מה שמתחת: היופי שבתליית כביסה
הצלמת סאלי גל בסך הכל צילמה בגדים מתייבשים על חבל. אבל הזווית הייחודית שבחרה הקנתה להם "מידה של אירוטיקה ערמומית". כביסה מתנפנפת כפי שטרם ראינו
שני כתמים אדומים. השוליים שלהם מסתלסלים על רקע קו שמים בתכלת עז, וקו אדום חוצה אותם. לא ברור מה זה. כתם רורשאך? שלוליות דם בהיר? פרח מוזר? רק אחרי התבוננות מעמיקה וממושכת עטיפת אי־הידיעה מתקלפת וחושפת שתי חצאיות אדומות תלויות על חבל, שצולמו מלמטה. ברגע הראשון מופתעים. ברגע השני מחייכים לנוכח רעיון פשוט שהוליד צילום מקסים. ברגע השלישי מרגישים מבוכה – כרגע הצצנו מתחת לחצאית של מישהי. אפשר להניח שהמבקרים בגלריית ג'ולי סול בניו יורק, שבה נמתחים 21 צילומים גדולים של כבסים, במבט מציצני מלמטה למעלה, חשים הפתעה ומבוכה גדולות אף יותר.
כשאני אומרת לצלמת סאלי גל (Gall) שהצילומים שלה הם כמו מטריושקה שמתקלפת משכבותיה, ובכל שכבה היא מפתיעה מחדש, היא מרוצה. "הכוונה שלי היא ליצור משהו בעל שכבות רבות, כך שהצילום יחשוף את עצמו לצופה עם הזמן. ובתערוכה הזאת, 'Aerial' (אווירי), שמוצגת עדיין בניו יורק, התוכן הוא החפצים הכי יומיומיים ורגילים שיש: כביסה שתלויה לייבוש על חבל. אבל משום שהיא מצולמת ללא קונטקסט, מפרספקטיבה לא צפויה, נדרש לצופה קצת זמן להבין מה הוא רואה, מה שיוצר אלמנטים של הפתעה ומשחק, והופך את הרגיל לבלתי רגיל".
מתוך התערוכה צילום: סאלי גל גל (60) נוהגת לצלם טבע ונופים, את הכוחות שמשפיעים עליהם ואת הקשר שלהם עם אנשים. "במשך כל השנים העבודה שלי עסקה בצילום החושניות של הטבע", היא מסבירה. "תמיד התעניינתי ביצירת צילומים שמזמינים התבוננות וחוקרים את תפקיד האנושות בטבע. התערוכה הפעם כוללת חפצים אנושיים מאוד, אבל זאת עדיין חקירה של האור, השמש והרוח. האלמנטים הטבעיים האלה משחקים פה תפקיד גדול".
צילום: סאלי גל 
צילום: סאלי גל
בשנה שלאחר אותו טיול תיעדה גל כביסה בכל מרחב ציבורי שבו היא נתלתה באיטליה (בסיציליה וונציה), קובה (הוואנה) וקרואטיה, שבהן טיילה והנחתה סדנאות צילום. בכל מקום שאליו הגיעה חיפשה כביסה תלויה בגובה, ואז היטתה את צווארה לאחור, הישירה מעלה את המצלמה ותיעדה. "כן, הסתכלתי מתחת לחצאית של מישהי, ויש בזה מידה של ארוטיקה ערמומית", היא אומרת. כל הצילומים מופשטים מקונטקסט: רואים בהם רק פיסות טקסטיל, חבלי כביסה ושמים, בלי בתים, אנשים, ציפורים, עננים, אנטנות, מטוסים. "החלטתי למחוק את הקונטקסט כי אני מעוניינת באופי המופשט של הדימוי. כשהתחלתי לצלם את הכביסה חקרתי את האנשים — מי לבשה את השמלה הזאת? כמה אנשים מתגוררים בבית הזה? אבל זה התרחב לחקר של דימויים מופשטים, של צורות כנגד הקנבס החלק של השמים".
וכך הרוח שהנפישה חולצות, חצאיות, סדינים ומגבות הפכה אותם בצילומיה ליצורי ים, אמבות, להקות ציפורים, נחילי דגים, פרחים מלבלבים; למעין מחוות אורבניות לציורים הצבעוניים של חואן מירו ופול קלי. "צילמתי בגדים, אבל בעצם בחנתי את הטבע", היא אומרת. "חיפשתי שירה ביומיומי, ואת המופלא בדברים הרגילים".
צילום: סאלי גל
צילום: סאלי גל
