חוק הג'ובים מציג: שיעור באווילות

בעולם העסקי הצעת חוק כמו זו של דוד ביטן היתה מכונה עסקת בעלי עניין והיתה כפופה לכללים מיוחדים, אבל בכנסת ישראל הנוכחית הכל לגיטימי, אפילו הצעת חוק שכולה ניסיון של הח"כים לסדר לעצמם ולמקורביהם ג'ובים בחברות הממשלתיות. 

ח"כ דוד ביטן צילום: עומר מסינגר

הרעיון שמועמד בעל זיקה פוליטית לא יידרש להציג דבר מה נוסף כדי להתמנות לדירקטור הוא אווילי, שערורייתי, ויביא להחרפה בתופעה שבמסגרתה חבורה קטנה של עסקנים מחזיקה בעמדות מפתח משתנות: פעם כנושא כליו של שר כזה או אחר, פעם כשחקן פוליטי זוטר בספסלים האחוריים ומיד לאחר מכן כדירקטור בחברה עסקית. ולא, ניסיון של שלוש שנים בכנסת הוא לא בהכרח תנאי כניסה מספק לדירקטוריון של חברה שמנהלת לפעמים מחזור של 10 מיליארד דולר; ולא, ניסיון של שלוש שנים בכנסת הוא לא תנאי סף מספק במיוחד כשהמפלגות עצמן היו מתות להקיא מתוכן חלק מהשחקנים היותר הזויים שהצליחו להיכנס לכנסת הזו.

כשמפעל ענק כמו התעשייה האווירית מפרפר ומתקשה להציג רווחים, כשהדואר לא מצליח להתאים את עצמו לסביבה עסקית נטולת נייר וכשרבות מן החברות ניצבות לפחות תיאורטית בפני הפרטה או תיאורטית אפילו בפני הנפקה, הן צריכות אנשים מקצועיים שיובילו אותן, ולא אנשים שהכישורים העיקריים שלהם הם לדחוס כמה שיותר בר מצוות וחתונות לערב אחד, לעורר פרובוקציות ומהומות ולהתחרות על התואר מי דורס יותר את התקשורת ומי מעלה את הצעת החוק הפרובוקטיבית והמיותרת ביותר.