דעה
מהמסוק ועד הצוללות: כשנבחרי הציבור מזלזלים בכסף שלנו
השבוע נפתח עם המתנה ההזויה שהעניק אורי אריאל לרוסים ומסתיים עם המתנה השנויה במחלוקת שהעניק לכאורה בנימין נתניהו לגרמנים. מי ייצג את האינטרס הציבורי?
07:3918.11.16
1. יש הרבה קווים מקבילים בין ההחלטה הספונטנית של שר החקלאות אורי אריאל להעניק לראש ממשלת רוסיה מסוק זעיר במתנה, בניגוד לכל נוהל תקין לבין ההחלטה של רה"מ לסגור עסקת צוללת עם הגרמנים בניגוד לדעה של חלק מהדרג המקצועי, על אפו וחמתו של שר הביטחון הקודם כשברקע מעורבות מפוקפקת לכאורה של עורך דינו, דוד שמרון.
מתנה אחת היא בשווי צנוע "יחסית" של 200 אלף שקל, המתנה השנייה היא בשווי של מיליארדים אבל אף אחת משתיהן לא מייצגת באיזו שהיא צורה את האינטרס הציבורי.
יאמרו לנו שהענקת המסוק תחמם את היחסים עם רוסיה, יסבירו שהצבא כן זקוק בעת הזו לשלוש צוללות חדשות? עם כל הכבוד, יש סיבה שחלק מהדרג המקצועי בצה"ל התנגד לעסקה ויש סיבה שהענקת המסוק לא התבצעה בצינורות המקובלים. והסיבה לשתי ההחלטות אחת היא – שלא היתה באמת סיבה טובה לאף אחת מהעסקאות האלה. לפחות לא סיבה שאינה מערבבת אינטרסים אישיים, חברים, אגו וביטחון מלא של נבחרי ציבור שהם יכולים לעשות הכל בכסף ציבורי, הקופה שלהם, לא שלנו, האנשים שנתנו להם את המנדט.
בנימין נתניהו. כך נראית ממשלה שנמצאת שם כדי לדאוג לשרים עצמם ולחבריהם ולא למי שנתן להם את המנדט צילום: רויטרס
2. בדצמבר 2011 קיבלה ממשלת נתניהו החלטה לפיה יש לקצוב כהונה של רגולטורים מכהנים. הרעיון שעמד בבסיס ההחלטה היה שפקיד ממשלה בכיר לא יכול לשבת יותר מדי זמן על אותו הכיסא גם אם הוא הפקיד הכי טוב בעולם. כי זה מקבע, ומונע כניסה של רעיונות חדשניים ולפעמים יוצר זהות אינטרסים גדולה מדי וקרובה מדי בין הרגולטור למפוקחים שלו ולפעמים זה גם פתח לשחיתות. כל הרעיונות האלו תקפים באותה המידה לגבי כהונתו הרביעית של נתניהו כרה"מ. לא בגלל השקפותיו הפוליטיות, בגלל קהות החושים.
בנימין נתניהו בכהונתו הנוכחית משוכנע שהמדינה זה הוא והאינטרס האישי שלו הוא גם האינטרס הציבורי. מהתקשורת דרך הצוללות ועד קולות המואזין שמפריעים, כך על פי פרסום של ערוץ 10 לדרי בית ראש הממשלה בקיסריה. כל מה שמפריע לנתניהו האדם, לא ראש הממשלה, בהכרח דורש תיקון, בהכרח חייב להפריע לאזרחי מדינת ישראל. וגם הקופה הציבורית שלו, כולה שלו.
3. בחודשים האחרונים מנסה ממשלת נתניהו לכרסם ללא הפסקה ברעיון עצמאות הדירקטוריונים של חברות ממשלתיות. הניסיון הזה מגיע בכל מני צורות ויש לו תכלית אחת: לשבץ את אנשי שלומם של הפוליטיקאים בדירקטוריונים וגם לדאוג לעצמם לסידור עבודה ביום שאחרי הכנסת. אין עדויות שרה"מ עצמו מעורב בניסיון הזה אבל גם לא צריך עדויות כאלה כדי להבין שהנרטיב הוא אותו נרטיב. אם רה"מ משוכנע שהתקשורת צריכה להיות שלו אין שום סיבה שחברי הכנסת לא יחשבו שדירקטוריונים של חברות ממשלתיות צריכים להיות שלהם.
הבעייתיות בניסיונות הללו בולטות במיוחד על רקע חקירתו של אבריאל בר יוסף סגן יו"ר המלל, שעברה השבוע לפסים גלויים. בר יוסף מקורבם של בנימין נתניהו ויובל שטייניץ לא היה רק סגן יו"ר המועצה לביטחון לאומי שניסה לדחוף לועדת ייצוא הגז מתקן ענק בעומק הים כדי לשרת, כך על פי החשד, גורמים עסקיים אינטרסנטיים. הוא היה גם יו"ר חברת נמל חיפה וגם האיש שרקם מינוי של חבר אחר שלו ליו"ר חברה ממשלתית אחרת – התעשייה הצבאית. עכשיו תארו לעצמכם עוד הרבה מינויים כאלה של מקורבים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות שאחראיות לעתים על עסקאות ייצוא במיליארדים -כך נראית ממשלה שנמצאת שם כדי לדאוג לשרים עצמם ולחבריהם ולא למי שנתן להם את המנדט, ולעזאזל המחיר.
