שלמה נס נתן לנמרודי פטור של מיליונים, ושכח לספר לשופט

נאמני מעריב, עורכי הדין שלמה נס וירון ארבל, העניקו לחברת הכשרת הישוב שהיתה בעלת המניות העיקרית בעיתון, ולבעל השליטה בה עופר נמרודי, שהיה גם מו"ל העיתון, פטור מתביעות נגדם מצד מעריב — וזאת מבלי שפנו לקבל לכך את אישור בית המשפט, כפי שמתחייב לכאורה מהחוק ומהסדר הנושים של העיתון. התוצאה: כאשר אחד הנושים ביקש שהנושים יתבעו מנמרודי 30 מיליון שקל, הוא הופתע לגלות שאי אפשר לעשות זאת, ולמעשה הנאמנים הם ששילמו להכשרת הישוב 1.6 מיליון שקל כנגד תביעות שלה כלפי מעריב.

הסיפור נפרס לאחרונה בפני נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב איתן אורנשטיין, והוא צפוי לעבור לדיון בפני השופט חגי ברנר. העובדה שהנאמנים לא דיווחו לשופט על הפטור מפתיעה לאור ניסיונם הרב: נס שימש נאמן בהליכים רבים וארבל כיהן בעבר כמשנה לכונס הרשמי.

את הכשרת הישוב ועופר נמרודי ייצג עו"ד יוסף וקנין, שחתום על הסכם הפשרה לצד עו"ד עמית לדרמן שייצג את הנאמנים. היכרותו של וקנין עם נס ארוכת שנים. לשניהם משרדים סמוכים בקומה ה־22 ברחוב מנחם בגין 7 ברמת גן. וקנין גם זכור בתור הפרקליט שב־2005 "סידר" לנס את תיק הפירוק של קלאבמרקט, כשצעק את שמו באולם בעת שהשופטת ורדה אלשיך התלבטה את מי למנות כנאמן.

מימין שלמה נס ועופר נמרודי צילומים: אוראל כהן

עסקת לוויין כושלת

ב־2012 מינתה אלשיך את נס וארבל כנאמני מעריב, כשבין היתר הם קיבלו סמכויות לחקור מה הוביל לקריסת העיתון של נמרודי. אלא שהשנים חלפו ושום דו"ח חקירה לא הוגש, עד שבנובמבר 2015 פנה אחד הנושים של מעריב, יצחק פרג’ון, לבית המשפט וביקש שיורה לנאמנים למסור את הדו"ח. פרג’ון לא ידע ששלושה חודשים קודם לכן, ב־3 באוגוסט 2015, חתמו הנאמנים עם נמרודי על הפטור. בתגובה לבקשה עדכנו הנאמנים שהם קרובים להשלמת הדו”ח — אך לא עדכנו את בית המשפט או את הנושים שהם העניקו פטור לנמרודי.

הדו"ח הוגש לבסוף במרץ 2016, שלוש שנים וחצי לאחר הקפאת ההליכים. בפתח הדו"ח ציינו הנאמנים מיוזמתם שמכיוון שנס מונה לנאמן לבקשת מעריב, את החקירה הוביל ארבל, שמונה על ידי השופט. ההערה מעידה שהם היו מודעים למשנה הזהירות שבה היו צריכים לנקוט ביחסם לבעלי החברה.

דו"ח החקירה חמור. בין השאר הוא מפרט את פרשת XM — חברה ציבורית הנסחרת בארה"ב, שפיתחה טכנולוגיה לקליטת רדיו באמצעות לוויין. ב־2003 הציע ולדימיר גוסינסקי, איל ההון שהיה בעל מניות במעריב החזקות, להשקיע ב־XM שהפסידה באותה שנה 492 מיליון דולר. נמרודי הקים צוות לבחינת העסקה, אך הדירקטורים של מעריב התנגדו לה והיא נדחתה. אולם לפי הדו"ח, למרות ההחלטה מעריב החזקות רכשה בינואר 2005 מניות של XM ב־43 מיליון שקל.

הנושא הובא לדירקטוריון כמה חודשים לאחר מכן. לדירקטורים התברר שההשקעה בוצעה ללא אישורם, ונמרודי ביקש לאשר אותה בדיעבד. מניות מעריב ב־XM נמכרו ב־2008 כשהעיתון רושם בעסקה הפסד של 30 מיליון שקל.

השופט איתן אורנשטיין צילום: שאול גולן

ימים ספורים אחרי שדו"ח הנאמנים הוגש, פנה פרג'ון המיוצג על ידי עורכי הדין יצחק אבירם, שחר בן מאיר, אמיר פלמר ואביתר קרמר לבית המשפט וביקש להורות לנמרודי לשלם לקופת הנושים 30 מיליון שקל — ההפסד שספגה מעריב בפרשת XM.

אורנשטיין ביקש את תגובת הנאמנים, שכתבו באפריל לבית המשפט כי בעקבות החקירות שערכו הם "הגיעו להסדרי פשרה עם אותם גורמים, אשר הביאו מזור לקופת הנושים". לטענת הנאמנים, ההסדרים הגנו על מעריב משום שהקטינו את תביעת החוב נגדה מצד בעלי השליטה, ובהם הכשרת הישוב, בכ־16 מיליון שקל. הם הסבירו כי ההסדר מול הכשרת הישוב הביא להקטנת החוב של מעריב כלפיה ל־1.6 מיליון שקל בלבד במקום כ־7.5 מיליון שקל שתבעה. בנוסף הסבירו הנאמנים שאין עילה לתבוע את נמרודי — כי הפשרה חסכה כסף לקופת הנושים.

רק אז הגישו הנאמנים לבית המשפט את הסכם הפשרה שנחתם כבר באוגוסט, וכתבו שהוא מוגש כדי שלבית המשפט תהיה "תמונה מלאה".

ההסכם העניק פטור מתביעות לכל קבוצת הכשרת היישוב, לרבות נושאי המשרה מטעמה בקבוצת מעריב. בהסכם נקבע שלסילוק סופי ומוחלט של כל הטענות ההדדיות בין הכשרת היישוב לבין קבוצת מעריב, קופת נאמני מעריב תשלם להכשרת היישוב 1.6 מיליון שקל. בהסכם אין הוראה הנוגעת בצורך באישור מבית המשפט.

הכנ"ר מגבה את נס

פרג'ון הגיש לבית המשפט תגובה חריפה שבה הגדיר את תגובת הנאמנים "מסמך מפתיע", והוסיף כי מדובר ב"פעולה חמורה של חריגה מסמכות, מעבר להסתרה עד כה". לפי הנטען, הנאמנים לא היו רשאים להתפשר עם הכשרת הישוב הן על פי פקודת החברות והן לפי הסדר הנושים ששניהם מתנים פשרה כזאת באישור או בהוראה מצד בית המשפט.

הוא הוסיף שטענת הנאמנים שההסדר חסך מיליוני שקלים "חוטאת לאמת", וזאת משום שהתחשיב הניח שתביעות החוב של הכשרת הישוב יתקבלו במלואן, בעוד הנאמנים בעצמם טענו שחלק מטענות הכשרת הישוב לא יתקבלו. הוא טען שאי אפשר לקבל מצב שעילות תביעה טובות של הנושים "נזנחות סתם כך" בפשרה שחוסכת לקופת הנושים סכומים לא משמעותיים והכל ללא אישור הנושים או בית המשפט. לכן הוא דורש להורות על דחיית טענות הנאמנים ועל המשך בירור הבקשה כנגד נמרודי.

אפשר היה להניח שמי שיכעס על ההתנהלות יהיה כונס הנכסים הרשמי. אולם בנייר עמדה שהוגש לבית המשפט מטעם הכנ"ר ההסכם הוכשר. במסמך אמנם נאמר שנאמן זקוק לאישור בית המשפט ונכון היה שהנאמנים יבקשו את אישורו מבעוד מועד משום ש"ישנה תחושה לא נוחה של העמדה בפני עניין מוגמר והצרת שיקול הדעת השיפוטי". אולם הכנ”ר הוסיף כי "מכל מקום", הסכם הפשרה נראה סביר ולכן יש לדחות את דרישת הנושים.

מטעם הנאמנים נמסר: “פעולות הנאמנים חסכו לקופת הנושים סכומים ניכרים, בוצעו במסגרת סמכויותיהם ודווחו, כנדרש, לבית המשפט”.

משרד נס אוהב להתפשר עם החברות הקורסות

אף שבעלי התפקיד המתמנים בתיקי קריסה אמורים לדאוג לאינטרס של כלל הנושים, ישנם מקרים שבהם המרוויח העיקרי הוא נושה אחד בלבד. בשני מקרים בולטים מהשנים האחרונות מעורבים עו"ד שלמה נס או משרדו.

הראשון הוא תיק בורגראנץ', שבו נס שימש כונס מטעם פז שהחזיקה בחברה, לצד המנהלים המיוחדים שאול ברגרזון ואליעזר שפלר. הסדר הנושים שהגישו נפסל פעמיים על ידי השופטת מיכל אגמון, שמצאה שהמרוויחה העיקרית ממנו היא פז. בעלי התפקיד הציגו אותה כנושה מובטח, אף שתביעת החוב שלה לא נבדקה ולא הוכרעה.

התיק הסוער הגיע עד לבית המשפט העליון, שאישר לבסוף את ההסדר. אחת הנושות ביקשה לקבל פרוטוקולים של החקירות — והתנגדות בעלי התפקיד הובילה לכך שהבקשה עדיין לא הוכרעה.

בתיק התחנה המרכזית החדשה בתל אביב הגישו בעלי התפקיד — שותפו של שלמה נס, רו"ח חיים קמיל, ורו"ח עליזה שרון — הצעת הסדר שמשמעותה היתה קרובה למתן התחנה כמעט במתנה לנצבא, בעלת התחנה. לפי הנתונים שהגישו, התחנה היתה חייבת לנצבא 200 מיליון שקל, והם הציעו להעביר לה את התחנה במיליוני שקלים במזומן, בעסקת קיזוז חובות.

בעלי התפקיד יצאו מנקודת הנחה שנצבא היא נושה מובטחת ורק תושיתו של השופט בנימין ארנון הובילה למינויו כנאמן נוסף של יוסף בנקל שהגיש דו”ח, ולבסוף התחנה נמכרה בהתמחרות לנצבא ב־320 מיליון שקל.

אורנשטיין כבר ביטל מהלך שנעשה בלי אישור

נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב איתן אורנשטיין כבר ביטל בעבר מהלך של מפרק שלא ביקש לכך את אישור מבית המשפט, בעת שהמפרק של חברת הנדל”ן חיים שכטר, עו"ד זהר גרינברג, הודיע בדיעבד לאורנשטיין שמכר את אחת הדירות של החברה לבתו, ענת.

את החלטתו מסר אורנשטיין על דעת עצמו מבלי שצד כלשהו פנה אליו, והוא ביקר בחריפות את התנהלות המפרק. "תמהני שהמפרק לא ביקש את אישור בית המשפט מראש להתקשרות בעסקה", כתב. הוא הוסיף שלא הבין מה אמור בית המשפט לעשות בהודעות. "בית משפט אינו משמש מען לקבלת הודעות, שכן תפקידו הוא להכריע בבקשות, למעט מקרים חריגים שבהם ניתן ליידע את בית המשפט, לבקשתו, על התקדמות הליכים שונים". עוד הוסיף כי "הגשת הודעה בדיעבד אינה יכולה להכשיר את שנדרש מראש".

אורנשטיין סיכם שאין מנוס אלא להורות על ביטולה של העסקה: "מחובתו של בית המשפט לעשות כן".