"להעדיף תכנון זול זו טעות בקנה מידה לאומי"

"יש לי אחריות עצומה כלפי הציבור בישראל", אומר האדריכל משה צור: "בסופו של דבר, האובייקטים שאני מתכנן עומדים כפסלים בתוך הערים. אם הפסלים האלה לא ישתלבו בצורה ראויה, זה אומר שהתכנון לא היה מספיק טוב".

צור אינו מגזים בהשפעתו: ברזומה שלו יותר מ־1,000 פרויקטים למגורים, מסחר, תעסוקה ומשרדים, רבים מהם מעצבים את הנוף האורבני הישראלי. התכנון גבה־הפרופיל שלו מנקד את הצפון הישן המתחדש של תל אביב עם בניינים כמו פרויקט בארי־נהרדעא (שבו הוא עצמו מתגורר), רמז 6, בסר צמרת, מגדל אינפיניטי ואסותא וילג'; אבל גם מקומות אחרים כמו מגדל אמות אטריום ברמת גן, מרכז גב־ים בהרצליה פיתוח, קניון שבעת הכוכבים בהרצליה, קניון ערים בכפר סבא ובית אלביט בחיפה, כמו גם פרויקטים רבים בחו"ל. עם הפרויקטים הבולטים שלו הנמצאים בביצוע כיום נמנים מגדל עזריאלי החדש בשרונה, מגדלי מידטאון במתחם תנובה, מגדל ארלוזורוב 17 במתחם דן ומגדלי הארבעה.

צור במשרדו. "מה שמטריד אותי זה שיאמרו 'הוא היה הגאון התורן ותראו מה יצא ממנו'. לכן אני תמיד ממשיך ללמוד. כל פרויקט הוא צעד קדימה" צילום: עמית שעל

פרויקט נוסף שלו שנמצא בתכנון הוא יונייטד שרונה (משרד סי טי בי אדריכלים), שיוקם במתחם רשות השידור: תשעה דונם לבניית 324 יחידות דיור בשלושה מבנים, ועוד שטחי תעסוקה ומסחר בשטח של כ־13 אלף מ"ר, על רחוב לאונרדו דה וינצ'י, בפאה המערבית של מתחם שרונה. במכרז על הקרקע, שנוהל על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), זכתה במרץ האחרון קבוצת הרכישה ''מינהל מגורים של ישראל'' של מוטי פלד תמורת 1.06 מיליארד שקל. הסכום העצום הזה, הגבוה ביותר ששולם אי פעם על קרקע בבעלות המדינה, הוא עדות לנסיקה במחירי הקרקעות הזמינות לבנייה בתוך פחות מעשור: ארבעה חודשים קודם זכו החברות אקרו נדל"ן וקנדה ישראל בקרקע מצדו השני של הרחוב תמורת 821 מיליון שקל; ושבע שנים קודם, ב־2009, זכו גינדי החזקות במכרז סמוך לשטח עם זכויות דומות ב־436 מיליון שקל, פחות מחצי מהמחיר הנוכחי. "מחיר הקרקע הוא מלכודת", אומר צור. לדבריו, יש תקרת מחירים: "בסופו של דבר צריך לשלם מחיר סביר על דירה, כך שככל שהקרקע יותר יקרה, יש לך פחות להשקיע באיכות הבנייה".

איך פותרים אתגר כזה?

"אנחנו מפתחים שיטות שמאפשרות לנו לקבל מוצרים טובים גם בתקציב שהוא יותר נמוך, ולנצל את הכסף באופן מקסימלי. משקיעים במקומות שבהם ניתן לראות את ההבדל האיכותי, ופחות במקום שבו אין הבדל איכותי. ככה תכננו את פרויקט אינפיניטי של חג'ג' במתחם סומייל (שתקוע בינתיים - א"ג), למשל, או את מרכז גב־ים בהרצליה, שהוא המפורסם ביותר באזור אבל תקציב הבנייה שלו היה נמוך יחסית.

"האתגר הגדול ביונייטד שרונה הוא לעשות את הבניין הכי טוב שאפשר בלי פשרות, אבל לעמוד במטלה התקציבית. את הדירות החדשות והפנטהאוזים, שהמחיר בהם עדיין לא נתון, אני דוחף לעשות הכי איכותיים שיש. מי שירכשו את הפנטהאוזים ייהנו מנוף מדהים שכמעט אין כמותו בישראל: מלבד הים הם ישקיפו גם על תל אביב, בזכות המיקום המרכזי".

יונייטד שרונה (הדמיה). 1.06 מיליארד שקל רק על הקרקע

"לא מתפרע, אבל לא מתפשר"

המחיר ששילמה מינהל מגורים לישראל משקף עלות קרקע ליחידת דיור של יותר מ־3.5 מיליון שקל. גורמים בענף הנדל"ן מעריכים כי מחירי הדירות יהיו 5 מיליון שקל ומעלה. זו גם אחת הבעיות של קבוצות רכישה, שחבריה הצטרפו אליה בהנחה שהמחיר יהיה נמוך יותר: כשצריך להוסיף כסף, לא תמיד ברור איך תתמודד הקבוצה עם התוספת לנטל המימון.

לפיכך מארגני הקבוצה עלולים ללחוץ על המתכננים להוריד את עלויות הבנייה, ובכך להביא לפרויקטים פחות איכותיים.

אתה מעדיף לעבוד עם יזמים על פני עבודה עם קבוצות רכישה?

"יזמים שבאים לתכנן לא תמיד מבינים בלהשקיע יותר ולהיות בטוחים שיקבלו יותר. זה לא שתמיד היזמים מפזרים כסף וקבוצות הרכישה קופצות את היד. לפעמים קורה בדיוק ההפך, וקבוצת רכישה מעוניינת במבנה איכותי. בחירת התקציב נובעת מהדנ"א של היזמים, בשילוב עם מזל ועם מצב השוק: כשהשוק עולה נראה פרויקטים יפים יותר, ולהפך.

"האמביציה שלי היא לא להתפרע מבחינת סכומי בנייה. אני לא מתפשר על כך שהמבנה שתכננתי ירגש את מי שמשתמש בו, ועל כך שהתכנון האדריכלי ייתן לפרויקט מיצוב או מיתוג שיעלה את הערך הכלכלי שלו.

"האדריכל נורמן פוסטר אמר פעם: 'בניין הוא טוב בדיוק כמו הלקוח שלו'. אם המזמין לא מתאים, הפרויקט לא יהיה איכותי. אני רואה במזמינים שלי שותפים לקבוצת תכנון, ואנחנו חושבים על הרבה רעיונות ומנהלים דיונים משותפים. ברוב הפרויקטים אנחנו מתחילים עם מספר גבוה של חלופות, ואז מצמצמים אותן יחד עד שבוחרים את החלופה המועדפת".

צילומים: אוראל כהן, ViewPoint

"היום רוב המגדלים נראים פחות או יותר אותו דבר. רק בקצה מעצבים אותם בצורה אחרת: הפנטהאוזים נראים אחרת, הקומות העליונות נראות אחרת. לדעתי, בצורה הזו הסיכוי שמגדל ייצא טוב הוא לא גדול. אני מסתכל על כל מגדל כאובייקט תלת־ממדי, כפסל: כל אחד נראה לגמרי אחרת. מצד שני, כל מגדל צריך להיות הגיוני מאוד ולתת מענה לצרכים פונקציונליים: סתם לעשות צורה קפריזית שהפרויקט משלם עליה ולא נהנה ממנה, זו לא עבודה אדריכלית נכונה. לעשות צורה מעניינת שהפרויקט נהנה מהצורה - זו העבודה. אלה שני הקצוות, וזו הסיבה לכך שצריך מחשב־על שייקח בחשבון את שניהם יחד.

"במגדל אמות אטריום, למשל, זו צורה מאוד מיוחדת ולא סימטרית. מי שעומד בעיר ומסתכל על הבניין רואה צורה שונה ממקומות שונים, כך שהוא מתייחס לקונטקסט, ומלבד זאת, לפי הצורה אתה יכול להבין לאיזה כיוון אתה מסתכל, כי הצבנו אותו כך שהאטריום בצפון, כדי שלא יתחמם. הקומות העליונות יותר גדולות, מה שהופך את הבניין למיוחד וכלכלי יותר, ונותן ערך מוסף לפרויקט וליזמים".

צילומים: עופר עמרם, משה צור אדריכלים

ובכל זאת, נדמה לי שהאדריכלות שלך לא לוקחת סיכונים. אתה שובר את השגרה עם צורות גיאומטריות גדולות, אבל בסופו של דבר היצירתיות שלך נעה בתוך גבולות גזרה קשיחים. בכלל, האדריכלים בארץ לא אוהבים להעז: פארק צמרת, למשל, שגם אתה בנית בו, היה יכול להיות מתחם של אדריכלות סופר־יצירתית, אבל הבניינים בו די אחידים.

"אחריות של תכנון זה ליצור מבנה פונקציונלי: צריך להכיל את הדירות והמשרדים וגם להתאים אותם לסביבה. איכות נמדדת בהרבה מדדים; בתכנון, המטרה היא לאו דווקא לעשות רוח. יש פרויקטים עם צורה יותר מעניינת ויותר מורכבת, כי הסיטואציה העירונית מזמינה את זה, ויש כאלה שפחות".

"מגדלים הם ציפוף אורבני בריא"

מתחם שרונה תוכנן בידי האדריכל המנוח קלמן כ"ץ עבור מינהל מקרקעי ישראל, לאחר שצה"ל התפנה מחלקה הדרומי של הקריה. אחד המהלכים הראשונים שהתבצעו במתחם היתה הזזתם דרומה של חמישה בתים שעמדו לאורך רחוב קפלן, כדי לאפשר את הרחבת הרחוב. "העירייה ומהנדסי העיר עשו נכון שהזיזו את הבניינים", אומר על כך צור. "זה היה מהלך שנראה תמוה בתחילה, אבל התברר כמוצלח, אחרת קפלן והירידות לחניונים היו נסתמים בפקקים.

"בכלל, המתחם הזה מוכיח את עצמו כבעל תכנון אורבני מצוין. הוא יוצר לב של גן שימור בנייני הטמפלרים. מי שמגיע לשם מרגיש שהגיע למתחם מאוד ייחודי; לכל הבניינים סביבו יש ערך מוסף - מהדבר הקטן ביותר, בהתייחס למרחק בין הבניינים והנוף הקרוב, ועד לכך שהוא מייצר מקום שאליו אפשר לצאת עם הילדים והמשפחה".

לא יכול להיות שהכל ורוד".

מגדל רמז 6 (מימין) ומגדל אמות אטריום. "כשבוחרים פרויקט רק לפי מחיר, התכנון פחות טוב" צילום: אוראל כהן

"אני לא בטוח שהפעלת המסחר שם היא נכונה. לו הייתי מתכנן את המתחם, הייתי מייחד פחות מ"ר למסחר עצמו. עשינו יותר מ־100 פרויקטי מסחר, ולמדנו שמסחר אוהב רצף. אנשים לא אוהבים ללכת בין החנויות בגשם או בשמש. כשיש חנות פה וחנות שם, והן לא פתוחות בשבת, קשה להן לשרוד. מסעדות ובתי קפה דווקא יצליחו בגלל מסת האנשים, אולמות תצוגה אולי, אבל כל השאר פחות. בשונה מכך, שוק האוכל מצליח מאוד, כי הוא מרוכז. גם המסחר בדפנות יצליח, בדופן המערבית ביונייטד ובדופן המזרחית בעזריאלי (שניהם, כאמור, פרויקטים של צור - א"ג), כי יש רצף. אבל הבעייתיות של המסחר לא מחלישה את מתחם שרונה בכלל, מה שבאמת אומר שהתכנון האורבני מצוין".

צור דוגל בציפוף עירוני בזכות בנייה גבוהה במרכזי הערים על ידי חידוש עירוני. "כל מ"ר שבניתי ביונייטד מדוד ושקול. נניח שמישהו רוכש פנטהאוז בגודל 250 מ"ר: זה במקום שהוא ירכוש מגרש של 4 דונם בסביון, או 2 דונם בכפר שמריהו או באחד המושבים, ויבנה שם וילה גדולה. במקום לדבר על החלק היחסי שמגדל כזה לוקח, צריך להבין כמה קרקע הבניין גוזל לעומת כמה קרקע שיכלה להישאר ירוקה ובסוף השתמשו בה. מי שגר בווילה מחוץ לעיר גם מחזיק רכב שצורך דלק, פולט מזהמים, מצריך תחזוקת כביש. כל זה היה נחסך אם הוא היה קונה פנטהאוז בשרונה".

"אין לי ביטחון מופרז"

צור (68) הוא בן יחיד לשני הורים ניצולי שואה שעלו לישראל בספינת מעפילים. הוא גדל בתל אביב, וכשהגיע לתיכון בחר באורט טכניקום בגבעתיים, שאז עוד היה תיכון מקצועי שמנהלו טיפח אמביציה להפוך למוסד אקדמי מוכר. צור התחיל את לימודי האדריכלות שלו כבר בתיכון, ופרויקט הגמר שלו היה בית חרושת לתרופות; היום, בסגירת מעגל נאה, הוא חלק מהצוות שמתכנן את קמפוס טבע החדש ברעננה.

"זה לא שתמיד היזמים מפזרים כסף, ולעומתם קבוצות הרכישה קופצות יד ולוחצות על המתכנן להוזיל עלויות. קובוצת מינהל מגורים של מוטי פלד (בתמונה) היא דוגמה למקרה ההפוך" צילום: עמית שעל

בגיל 17 החל לעבוד במשרדו של האדריכל אלי טאומן. "שם הבנתי שאלוהים נמצא בפרטים ובחומרים". בהמשך התקבל ללימודי ארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, שם סיים בהצטיינות כל אחת משנות הלימודים. "באחד הקורסים של פרופ' עדנה שביב כתבתי תוכנה שבודקת חדירת שמש לבניינים, שהצליחה מאוד. זה עוד היה בימי הכרטיסים המנוקבים. שביב פיתחה מאז את הקריירה שלה בתחומי אנרגיה סולארית ואקלים, והיום היא אחד השמות הגדולים בעולם בנושא".

כשסיים את לימודיו ב־1974 פתח משרד עם שותף, ואחרי שנתיים פנה לדרך עצמאית. היום המשרד שהקים הוא אחד הגדולים בישראל ומעסיקים 90 אדריכלים בשני סניפים: בתל אביב ובחיפה. "הייתה לי קריירה מאוד־מאוד מהירה. במקום להגיע למצב של ביטחון עצמי מופרז, שהוא האויב של כל איכות, מה שהכי הטריד אותי הוא שבעוד 30–40 שנה יגידו: 'הוא היה הגאון הצעיר התורן ותראו מה יצא ממנו', ואת זה מונעים על ידי לימוד והשתפרות. מה שמניע אותי זה שכל פרויקט ייקח צעד אחד קדימה מקודמו. אני ממשיך ללמוד כל הזמן, וכל דבר חדש שאני לומד אני מתעקש גם ליישם.

"התכנון שלי מתבסס על מחקר אנליטי וחשיבה לוגית שמובילים לפתרונות פילוסופיים. לימדתי בטכניון יותר מ־30 שנה עם הפסקות, ותמיד הסברתי לסטודנטים שאדריכל צריך למצוא פתרונות שעונים על כל מרכיבי האתגר: שיהיה גם פונקציונלי וגם לוגי, גם ייתן מענה איכותי לסביבה וגם יעמוד בתקציב בלוחות זמנים.

שאלות על הדיכוטומיה של מקצוע האדריכלות מרגיזות אותו. "אני לא אוהב שאלות כמו 'האם לעשות פרויקט פונקציונלי או יפה', 'האם להתאים אותו לעיר או ליזם'. הגישה הזו חוטאת למקצוע האדריכלות.

מתחם רשות השידור, שבו יקום פרויקט יונייטד שרונה (מימין) והפגנות מול מגדלי עזריאלי ב-2011 (משמאל). "בנייה לעשירים מגדילה היצע ומורידה מחירים" צילומים: עמית שעל, ענר גרין

"אם אני אדריכל, אני חייב שהיזם ירוויח, שהעיר תרוויח, שהציבור יחווה את האיכויות האסתטיות של הפרויקט. אם הבנייניים יהיו איכותיים ונכונים אורבנית, נחיה בסביבה הרבה יותר טובה. זו אחריות שלי כמתכנן כלפי הציבור.

"לכן אני מחפש את המקום שבו אין סתירה בין האינטרסים של היזם ושל העיר: היזם צריך להבין שהוא ירוויח אם הפרויקט יהיה נכון יותר אורבנית, כי אז הדיירים יאהבו לגור בו, או שהוא ימשוך חברות לתעסוקה ומסחר וכולם ירצו להשתמש בו".

"אני לא בונה רק לעשירים"

צור הוא חסיד של כלכלה חופשית. לדעתו, המדינה צריכה ליצור סיטואציות שבהן כדאי לכלכלה חופשית להתפתח. ככזה, הוא מתנגד למס ריבוי נכסים (מס דירה שלישית): "מנסים לפגוע בציבור המשקיעים, שימצאו אפיקי השקעה חלופיים, אבל בו־בזמן פוגעים באוכלוסיות חלשות יותר. יש ציבור גדול של אנשים שגרים בשכירות משתי סיבות: או שנוח להם לגור בשכירות בארלוזרובה פינת דיזנגופה, או שהם לא יכולים להרשות לעצם לקנות דירה. בשביל לשכור דירה הם צריכים שמישהו ישכיר דירה, ואם לא יקנו דירות, מי ישכיר להם את הדירה? שכר הדירה ילך ויעלה.

"המהלך הזה מחטיא את המטרה, כלכלית וחברתית. מעודדים יזמים לבנות פרויקטים להשכרה, באים אנשים פרטיים וקונים דירות שמספקות תשואה נמוכה, אז דווקא אותם לגרש מהשוק? בסוף אלו שיש להם הרבה כסף ימצאו גם איך להתחמק. כחלון עושה הרבה דברים טובים, התרשמתי ממנו לטובה, אבל אף אחד לא אלוהים".

אתה מזוהה מאוד כאדריכל של עשירים, בעיקר בפרויקטים שלך למגורים. אתה חי עם זה בנוחות? מאז המחאה של 2011, מגדלי העשירים הפכו בעיני רבים לסמל של ניתוק והתנשאות.

"אני לא חושב שאני מזוהה עם עשירים. הרבה מהמגדלים שאני בונה בחיפה, במודיעין וברמת גן הם דירות שלא מיועדות לעשירון העליון. אפילו הדירות במידטאון הם דירות מאוד קטנות במחירים לא גבוהים.

"מלבד זאת, מדובר בהגדלת היצע הדירות. כשעשירים מפנים דירות נכנסים במקומם אנשים אחרים, והמחירים יורדים. חשוב לדאוג לכל פלחי האוכלוסייה, ולא רק לפזר סיסמאות על הורדת מחירי הדיור. דירות לעשירונים העליונים הן חלק בלתי נפרד מהפתרון. זה לא בושה להיות עשיר. אם אתה בעל עסק שמעסיק עובדים ומשלם מסים, צריך לעודד את זה".

פארק צמרת. "רוב המגדלים נראים אותו דבר. אצלי כל מגדל הוא פסל" צילום: אוראל כהן

כשצור פתח את המשרד, אחד הלקוחות הכי גדולים שלו היה משרד הבינוי והשיכון, שלו תכנן פרויקטים שמתחמים בעיקר בבנייה טרומית. היום צור מתרחק ממכרזים של גופי ממשלה כמו מאש ומצביע על בעיה באופן בחירת המתכננים. "החיפוש של המתכנן הכי זול זו הטעות הכי גדולה שאפשר לעשות מאינטרס לאומי. הרי עיקר ההוצאה של משרד אדריכלים היא משכורות. אם אני צריך לתמחר פרויקט והוא יקר יותר ממישהו אחר, זה מפני שאני משקיע יותר שעות עבודה בפרויקט. בא גוף ובוחר אדריכל מפני שהוא זול יותר. עזוב מוכשר או לא: הוא משקיע פחות, אחרת הוא לא ישרוד את המחיר הנמוך, וזה מביא תכנון ברמה נמוכה יותר.

"המכרזים שמבוצעים היום משלבים את היכולות של האדריכלים עם המחיר הסופי שהם מציעים. הבעיה היא השקלול: באחד המכרזים שבהם השתתפנו קיבלנו את הציון הכי גבוה בתכנון, וזכתה הצעה עם המחיר הכי נמוך, כזו שלא היה סיכוי להתחרות בה, לא משנה כמה הנחה היינו נותנים. זאת אומרת שההצעה שהמזמין חשב שהיא הכי טובה היא לא זו שתיבנה. ככה יוצא שבונים מבנים עם תכנון פחות טוב.

"צריך לשנות את זה, וחלק מהגופים כבר עוברים לגישה כזו. כשהתעשייה האווירית בחרה לבנות בניין הנדסה ומשרדים בצומת אל על, הם החליטו שמי שיבחר באדריכל יהיה לא המנכ"ל, אלא ועדה. הם כתבו חוזה עם שכר אחיד, שלחו אותו ל־15 משרדי אדריכלים ושאלו אם הם מעוניינים להתמודד במכרז תמורת השכר הזה. 'אם כן, תבוא לראיון, ותביא מצגת שתשכנע שאתה האדריכל הכי טוב'. 12 אדריכלים התראיינו, ואני שמח שזכינו במכרז הזה. זה אחד הפרויקטים היותר מעניינים שיצא לי לעבוד עליהם".