליהם.

גלית חמי

מימין: ציון קינן ויאיר סרוס צילום: אוראל כהן

חוק ההסדרים: תחת מסך עשן

מתחת לרדאר מתנהלים בימים אלה דיונים קריטיים לחיים של כולנו - הדיונים על הרפורמות הכלכליות שנלוות לתקציב, כלומר חוק ההסדרים. בדרך כלל הדיונים האלה, קלחת מבעבעת של אינטרסים ולחצים, זוכים להד ציבורי נרחב. השנה הוא איננו, בצל צוללות, תאגיד, שריפות, טראמפ, תלונות על הטרדות מיניות בבנק (או בבר) ותגובות מתלהמות של ראש ממשלה נגד כל העולם. המון רעש שמסתיר את הרחש־בחש שבו הלוביסטים, קבוצות לחץ וגם כמה פוליטיקאים חוגגים ומכרסמים: ברפורמה שאמורה להגביר תחרות בשוק התקשורת ותפגע במונופול בזק; בניסיון להסדיר סוף סוף את מיסוי חברות הארנק; במהלך שהיה אמור לקצץ קצת את הרגולציה של מכון התקנים, ועוד ועוד. כך מתחת לכל הכותרות ממשיכים לשחוק לנו את החיים עצמם.

נעמה סיקולר

האוצר: ככה לא בונים חוק

גם השבוע המערכת הפוליטית לא ממש עסקה בתקציב, שהגיש משרד האוצר בראשות המנכ"ל שי באב"ד, ושעליה לאשר ולהוציא לפועל בקרוב. אפשר להאשים את השריפות, אבל יש כאן עוד עניין. תקציב המדינה הוא חוק, אבל הוא מוגש אחרת מכל חוק אחר. בהצעות חוק ממשלתיות מלווה כל סעיף בהסבר מפורט, אבל הצעת התקציב כוללת אינספור דפים עם גושי טקסט אדירים ומעט מאוד הסברים, כלליים וקצרים. הגיע הזמן שספר התקציב ייבנה כמו כל הצעת חוק, יציג בפירוט ברור את עיקריה של כל תוכנית, יסביר את השינויים בסכומים ואת משמעותם. מבנה כזה עשוי להגדיל את מספר קוראי התקציב בקרב חברי הכנסת במאות אחוזים. לאוצר כנראה אין עניין בכך. לח"כים ראוי שיהיה.

שחר אילן

מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד צילום: שאול גולן

משנה כלכלי חדש ליועמ"ש

לוין: יש ניסיון, תהיה ביקורת

השבוע, במזל טוב, נבחר מחליפו של אבי ליכט: עו"ד מאיר לוין הוא המשנה הכלכלי החדש ליועץ המשפטי לממשלה, המופקד על ברזי חקיקה ורגולציה מרכזיים. בחירתו נועדה לממש אג'נדה מרכזית של שרת המשפטים איילת שקד - להקל ולהפחית ברגולציה ובביורוקרטיה שמייבשות לשיטתה את הבורסה, מבריחות חברות לחו"ל ומרתיעות משקיעים. לוין מביא ניסיון רב בשוק הפרטי, ניסיון שלא היה לליכט ושגרר ביקורת מהשוק הזה. לוין אמור להיות קשוב לו יותר, אבל בשיח העצבני שמתנהל כאן גם הוא ייבחן בשבע עיניים: עד כמה ייטיב עם השחקנים הגדולים בשוק על חשבון כלל הציבור, ועד לאן יזיז את נקודת האיזון שעליה הקפיד ליכט לשמור לטובת האינטרס הציבורי.

משה גורלי

מאיר לוין צילום: צביקה טישלר

עוד גיוס בעייתי בדרך

פיליפס: דלגו עליו

TCI היא עוד חברת נדל"ן אמריקאית שמתקשה לגייס כסף במולדת ומקווה לקבל בתל אביב כסף קל ללא ביטחונות. הרוח החיה מאחוריה הוא ג'ין פיליפס, שומט חובות סדרתי שמאחוריו שלל הסתבכויות שאותן חשפנו ב"כלכליסט". בארצות הברית המשקיעים כבר הביעו בו אי־אמון — שווי השוק של החברה נמוך משמעותית מערך נכסיה - אבל בישראל בכירים בגופים המוסדיים נמצאים כיום במגעים עם החברה כדי לקבוע איזו ריבית תשלם להם על החוב שתנפיק, כאילו יכולת ניתוח הסיכונים שלהם טובה משל האמריקאים שכבר הפנו גב לחברה. המגעים האלה הם לרוב משחק של מחיר, אבל יש מקרים שבהם המחיר אינו השאלה. מחפשים איפה להשקיע את הכסף שלנו? אנא, דלגו על חברות שענן כה גדול של סכנות תלוי מעליהן, ומצאו הזדמנות טובה יותר.

גולן פרידנפלד

ג'ין פיליפס

דמי הניהול בדרך למטה

הרפורמה בפנסיה: כבר מורגשת

חודש בדיוק עבר מאז הושקו הקרנות של פנסיית ברירת המחדל שמציעות דמי ניהול נמוכים במיוחד, ובדיקת "כלכליסט" שנעשתה השבוע מוכיחה שוב שני דברים חשובים, ידועים למדי ובכל זאת נוטים להישכח בקלות. הראשון הוא שאלטרנטיבה זולה מאוד יכולה למשוך את השוק למטה - קרנות פנסיה אחרות כבר מציעות הורדה של עשרות אחוזים בדמי הניהול שגבו עד כה. השני הוא שמי שמושך את השוק למטה הם הצרכנים. קרנות הפנסיה שמציעות להוריד את דמי הניהול לא עושות זאת בשמחה ומיוזמתן; הן מאפשרות זאת ללקוחות ערניים שמתקשרים לברר, שאוספים הצעות ומשווים ביניהן, שמתעקשים. מי שלא ירים כמה טלפונים כאלה, ימשיך לשלם יותר. עוד תזכורת לכך שהרגולטור יכול להכין את הקרקע, אבל כוח השוק נמצא אצל הצרכן.

עמיר קורץ

מיי: העתיד פולני?

ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי יצאה השבוע מגדרה כדי לארח את ראש ממשלת פולין ביאטה שידלו ומשלחת רמת דרג שהגיעה עמה. קבלת פנים חגיגית בדאונינג 10 העלתה על נס את הקהילה הפולנית בבריטניה, המונה כ־950 אלף בני אדם, והמשלחת נלקחה לאנדרטה לזכר אזרחי פולין שסייעו לבעלות הברית במלחמת העולם השנייה. את החמימות הזאת מתדלקים אינטרסים ברורים: החשש שלבריטניה לא תהיה גישה לשוק המשותף בעקבות הברקזיט, שולח אותה לחפש בעלות ברית ביבשת. אפילו אם זאת פולין, התורמת הגדולה ביותר לזינוק החד במספר מהגרי העבודה לבריטניה, אותם מהגרים שהציתו שנאת זרים והובילו לברקזיט מלכתחילה. גם מהצד השני יש אינטרס מובהק: מבחינות מסוימות פולין היא לגמרי חלק מבשרו של האיחוד, אבל היא עדיין לא הצליחה להפוך לכוח כלכלי משמעותי בתוכו. יכול להיות שקשר נכון עם בריטניה הוא בדיוק מה שחסר לה.

תמר טוניק

תרזה מיי, ראשת ממשלת בריטניה צילום: גטי אימג'ס

משלמים על בור חסר תכלית

היאוש ממכר

חבורת Cards Against Humanity, מפתחת משחק החברה הבלתי חינוכי והמצחיק באותו שם, ציינה את בלאק פריידי בחפירת בור ענקי באדמה. סתם בור, חסר תכלית, הכי גדול שאפשר. היא הבטיחה לחפור כל עוד יהיה מי שישלמו על זה. והיו. בסוף השבוע זרמו 100 אלף דולר מאינספור אנשים, שכל אחד מהם שילם סכום קטן ללא תמורה, למעט העמקה של חור. זה נראה כמעשה איוולת. כסף טוב שנזרק לבור, תרתי משמע. למעשה, זו היתה תפיסה מושלמת של רגע מכונן בתולדות האנושות. החבורה החדה זיהתה את הנקודה שבה קרס ההיגיון המוכר, עובדות מוחלטות נעלמו ונותק הקשר בין סיבה למסובב. בעולם חסר תכלית שכזה לא רק שאינך יכול לעשות דבר לשיפור מצבך, אלא שכל ניסיון עלול דווקא לפגוע בך. מה שנשאר הוא לנסות לעשות מעשים חסרי תכלית, ולקוות לטוב. קוראים לזה ייאוש, זה ממכר וכבר יש בזכותו בור ענק בשדה באמריקה.

אמיר זיו