חקר ביצועים: השבוע של טראמפ, עמונה והריבית על המשכנתאות

סוף העולם? ממשיכים בכוח

בפעם הראשונה שבה הבוקר שלך נפתח עם חשדות לשחיתות ברשות מקומית את מוטרדת, אבל אז יש חשדות בעוד רשות ועוד אחת ואת נהיית אדישה. בפעם הראשונה שבה עולה האפשרות שבריטניה תתנתק מהאיחוד האירופי זה נשמע כמעט דמיוני, אבל אז מגיע הברקזיט ואחרי יומיים אפילו הבורסות חוזרות לשגרה. בפעם הראשונה שבה את שומעת שדונלד טראמפ מועמד לנשיאות זה נשמע לך כמו בדיחה, אבל אז את עומדת בטיימס סקוור ומבינה שהוא הנשיא הבא. בפעם הראשונה שאת עומדת בטיימס סקוור ומבינה שהוא הנשיא הבא את חושבת שסוף העולם הגיע, אבל למחרת את מגלה שהוא לא. בפעם הראשונה שבה ראש הממשלה מסית באופן בוטה נגד עיתונאי את תופסת את הראש בתדהמה, אבל אז ההסתה ממשיכה וזה רק מחדד אצלך את התפיסה שתקשורת צריכה לבקר את השלטון ואת תחושת השליחות. במיוחד כשביבי וטראמפ וברקזיט ושחיתות.

נעמה סיקולר

טראמפ ניצח בזכות תקוות אובמה

"הולך להיות לנו שינוי אמיתי, לא שינוי של אובמה", הכריז דונלד טראמפ באחת מעצרות הבחירות האחרונות. אולי הוא עלה על משהו. מאז הבחירות נעשו אינספור ניסיונות להסביר מה סוד הניצחון של טראמפ ומה סוד ההפסד של קלינטון (שדווקא זכתה ברוב קולות המצביעים, צריך לזכור), אבל הסבר אחד, שמגיע מהצד השמאלי של המפה, מצביע דווקא על אובמה: הנשיא היוצא טיפח בקמפיין שלו ציפיות אדירות, שכנראה היו חייבות לגרור אכזבה כשהתפשר על חוק הבריאות, בחר לסייע יותר למערכת הפיננסית מלמשקי הבית, ולא היה תקיף מספיק מול בנקאים שסרחו. ואת האכזבה הזאת ראינו בקלפי. בקיצור, מי שרץ על טיקט של שינוי ותקווה צריך להיזהר. בארץ יכול להיות שהמסר כבר הופנם מזמן: עדיף לרוץ בלי מצע ובלי הבטחות לשחר של יום חדש, ואם כבר מדברים על העתיד פשוט להזהיר, מפצצה איראנית או חרם בינלאומי. מקסימום נופתע לטובה.

אורי פסובסקי

טראמפ. מקסימום זה יצליח צילום: רויטרס

כולם עוד מעכלים

סדר חדש: העם בישל

מזכר של הפרלמנט הבריטי שהודלף השבוע חשף כי לממשלה אין תוכנית מוסדרת לברקזיט, וכי היא עשויה להזדקק לעוד 30 אלף עובדים כדי לעשות סדר בתהליך. בינתיים בוושינגטון, שגרירי יפן וסין התאמצו להבין מי בדיוק יושב בדסק אסיה של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, וגילו שהתשובה היא כנראה "אף אחד". הנשיא המכהן ברק אובמה יצא למסע דילוגים בין יוון, גרמניה ופרו, כדי להרגיע את המנהיגים החוששים מעתיד היחסים עם המעצמה החזקה בתבל. זה המחיר של דמוקרטיה - בלגן. העם בישל, עכשיו שהמנהיגים יסדרו. מפתיע שאלפי שנים אחרי המצאת שיטת השלטון הזאת, הנבחרים עדיין מופתעים מהעניין.

תמר טוניק

עליית המשכנתאות: רק שולי הבעיה

גם אם תוכניות מחיר למשתכן יקלו את מצוקת הנדל"ן, המס על דירה שלישית יפנה קצת דירות, הסכמי הגג יצליחו, נראה תיקון קל והמחירים קצת ירדו - יבואו המשכנתאות ויבהירו לקוני הדירות שלא, עדיין אין להם מספיק כסף. התייקרות המשכנתאות העסיקה השבוע את המערכת כאילו מדובר בגילוי מסעיר, הנה נמצא האויב הגדול של השוק. מעבר לכך שהוא לא חדש, הרדיפה התמידית אחרי אויב הנדל"ן התורן (דירות הרפאים! המשקיעים! המשכנתאות!) היא התנהלות מבוהלת שמובילה לשלל המצאות שיעילותן מוטלת בספק. משבר הנדל"ן החמור מחייב התמודדות עם כשלי השוק העמוקים והארוכים. הבעיה היא לא גורם כזה או אחר, משני יותר. היא נעוצה בפערים בין אזורי ביקוש להיצע, בחולשת הפריפריה ששולחת את כולם למרכז, בשכר שכבר שנים הולך ונשחק ולא מאפשר חיסכון ואופק. עד שלא תקום ממשלה שתטפל בתמונה הרחבה נישאר בלי פתרונות, רק עם כל אלה שבכל שבוע צועקים מחדש "שריפה, שריפה".

גלית חמי

האטה בנדל"ן: לא להתעכב על זה

הנתונים שפורסמו השבוע מצביעים על האטה בשוק הנדל"ן, שסימנים לה נראים כבר כמה חודשים. בין ינואר לספטמבר קנה הציבור 3,000 דירות פחות מבתקופה המקבילה ב־2015, וגם תושבי חוץ קנו הכי מעט דירות מאז 2003. השאלה היא מה מוביל להאטה: האם המעורבות הממשלתית משפיעה, כלומר הציבור מאמין ל"מחיר למשתכן" ומוכן לחכות בסבלנות בתור? או אולי דווקא קיפאון פסיכולוגי, בדומה להמתנה למע"מ אפס, שעלול להתפרץ לבולמוס רכישה? האם השוק עושה את שלו, וכשמחירי הדירה ועלות המשכנתא ממשיכים לטפס נגמרים הקונים? או שההיצע יורד כי הקבלנים עוזבים את השוק והיתרי בנייה לא יוצאים? מאחורי השאלות על הסיבה מסתתרת השאלה הגדולה יותר על התוצאה: האם ההאטה הנוכחית תסייע למי שעוד לא קנה דירה או לא? קל לשקוע בספקולציות על כל השאלות האלה, אבל גם לא צריך להתעכב עליהן יותר מדי, ובעיקר לא צריך להתבשם מההאטה הנוכחית. את התשובות ארוכות הטווח יכול אולי לספק רק הציבור עצמו: אם הוא ימשיך לא לקנות, בסוף המחירים יירדו.

אורי תובל

דו"ח קשה על הבנקים

האוזר: ועכשיו למעשים

רשות ניירות ערך בראשות שמואל האוזר פרסמה השבוע דו"ח שלפיו יועצי השקעות בחלק מהבנקים הציעו ללקוחות לקחת הלוואות במקום לפדות חלק מתיקי ההשקעות הסולידיים שלהם. כשהלקוח מקבל מהבנק אשראי הוא משלם עליו כיום ריבית שהיא גבוהה יותר מזו שהוא מקבל מתיק ההשקעות שלו, כלומר יותר יקר לו לקחת הלוואה מלמשוך תיק השקעה. לבנק, לעומת זאת, עדיף שהלקוח ישלם ריבית על האשראי וגם עמלה על תיק ההשקעות; רווח כפול, למה לא. זה הטריק הישן ביותר בספר של הבנקים, שאוהבים לדחוף ללקוחות ועוד ועוד הלוואות. אבל האשראי הצרכני נמצא ברמות שיא, בעוד משקי הבית במצב שברירי. הדו"ח שחושף את עומק הבעיה הוא התחלה טובה, עכשיו צריך גם לנקוט יד קשה נגד פיטום ההלוואות הזה.

אתי אפללו

שמואל האוזר, יו"ר רשות ני"ע צילום: אוראל כהן

גמל להשקעה: התחרות עובדת

בתחילת החודש החלו לפעול שתי קרנות פנסיה בדמי ניהול מוזלים במיוחד, כחלק מרפורמת ברירת המחדל שהנהיג משרד האוצר. גופי הפנסיה האחרים מיהרו להפנים את המציאות, וכבר מציעים למי שיצטרף אליהם דמי ניהול נמוכים מבעבר, ורחוקים למדי מהגבייה המקסימלית שמתיר להם החוק. עם קצת מיקוח מצד הלקוח, הם אפילו יעשו עוד קווץ'. לאפקט דומה, סביר להניח, יכולות להוביל גם קופות הגמל להשקעה שהושקו השבוע, ושמציעות הטבות מס ודמי ניהול נמוכים: מאוד יכול להיות שבקרוב נראה את חברות הביטוח ובתי ההשקעות מורידים את דמי הניהול לחוסכים באפיקים מקבילים. חייבים להודות שלפעמים זה באמת פשוט עובד: כשהרגולטור, באופן אקטיבי מאוד, מכניס לשוק קצת תחרות, לשחקניות הישנות אין ברירה אלא ליישר קו.

עמיר קורץ

דורית סלינגר, הממונה על הביטוח צילום: עמית שעל

בג"ץ לא מוותר

עמונה: ביזיון

בג"ץ סירב השבוע להעניק למדינה ארכה שלישית כדי לבצע פסק דין שניתן לפני ארבע שנים — אחד משיאי ביזיון המשפט ובית המשפט שנראו כאן אי פעם. עמונה, שהוקמה בניגוד לחוק על קרקע פרטית, מספקת לממשלה הזדמנות כפולה, גם לריב עם העולם וגם לטנף על מערכת המשפט. לנשיאת העליון מרים נאור וליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אין ברירה, לא משפטית ולא מוסרית, אלא לעצור את הפרת החוק המשתוללת הזאת, ועל הדרך גם להציל את הממשלה מידי עצמה. סביר להניח שבמקום להודות להם הם ינואצו בידי בכירי הקואליציה שממשיכה להפשיט את המדינה מצלמה הדמוקרטי.

משה גורלי

עמונה צילום: עמית שאבי