השחף

"סוף סוף אחד שמבין. ביקשתי מהארכיטקט קיר זכוכית גם צפונה וגם דרומה, לא רק למערב. זה נותן תחושה שמרחפים, לא?"

לגמרי. מתחשק ממש לנסות לעוף.

"זה עלה לי, אתה בטח יכול לנחש. אבל שווה כל דולר".

כמה עלה לך רק זה?

"המרפסת? עזוב, לא רוצה להשתחצן. גם ככה אומרים שאני נהנה לנפנף בכסף של האקזיט, כאילו גנבתי את זה ממישהו. כסף של אבא שלהם, מי שישמע. אנשים קשה להם לפרגן, ממש כואב להם בעצם השיבּוּח".

אתה יודע, בכל זאת, כסף מהימורים. אולי אפילו באמת של אבא שלהם.

"הימורים? כישורים! מה שהחברה שלי עושה זה הייטק, לא קזינו. הכל דיגיטל, הכל אלגוריתמים הכי מתקדמים, יוצאי 8200, לא תגיד תחנה מרכזית. והכל תחת פיקוח רגולטורי".

טוב עזוב, זרוק מחיר, מה כבר יכול להיות? אתה גר בבית של חמש קומות על קו החוף ממש, ברור ששפכת פה עשרות מיליונים. תגיד כמה שילמת רק על החלונות המרחפים לצדדים.

"אפשר באוף רקורד?"

מה יעזור לי באוף? אני רוצה לכתוב.

"אז תכתוב מקורבים טוענים שעלה 2 מיליון דולר".

2 מיליון דולר? רק החלונות?!

"כמה חשבת?"

זה פסיכי. חשבתי תגיד מאה אלף.

"זכוכית קריסטל מאיטליה, עובי 3 ס"מ כל כיוון, מרצפה לתקרה, צפה קומפלט בלי יסודות, בלי עמודים, איך חשבת 100 אלף, איפה אתה חי תגיד? 100 אלף זה רק מה שהארכיטקט לקח אקסטרה בשביל לתכנן לי את המרפסת ככה".

אני עיתונאי, מה אני מבין במספרים כאלה.

"למה, כמה מרוויחים אצלכם?"

למה לבאס עכשיו כשאנחנו פה עם המרטיני מול הבריזה.

"לגמרי צודק. אם אתה שם בצד את העט רגע וסוגר את ההקלטה, אני יכול לגלות לך סוד קטן".

איור: עובדיה בנישו

הנה סגרתי, שחרר חופשי.

"כל בוקר, עוד לפני שאני קם, באים לפה מנקים שעושים סנפלינג ומבריקים לי את החלונות צפון ודרום. כל בוקר, כמו שעון, בשביל ששום דבר לא יפריע לי לראות את הים לכל האורך עם הקפה הראשון. זה התענוג שלי. תהרוג אותי, אבל על זה שילמתי".

אתה רוצה להגיד לי שכל בוקר מגיע לפה צוות סנפלינג רק בשביל זה? ממש עם חבלים ורתמות והכל? מה כבר מספיק להתלכלך מהיום למחר? זה נראה מבריק, אני יכול לראות עד אשקלון.

"זה בגלל השחפים".

מה השחפים?

"הארכיטקט שעשה לי את המרפסת קובייה שקופה, אין לי תלונות אליו בכלל. הוא עשה בדיוק מה שרציתי ולקח מחיר סביר. באמת אין תלונות. הבעיה זה השחפים, זה קטע קצת מבאס שלא חשבתי עליו קודם".

מה עם השחפים?

"הזכוכית קריסטל, הם לא רואים אותה. המנייקים מתנפצים לי על הזכוכית. לפחות אחד ביום, בימים של רוח חזקה אפילו שלושה או ארבעה. נכנסים דוך, מקור קדימה, כנפיים פרושות, טראח, כאילו אלוהים ברא אותם עיוורים. ואז לך תנקה את כל הרסק הזה, אתה יכול להשתגע. זה מסתיר את כל הנוף, וגם אם לא, יוצא לך החשק להסתכל דרך כל הפלאש אנד בלאד הזה והנוצות שנדבקו. לא פסטורלי, אם אתה מבין אותי... הופה, סתכל סתכל, בום! ראית? במיוחד בשבילך הביא מצגת. וזה ענק זה, נראה לי היה ראש הלהקה, תראה איך הכל מרוח עכשיו. בוא, נמשיך את הראיון בחדר האחורי. יצא לי החשק מהמרטיני".

ככה אתה משאיר אותו?

"את המרטיני?"

השחף.

"מה רצית שאני אעשה? שיקרא לחברים שלו שיעזרו לו. בן זונה".

מצחיק, יש ספר שקוראים לו "השחף".

"זה בטח לא ספר טיסה. מה כתוב בו?"

השחף המגביה עוף, הוא זה המרחיק ראות.

"זה הראות שלו לא הרחיקה משהו".

כן, לא הגביה. 2 מיליון דולר אמרת?

"מקורבים. לא אני אמרתי. אבל זה די מדויק".