העוקץ המלזי: סיפורה המדהים של הונאת המאה
בקריביים עם לאונרדו דיקפריו, על יאכטה עם פריס הילטון, ביציע עם החבר'ה בקרב האיגרוף של העשור, על המרפסת בפנטהאוז במנהטן, במטוס הפרטי עם תמונה של ואן גוך, ומקום של כבוד על הסט של "הזאב מוול סטריט". מדהים מה שהכסף של העם המלזי העני יכול לקנות
כשהכריזו שהוא הזוכה בפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר לשנת 2014, לאונרדו דיקפריו קפץ על רגליו. המתח על פניו התחלף בחיוך גדול והוא התחבק בחום עם שני הגברים שלצדו, שזינקו גם הם מכיסאותיהם משמחה. לאחר מכן התפנה דיקפריו לחבק ולנשק את אמו, ולהרים אגודלים לכיוונו של מרטין סקורסזה, במאי הסרט "הזאב מוול סטריט" שזיכה אותו בפרס.
חמש שנים הוא ניסה להוציא לדרך את הפרויקט, אבל לא היו קופצים על הפקת סרט שעסק בהונאה בניירות ערך, שהמילה Fuck חזרה בתסריט שלו יותר מ־500 פעם, אורכו המיועד שלוש שעות ועלות ההפקה שלו גבוהה מ־100 מיליון דולר. עד שב־2012 חברת הפקות עצמאית ששמה "סרטי הגרניט האדום" (Red Granite) העמידה לסרט תקציב, בלי שום הגבלה על התוכן. התוצאה ידועה: סרט קצבי, מלא קסם וגועל, שהצליח לתפוס את הרוח פורקת העול של וול סטריט בימיה העליזים. הקהל אהב את הסרט, שהיה אחד המצליחים באותה שנה, והכניס כמעט 400 מיליון דולר. הסרט זיכה את דיקפריו, שהיה השחקן הראשי ושותף להפקה, בפרס גלובוס הזהב השני בחייו.
ג'ו לואו ואלישיה קיז צילום: גטי אימג'ס
דיקפריו הנרגש הודה לסקורסזה ול"ג'ואי, ריז וג'ו, תודה ששיתפתם פעולה ולקחתם סיכון עם הסרט הזה". ג'ואי מק'פרלנד וריז (ריזא) עזיז הם שני מייסדי הגרניט האדום. ג'ו לואו (Jho Low) הוא חבר של השניים ושל דיקפריו. שנתיים וחצי מאוחר יותר, מילות התודה הבנאליות הללו מקבלות משמעות טעונה הרבה יותר. הכסף שהגרניט האדום השקיעה ב"זאב מוול סטריט", טוען משרד המשפטים האמריקאי, הוצא במרמה מקרן השקעות של ממשלת מלזיה, במסגרת אחת ההונאות הגדולות בהיסטוריה (אם מישהו כבר הספיק לשכוח את ברני מיידוף), שהיקפה, בהערכה מקלה, יותר מ־3.5 מיליארד דולר. כמה אירוני שהונאה פיננסית שערורייתית מימנה סרט על הונאה פיננסית שערורייתית.
הזאב מוול סטריט הוא שה תמים
למען האמת, הסקנדל הבינלאומי שסביב קרן ההשקעות המלזית, 1MDB שמה, יכול לפרנס סרט פרוע בהרבה מ"הזאב מוול סטריט", אם כי התסריט עלול להישמע בלתי אמין: מעשה בראש ממשלה שמקים קרן השקעות שאמורה להביא לשגשוג במדינתו הענייה, אך רוב הכסף שמוזרם אליה — הון ממשלתי וגיוסים של מיליארדי דולרים על ידי הנפקות אג"ח - מוצא את דרכו לחשבונות פרטיים בבנקים שוויצריים של ראש הממשלה עצמו, בני משפחתו ומקורבים.
ג'ו לואו עם ג'יג'י חדיד צילום: גטי אימג'ס
הכסף הזה מממן אורח חיים פרוע, ראוותני והדוניסטי, שלידו "הזאב מוול סטריט" נראה כמי שניהל שגרת חיים צנועה ושמרנית: פנטהאוזים במנהטן, אחוזות בלוס אנג'לס, מטוס מנהלים, ציורים של ואן גוך ומונה, מסיבות במיליוני דולרים בניו יורק, לוס אנג'לס ולאס וגאס, פסלון האוסקר של מרלון ברנדו כמתנת יום הולדת, יאכטות פאר עמוסות דוגמניות־על, ארוחות במסעדות של 500 דולר למנה, חופשות פרועות בברבדוס ומטוסים שנשכרו כדי לדלג בין מסיבות לקרבות אגרוף על פני הגלובוס.
כך קרה שקרן 1MDB לא רק שלא הקפיצה את כלכלת מלזיה המקרטעת, אלא הכבידה עליה עוד יותר. היא אמנם חתמה על כמה עסקאות בתחומי התשתיות והאנרגיה עם חברות מסעודיה, אבו־דאבי, סין ואירופה, אולם צברה חובות של לא פחות מ־9.6 מיליארד דולר. האג"ח שהנפיקה הורדו לדירוג זבל, והפרלמנט המלזי התבקש לאשר העברות כספים נוספות רק כדי לממן את תשלומי הריבית על האג"ח.
כל ההילולה הזאת, שנדירה בעוצמתה ובציניות הטהורה שלה גם ביחס למדינות עולם שלישי, התגלגלה לחקירות של משרד המשפטים האמריקאי ושל מדינות נוספות, ובהן סינגפור ושוויץ. "בכירים מושחתים מהקרן התייחסו לקופה הציבורית כאל חשבון בנק פרטי", אמרה ביולי השנה לורטה לינץ', התובעת הכללית האמריקאית, שמשרדה פועל כדי לתפוס את הנכסים שנרכשו בכספי ההונאה. "השותפים לקונספירציה הלבינו את הכסף הגנוב באמצעות רשת מורכבת של עסקאות עמומות וחברות קש, עם חשבונות בנק במדינות ברחבי העולם, כולל שוויץ, סינגפור וארצות הברית". אנדרו מק'קייבּ, סגן מנהל ה־FBI, הארגון שניהל את החקירה, ניסח זאת כך: "הונו את העם המלזי בקנה מידה עצום".
ג'ו לואו ופאריס הילטון
אבל מלבד הסיפור העצוב על קלפטוקרטיה — שליטים ומקורבים שגונבים את קופת המדינה ופועלים בה כמו בחנות מכולת משפחתית — זה סיפור על האופן שבו העולם המערבי ממשיך להיות מוקסם מעושר אוריינטלי חסר פרופורציות, בלי לשאול שאלות קשות על מקורו. וזה סיפור שומט לסת מבחינת היקפו, שמדגים את כוחה חובק העולם של תאוות הבצע.
הכסף עובר לאיי סיישל
ב־2009 הוביל נג'יב ראזאק (Najib Razak) את מפלגתו, הארגון הלאומי של מלזיה המאוחדת, לניצחון בבחירות ומונה לראש הממשלה. הניצחון שלו היה צפוי: אביו היה ראש ממשלה אהוב, והוא עצמו פעיל בפוליטיקה מאז גיל 23. נג’יב מילא שורה ארוכה של תפקידים בממשלה בשני העשורים האחרונים, בהם שר הביטחון, שר החינוך ושר האוצר — שהוציא את מלזיה מהמשבר הפיננסי של 2008. הציבור במדינה הדרום־מזרח אסייתית אהב את המדיניות הליברלית שלו, ששמה דגש על תקשורת ישירה בין הממשל לאזרח ועל צמיחה כלכלית, שהיתה כה נחוצה למדינה המתפתחת.
לאחר היבחרו, וכדי לקדם את הצמיחה, הקים נג’יב קרן השקעות ממשלתית ששמה 1MDB (ראשי התיבות של Malaysia Development Berhad). יותר ממיליארד דולר העבירה מלזיה עצמה לקרן, שגייסה בכמה הנפקות לפחות 6.5 מיליארד דולר נוספים באג”ח. הכסף הזה היה אמור לשמש להשקעה בשיתופי פעולה גלובליים, שיתרמו לשגשוג כלכלת המדינה.
הפגנת ענק נגד ראש הממשלה נג’יב ראזאק בשבת בקואלה לומפור. האיסורים לא הרתיעו צילום: איי פי
בשנה האחרונה התברר, לאחר חקירה אינטנסיבית של משרד המשפטים האמריקאי, שקרן 1MDB הביאה לשגשוג בעיקר של נג’יב עצמו, שמינה את עצמו ליו"ר הקרן, ולפריחה כלכלית אדירה של מקורביו. דמות המפתח החמקמקה בסיפור מסמר השיער הזה היא ג'ו לואו, צעיר מלזי שאפתן בן 35. לואו הוא חבר קרוב של ריזא עזיז, שהוא גם בנו של ראש הממשלה נג’יב מאשתו השנייה. ב־2005 השלים לואו את חוק לימודיו בבית הספר למינהל עסקים וורטון, וכעבור ארבע שנים נכנס, בעזרת עזיז, למעגל הפנימי של אנשי ראש הממשלה.
לואו שימש יועץ לא פורמלי של נג’יב ושל הקרן, והביא לשולחן את העסקה הראשונה שלה: מיזם אנרגיה משותף עם PetroSaudi, חברת שירותי נפט שיושבת בלונדון. אחד מבעליה של פטרו־סעודי הוא הנסיך טורקי בן־עבדאללה, בנו השביעי של מלך סעודיה, מיליארדר אקסצנטרי שחיבתו לזהב הביאה אותו בין היתר לצפות את צי מכוניות הפאר שלו במתכת הנוצצת.
בסיפור הזה דבר לא נעשה בדרך הישנה והטובה. העסקה לא נסגרה חלילה בחדר ישיבות, עם עורכי דין ולחיצות יד פורמליות. במקום זאת, ראש הממשלה נג’יב, היועץ לואו ובעלי פטרו־סעודי נפגשו להיכרות על מגה־יאכטה באורך 92 מטר, מול חופי מונקו, כשהם לובשים מכנסיים קצרים וחובשים כובעי בייסבול. חודש בלבד אחר כך, במהירות יוצאת דופן, הושלמה העסקה, ומיליארד דולר במזומן עזבו את חשבון הקרן המלזית: 300 מיליון דולר לחשבון הבנק של המיזם המשותף, ו־700 מיליון דולר לחשבון בנק שוויצרי של חברת קש שרשומה באיי סיישל. לפי משרד המשפטים האמריקאי, החברה נשלטת על ידי לואו. בשנתיים הבאות תלווה הקרן המלזית עוד 830 מיליון דולר למיזם המשותף, וחלק ניכר גם מהם, באותה שיטה, יעשה את דרכו לחשבונות קש בשליטת לואו, ומשם לחשבונות הבנק של אנשי פטרו־סעודי, של ראש הממשלה נג’יב ושל מקורביו.
לואו (במרכז מאחור) עם דיקפריו (מימין) וטובי מגווייר (משמאל). החבל מתהדק על הצוואר, ומהאירוע האחרון שערך דיקפריו לואו כבר נעדר
הוליווד, אנחנו באים
ייתכן שהמעילה הגרנדיוזית לא היתה נחשפת עדיין, אילו האנשים שהכסף זרם לחשבונותיהם היו מהזן הצנוע מעט יותר. אלא שהם היו ההפך הגמור. הכסף של אזרחי מלזיה מימן לראש הממשלה ולחבורה שהקיפה אותו אורח חיים ראוותני להחריד: פנטהאוז בבניין טיים וורנר במנהטן שעלה 30 מיליון דולר, דירת קונדו בפארק לורל במנהטן ב־33 מיליון דולר, עוד פנטהאוז במנהטן ב־51 מיליון דולר, אחוזה בבוורלי הילס ב־31 מיליון דולר, בית בלוס אנג'לס שעלה כמעט 40 מיליון דולר, טאון־האוס בלונדון ב־42 מיליון דולר, מטוס מנהלים פרטי של חברת בומברדייה ב־35 מיליון דולר, ציורים של ואן גוך ומונה בכמעט 100 מיליון דולר וחברת הפקות הוליוודית נוצצת.
מי שעוררה את חשדם של המלזים היתה דווקא רוסמה מנסור (Rosmah Mansor), אשתו השנייה של ראש הממשלה ואמו של עזיז, מפיק הסרטים הצעיר. ראשה וזרועותיה אולי היו מכוסים בקפדנות לפי מצוות האסלאם האדוק, אך היא נשאה תיקי הרמס, ענדה תכשיטי יוקרה ולבשה מותגי־על שצרמו לעין במדינתה הענייה. צעירים מלזים, שיצאו לרחובות במחאה על השחיתות, תהו כיצד מימנה את הקניות הללו. החקירה של משרד המשפטים האמריקאי העלתה שמנצור בזבזה לפחות 6 מיליון דולר מחשבונות בנק שהתמלאו בכספי הקרן הממשלתית.
ראש ממשלת מלזיה נג’יב ראזאק ואשתו השנייה רוסמה מנצור. התכשיטים והתיקים שלה עוררו את החשד צילום: אי פי איי
גם לואו נהנה מהכסף באופן מוחצן במיוחד, ונהפך לדמות קבועה בסצנת המועדונים של הסופר־עשירים בניו יורק, קליפורניה ולאס וגאס. הוא תועד שוב ושוב מוקף בחברות כמו פריס הילטון, אלישיה קיז ולינדזי לוהן, שאותה פינק ב־23 בקבוקי שמפניה יוקרתית ביום הולדתה ה־23. לואו היה זה שרכש את הפנטהאוז בבניין טיים וורנר, לאביו. לעצמו קנה אחוזה בגבעות הוליווד, בשכנות לדיקפריו, חברו החדש. הוא גם דאג למלא את חשבון הבנק של הגרניט האדום, שהזרימה לפחות 100 מיליון דולר למימון הפקת "הזאב מוול סטריט".
למען האמת, הרביעייה העליזה — דיקפריו, לואו, עזיז ומק'פרלנד — די המציאה מחדש את המושג חגיגה. ביולי 2012, זמן לא רב לפני שהתחילו לצלם את הסרט, הימרו הארבעה, יחד עם בכירים מהקרן המלזית, בקזינו ונציאן בלאס וגאס ביותר ממיליון דולר. בהמשך העניקו שלושת החברים לדיקפריו מתנה יוצאת דופן: את פסלון האוסקר לשחקן הטוב ביותר שקיבל מרלון ברנדו ב־1954 על משחקו ב”חופי הכרך”, שבו באופן אירוני שיחק חושף שחיתויות. הפסלון המוזהב עלה סכום צנוע של 600 אלף דולר. כדי לסיים כראוי את ההוללות של 2012, הם חגגו תחילה במסיבת סילבסטר פרועה באוסטרליה, ואז עלו על בואינג 747 ששכרו במיוחד והספיקו להגיע ללאס וגאס כדי לספור לאחור פעם נוספת. במהלך משחקי גביע העולם בכדורגל ב־2014 בילו החברים על יאכטה מול חופי ברזיל. באפריל 2015 התארגנו, הפעם בלי דיקפריו, על טיסה מיוחדת והזמינו לא פחות מ־27 כרטיסים לקרב האיגרוף הלוהט בין פלויד מייוות’ר למני פאקיאו במלון MGM בלאס וגאס. לפי החשד, העלות נשקה ל־1.5 מיליון דולר.
מעת לעת פוצץ הכסף גם על מטרות נעלות לכאורה: סכומים נאים הוזרמו לקרן הפילנתרופיה של דיקפריו, שמקדמת מטרות סביבתיות. ב־2013 אירח השחקן אירוע בבית המכירות כריסטיס, שהכנסותיו יועדו לקרן. לואו השתמש במיליון דולר של ממשלת מלזיה כדי לקנות שתי יצירות אמנות. באותה שנה עזרו החברים שוב לדיקפריו כשקנו בקבוקי שמפניה ביותר מ־3 מיליון דולר למטרות צדקה. באירוע אחר קנה לואו פסל של רוי ליכטנשטיין ב־700 אלף דולר.
ביולי השנה ערך דיקפריו אירוע נוצץ בסן טרופה בריביירה. מיליארדרים ואוליגרכים, שיכלו להרשות לעצמם כרטיס כניסה במחיר התחלתי של כמעט 12 אלף דולר, התחככו שם בצמרת הסלבס האמריקאית: שרליז ת'רון, טובי מגווייר, רוברט דה נירו, סקרלט ג'והנסון, ארנולד שוורצנגר, בונו, נעמי קמפבל, בראדלי קופר וקייט בלנשט. באותו הערב גייס דיקפריו 42 מיליון דולר לקרן שלו. אלא שהאירוע הזה גם סימן את קץ החגיגות, לפחות המוחצנות. לואו כבר נעדר ממנו, כשהבין שהחבל מתהדק על צווארו ועדיף להוריד פרופיל. כיום לא ידוע בוודאות היכן הוא נמצא.
ריזא עזיז (מימין) וג’ואי מק'פרלנד. חברת ההפקה שהקימו מצאה 100 מיליון דולר בשביל “הזאב מוול סטריט” צילום: רויטרס
מנכ"ל כועס מחרב את החגיגה
על אף כל מופעי הראווה הללו, פרשת הקרן המלזית התפוצצה בסופו של דבר בגלל מנכ”ל כועס שידע יותר מדי. בפברואר 2015 התגלע סכסוך כספי בין חאבייר ג'וסטו, מנכ"ל פטרו־סעודי, לבעלי החברה. הפער היה משהו כמו 4.5 מיליון דולר, אבל הבעלים סירבו לשלם, וג’וסטו הזועם עזב עם עותק של כל הנתונים שנשמרו על שרת החברה ומסר אותם לעיתונאית הבריטית וחושפת השחיתויות קלייר רוקסל בראון.
במקביל החלה 1MDB להעסיק את התקשורת והציבור במלזיה, שתהו איך ייתכן שב־2009 היו לה יותר ממיליארד דולר להשקיע במיזמים שייצרו עוד כסף, ובחלוף חמש שנים היא שקועה בחובות עתק: ההשקעות לא הניבו תשואה, כספי האג"ח שגויסו התפזרו, והקרן ביקשה מהפרלמנט הזרמת מיליארדים כדי לשלם ריבית על האג"ח. כשהציבור דרש הסברים התברר שהיא מעולם לא פרסמה דיווח כלשהו.
בפברואר וביולי 2015 פרסמו רוקסל בראון, וגם “הסנדיי טיימס” ו”הוול סטריט ג'ורנל”, כתבות שתיארו כיצד עבדה שאיבת הכסף מהקרן המלזית. בתגובה טען ראש הממשלה נג’יב שהקרן עשתה מזמן אקזיט מהמיזם עם פטרו־סעודי, ואף הרוויחה 488 מיליון דולר. נג’יב אף הסכים שוועדה פרלמנטרית והתובע הכללי יחקרו את ענייני הקרן. אלא שבה בעת הוביל נג’יב סתימת פיות לאומית, שכללה הגבלות חמורות על חופש הדיבור, סגירת עיתונים, והיתר לעצור חשודים ללא הגבלת זמן. כשהתובע הכללי עמד להגיש מסקנות, שלפיהן ראש הממשלה נגוע בשחיתות, הוא פוטר בפתאומיות. לציבור נמסר שחלה. מחליפו כבר ניקה את ראש הממשלה משחיתות. כמה חברים מוועדת החקירה הפרלמנטרית קודמו, בלי שביקשו זאת, לתפקידים שמונעים מהם להמשיך לכהן בה - וכך חוסלו החקירות מבית.
זה לא הצליח להרגיע את הרחוב. חוסר הנחת של הציבור במלזיה נמשך, וכך גם צעדי התגובה של הממשל. לפני כעשרה ימים הושלך רפיזי ראמלי, מנהיג אופוזיציה בכיר, ל־18 חודשים בכלא על הדלפת חלקים מדו״ח ועדת החקירה. עורך אתר אינטרנט פופולרי הואשם בפרסום תוכן “פוגעני” הקשור לפרשה. בתגובה יצאו בשבת האחרונה אלפי מלזים לרחוב, חרף איסור הרשויות, וקראו להתפטרות נג’יב.
איך מחזירים 6 מיליארד דולר
בינתיים בבריטניה, ארצות הברית, אוסטרליה, הונג קונג וסינגפור נמשכות החקירות. ראש הממשלה נג’יב טוען שלא עשה דבר פסול. דיקפריו והקרן הפילנתרופית שלו מסרו לתקשורת שהם משתפים פעולה עם החקירה, וכך גם אנשי הגרניט האדום. לואו הגיב שלא עשה דבר לא חוקי, וכמוהו גם בנקאים, בכירי הקרן ובעלי פטרו־סעודי שנקשרו לפרשה. אבל החקירות טרם הסתיימו, ואפילו היקף ההונאה אינו ברור לגמרי. משרד המשפטים האמריקאי מעריך אותה ב־3.5 מיליארד דולר. באיחוד האמירויות הקפיאו חשבונות בנק של חשודים במעורבות בהונאה, ובהם מאות מיליוני דולרים. ובשוויץ מאמינים ש־6 מיליארד דולר מכספי הקרן חסרים. בסינגפור מתייחסים לשערורייה בכובד ראש, והיא נהפכה לחקירת הלבנת ההון הגדולה והמורכבת ביותר אי פעם שנערכה בה. הרשויות במדינה אישרו שנמצאו "מעידות וחולשות" בבקרה נגד הלבנת הון, לאחר שסניפים מקומיים של בנקים שוויצריים, כמו BSI, העבירו את הכסף המלזי בלי לשאול שאלות מתבקשות. הבנקאים הסינגפורים ששיתפו פעולה עם לואו עומדים כעת לדין על זיוף ואי־דיווח על עסקאות חשודות.
האג"ח שהקרן הנפיקה, באמצעות גולדמן זאקס, הן כבר סיבה לחשבון נפש של הרגולטור האמריקאי. לטים לייסנר, הבנקאי הבכיר בסניף של גולדמן זאקס באסיה, שישב בסינגפור, היו יחסים קרובים עם ראש הממשלה נג’יב. בראשית 2013 נפגשו לייסנר ונג’יב בפורום הכלכלי בדאבוס, ובתוך חודשיים — פרק זמן קצרצר במונחי הנפקות — הנפיק גולדמן לקרן אג"ח בהיקף של 3 מיליארד דולר. את התמורה העביר בנק ההשקעות, לבקשת הקרן, לחשבון בבנק BSI, שממנו עבר חלק מהכסף לחברת קרנות בבנגקוק, שממנה עבר לחברת קש באיי הבתולה הבריטיים, ושממנה הועברו 681 מיליון דולר לחשבון בנק פרטי של נג’יב.
החוקרים האמריקאים בודקים כעת אם שגה גולדמן זאקס כשלא התריע על התנהגות חריגה ו"דגלים אדומים" בהתנהלות הקרן המלזית. בגולדמן אמנם טוענים שהם לא יכלו לדעת כיצד הקרן תשתמש בכסף שגייסה, אולם זה מוזר שהיא מיהרה כל כך לגייס מיליארדים לפרויקט נדל"ני ארוך טווח.
ללייסנר היו עסקים נרחבים עם הקרן ועם גופים מלזיים. הוא היה החתם בשלוש הנפקות אג"ח שונות של הקרן, שהסתכמו ב־6.5 מיליארד דולר בסך הכל. הוא ייעץ לה בשתי רכישות שביצעה, וגם היה החתם בכמה הנפקות מלזיות משמעותיות, כולל של חברת הנמל ובית חולים גדול. הנפקות האג"ח לבדן הניבו לגולדמן זאקס עמלות של לא פחות מ־593 מיליון דולר. בראשית השנה, כש נשאל לייסנר שאלות קשות ועלה חשד שהוא הפר את מדיניות הבנק, הוא בחר להתפטר. כעת הרשויות בוחנות אם הפר את חוקי הבנקאות האמריקאיים.
הפרשה כולה עוד רחוקה מלגווע. גלי ההדף שלה עשויים להיות גבוהים במיוחד ולטלטל גם את השלטון במלזיה. בינתיים היא מוכיחה פעם נוספת שבמקום שבו יש כסף גדול, לעולם יימצא בעל התפקיד שתמורת טיסה לקרב איגרוף או צילום עם ליאונרדו דיקפריו, יגמיש את החוקים.
