"עצמאות התעשייה הישראלית לפעמים חשובה מהתחרות"
נשיא המדינה ראובן ריבלין חזר השבוע מביקור בהודו שהתמקד בחיזוק שיתופי הפעולה הכלכליים בין המדינות. בראיון לכלכליסט הוא טוען כי ישראל עלולה לעמוד בכל רגע בפני מצור, ולכן חשוב שתשמור על עצמאות היצרנים המקומיים
"בהודו יותר מכל מקום אחר, אנחנו רואים את ההזדמנות שיכולה להוליד תשומת הלב של מדינת ישראל לתעשייה בכלל ולנושא החקלאות בפרט", אמר נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין בראיון שערך עימו "כלכליסט" במהלך ביקורו בהודו. תפקידו של נשיא המדינה בכלכלה הישראלית מעולם לא היה מוגדר כל כך, ובעוד שלנשיא יועץ מדיני או מזכיר צבאי למשל, נשיאים לאורך השנים לא נטו לעסוק בנושאי כלכלה. הביקור של נשיא המדינה בהודו שהסתיים מוקדם יותר השבוע עסק דווקא בעיקרו בתחום הכלכלי והיווה פתח לשיתוף פעולה בין גורמים שונים במדינות, וזאת למרות שבכלכלה הישראלית קולו של הנשיא פחות נשמע בדרך כלל. ריבלין שכיהן בעבר כיו"ר הכנסת וחבר בוועדת הכספים של הכנסת התייחס בראיון גם לתקציב הקרוב, לאתגרים של המשק הישראלי ולנורמות של נבחרי הציבור שלנו.
תקציב המדינה הגיע לכנסת, אם לדעתך הוא נותן מענה לסוגיות העולות מביקורך בהודו בנוגע לצורך בחיזוק המחקר בתחום החקלאות, מים, טכנולוגיה ותעשיות הביטחון?
"תקציב המדינה לוקח בחשבון את תחזית ההכנסות של המדינה לעומת סדרי העדיפויות כפי שרואה אותם הממשלה. הכנסת צריכה כמובן לשאול את עצמה אם סדרי העדיפויות הם אלו שהריבון, הציבור בישראל, צריך. האם הם מספקים את כל אותם הדברים שצריך כדי לקיים את כל המחויבויות הממשלתיות כלפי הציבור כמו חינוך ובראש ובראשונה רווחה. חייבים לזכור כי כל המחיבויות של הממשלה לציבור כפופות לצרכים הביטחוניים וחייבים לקחת בחשבון שיכולות להיות הפתעות.
"נדמה לי שכאן, יותר מבכל מקום אחר בעולם, אנחנו חשים ומתרשמים מהצורך ביציבות ובעצמאות של התעשייה המקומית לעתים גם על חשבון תחרות. האמירה Make in india (הכוללת תוכנית להרחבת הייצור בהודו — ע"מ) היא לא איזה פנטזיה שאחזה במנהיגי הודו, אלא היא מכוונת גם אלינו.
ביקור הנשיא ראובן ריבלין ואישתו נחמה ריבלין בהודו צילום: מארק ניימן לע"מ
"ברגע שאתה הופך להיות חלק מהכפר הגלובלי אתה צריך לזכור שיש לך גם עם החי בתוך מדינת ישראל וצריך לקחת בחשבון את השירותים הבסיסיים שהמדינה צריכה להעניק לו ואת הסכנה שבשבירת ענפים שלמים שיכולה להתברר בסופו של דבר כבכייה לדורות.
"יצירת השקעות ישראליות במקומות רחוקים היא חשובה ביותר, שכן היא מייצרת קשר במקום שבו מתייחסים אליך לאו דווקא בשל התנהלותך, כזו או אחרת, כלפי הסכסוך הישראלי־פלסטיני למשל. לכן גם אנחנו צריכים לשים לב לאותם הדברים שבהם אנחנו נחלצים לעזור לאחרים ולעשות את חשבוננו אנו. יש צורך לשים לב פעם נוספת לחוק עידוד השקעות. יש צורך לשים לב ליכולות שלנו כמשק אוטרקי, לפחות כשאנחנו מדברים על ענף המזון. ישראל יכולה להימצא בכל רגע במצור כזה או אחר והיכולת שלה להעניק מזון לכל פה הוא דבר חיוני וחשוב. לא רק שהחקלאות היא ערך בציונות, היא מרכיב מרכזי בכלכלה והיא מתייחסת ליכולת שלנו לקיים חברה מסודרת. אני מקווה שהממשלה תעמוד בסדרי העדיפויות שהיא קבעה כי הם נראים הגיוניים, אם כי כפוף לכך שיתנו את תשומת הלב למה שאמרתי קודם".
שמירה על מעמד הכנסת
ההסכם עם ממשלת ארה"ב על הסיוע הביטחוני לא עלול לפגוע ביכולת הפיתוח של ישראל?
"אין כל ספק שהיכולת שלנו להגיע למזכר ההבנות עם ארה"ב ל־7 השנים הבאות הוא תזרים חמצן אדיר לכלכלה הישראלית, עם זמן מתאים להתארגן לכך שהאמריקאים לא יתירו יותר להעזר בתקציב שהם נותנים לנו לפרנס את הגורמים המקומיים בישראל. אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון ולהתארגן ואנחנו יכולים לעשות זאת".
המהלכים המשמעותיים בתקציב אמורים לבוא דרך חוק ההסדרים, שאתה ידוע בהיעדר חיבה אליו. הוא לא הכרחי כדי להביא את צעדים משמעותיים למשק הישראלי?
"חוק ההסדרים הוא חוק בעייתי ביותר, שעליו אמרתי את דברי כיו"ר הכנסת. נדמה לי שחוק ההסדרים צריך להסדיר שניים שלושה נושאים שבהם הציבור כבר אמר את דעתו החיובית והשלילית ונערך הדיון הציבורי בנחיצותם. זה אמצעי שהממשלה יכולה לאחוז בו במשורה רבה כדי להעביר רפורמות שהדיון עם הציבור לגביהם כבר הסתיים. לדעתי זה בעייתי להעביר בחוק ההסדרים מערכות שלמות המכונות רפורמות מבלי שאיש יודע על מה מדובר ומבלי שחברי הכנסת יכולים להתנגד לו בנימוקים שונים שכן הדיון קצר ביותר. גם אי־היכולת להפריד את מרכיביו השונים של החוק יוצר בעיה. זה חוק שכיניתי אותו חוק עוקף כנסת ולכן צריך לנהוג בו בזהירות רבה".
רק שבוע אחרי שנחשף כי השר אורי אריאל העניק מסוק של מכון וולקני לראש ממשלת רוסיה, מדבדב, נחשפה פרשת הצוללות של נתניהו. יכול להיות שהמצפן המוסרי של נבחרי הציבור שלנו השתבש?
"תמיד יכולות להיות תקלות כמו בסיפור המסופר על השר אריאל, אני בטוח שלא הייתה לו כוונה רעה, אלא אולי איזשהי חוסר תשומת לב, אך לא מדובר בנורמה שנוצרה.
"בכל מה שקשור לצוללות אני יודע שהנושא נידון בכובד ראש על ידי כל המערכות, והיו חילוקי דעות בתוך משרד הביטחון, בתוך הצבא וגם בממשלה. השאלה עד כמה נזקקת ישראל לאמצעים במרחבים שרחוקים מהארץ קשורה לנושא זה, אך אי אפשר להיכנס לפירוט בעניין זה. אני מאמין שכל החלטה בנושא זה התקבלה על ידי המערכת שצריכה להשתמש בהם שהיא צה"ל בכללו. אינני בקיא בשמועות כאלה ואחרות, אינני רוצה ואינני יכול להתייחס אליהם. בכל מה שקשור לצוללות אני סמוך ובטוח שכל קבלת ההחלטות נעשית תוך שיקול דעת מלא".
מסוכן להשתלח בעיתונאים
בשבועות האחרונים אנחנו רואים את ראש הממשלה משתלח בעיתונאים שוב ושוב במקום לענות תשובות ענייניות. מה דעתך על המגמה הזו?
"פעם חשבו שאפשר להשתלח בפוליטיקאים והתברר שהדבר מסוכן, פעם חשבו שאפשר להשתלח בשופטים והתברר שהדבר מסוכן, שחלילה לא יתברר שכשמשתלחים בעיתונאים הדבר מסוכן. אנחנו בחברה בה חופש הביטוי הוא נשמת אפה. לא יעלה על הדעת שכל אחד יוכל להביע את דעתו ועיתונאי לא יכול. יש לנו עיתונות דוקטרינרית, שבה כל אחד שרוצה לקרוא קורא, וכל אחד שלא רוצה לקרוא, לא קורא. העיתונות הדוקטרינרית מאד פופולארית דווקא אצל בעלי הדעה האחרת. אני מכיר אנשים שלא יקומו בבוקר בלי לקרוא את עיתון הארץ כדי לדעת מה הם לא חושבים".
ומה דעתך על הניסיונות למנוע את הקמת תאגיד השידור הציבורי?
"השידור הציבורי הוא שידור שבו יכולים לשמש בעירבוביה אנשים רבים ובלבד שהם נותנים במה לכל מגוון הדעות. השידור הציבורי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה ואוי לנו אם מתוך רוגז כזה או אחר או ביקורת כזו או אחרת הנמתחת עלינו נביא לחיסולו".
אחד הדברים שאגף התקציבים מתהדר בו בימים אלו הוא תוכנית החומש למגזר הערבי, אתה חושב ש"השבטים השונים" מקבלים יחס הוגן בתקציב?
"יש מגזרים שנמצאים בפיגור מול המערכת כולה וזה תפקיד החברה, וצורך חיוני להתגבר עליהם. דוגמא לכך הוא המגזר הערבי ודוגמא נוספת הוא המגזר החרדי. כאשר המדינה עצמה לא מתפנה לעסוק בעניינים האלה היא הופכת את הנושא לדבר שיכול להביא את הציבור לכדי מחאה שיכולה להגיע עד כדי מרד חלילה. כאשר אתה יודע שרק באמצעות שימוש בפוליטיקה בצורה ברוטלית אתה יכול להשיג משאבים, או לנצל משאבים לצורך המגזרי שלך, הדברים הופכים להיות חמורים יותר ויותר".
