רק אצלנו: הכי הרבה ימי לימוד אבל עם עומס כבד על ההורים

אם יש דבר אחד שהורים ישראלים לגמרי משוכנעים בו זה שבישראל יש כמות אדירה של חופשות, הרבה יותר מהמקובל בעולם. תחושה זו מתחזקת בעיצומם של החגים. בפועל ישראל אכן אלופת ה־OECD בתחום החופשות, אבל הפוך. כלומר יש בה יותר ימי לימודים ופחות ימי חופשה מאשר בכל מדינת אחרת בארגון ובפער גדול מהבאות אחריה. אבל גם התחושה של ההורים שכל כך קשה עם החופשות של הילדים אמיתית. איך זה יכול להיות? בישראל יש כמות מאוד גדולה של ימי חופשה שבהם צריך למצוא סידור לילדים.

ב־2015 היו בבתי הספר היסודיים בישראל 223 ימי לימודים ו־142 ימי חופשה. הסגנית שלנו בימי לימודים, יפן, פיגרה אחרינו ב־22 יום. איפה אנחנו ואיפה ממוצע ה־OECD שעומד על 180 ימי חופשה או ממוצע האיחוד האירופי - 183. בסך הכל כמות ימי החופשה מלימודים המקובלת באיחוד וב־OECD גדולה בחמישה עד שישה שבועות מבישראל. צרפת היא ללא ספק ארץ חופשות הלימודים הבלתי נגמרות - 203 יום.

שובר שוויון של יום ראשון

סיבה חלקית למיעוט ימי החופשה בישראל היא שבניגוד לעולם הנוצרי, במערכת החינוך הממלכתית בישראל לומדים שישה ימים בשבוע. אם ננהיג בישראל סופ"ש של שבת ראשון יהיו כאן 179 ימי חופש ביסודי, כלומר הרבה פחות מהמצב הנוכחי. אבל עדיין קצת פחות מממוצע ה־OECD.

כלומר, יש לחפש גורמים נוספים לקושי של ההורים. מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) חישב ב־25 מדינות מדד שניתן לכנותו "עומס חופש": מספר ימי החופשה של הילדים שבהם להורים אין חופש, בניכוי המספר המינימלי בחוק של ימי החופשה השנתית במדינה. כלומר בדיקה של מספר הימים שבהם צריך למצוא סידור לילדים.

מתברר שלמרות כמות ימי חופשת הלימודים הנמוכה כאן, עומס החופש בישראל, 66 יום, הוא השני בגודלו ב־25 המדינות שנבדקו. רק ליטא לפנינו (71 יום). ממוצע המדינות שנבדקו הוא 50 ימי עומס חופש. בדנמרק עומס החופש הקל ביותר - 30 יום בלבד. אחת הסיבות לעומס החופש הגדול אצלנו היא המספר הכל כך קטן יחסית של ימי החופשה השנתית של ההורים. מכל 25 המדינות שהושוו רק בישראל ובקנדה מינימום ימי החופשה בחוק הוא 10 ימים. בכל שאר המדינות בטבלה המינימום הוא 20–30 ימים. לאחרונה הוגדל מספר ימי החופשה המינימלי בישראל ביומיים ל־12 (כלומר עומס של 64). זה לא משפר את מיקומנו בטבלה אפילו במקום אחד.

רן ארז. "החופשות - חלק מתנאי העבודה של המורים" צילום: דנה קופל

נכון, מספר ימי החופשה בישראל גדל עם הוותק. בעבר ננקב במחקרים המספר 15 כמספר הממוצע של ימי החופשה השנתית שמקבל העובד בארץ. המשמעות: הורים שיחזיקו עשר שנים מעמד במקום עבודה אחד יגיעו לחופשה השנתית המקובלת במערב, אבל רק כשהילדים כבר יהיו די גדולים.

"אלה הסכמים קיבוציים"

לא מעט שרי חינוך ניסו להקל את עומס החופשות אבל גילו שהמשימה מעל לכוחותיהם. הסיבה, כפי שמסביר יו"ר ארגון המורים העל יסודיים רן ארז, "ימי החופשה הם חלק מתנאי העבודה של המורים לפי הסכמים קיבוציים. אי אפשר לשנותם ללא הסכמת המורים".

בניגוד לתלמידים, לרבים מההורים יש סוף שבוע ארוך - שישבת - אבל לילדים אין. מספר גורמים הציעו בעבר עסקה להחלפת כ־35 ימי שישי (קצרים) בתמורה לקיצור החופשות בכשלושה שבועות. לכאורה, עסקה די הוגנת. המטרה: הקדמת תחילת שנת הלימודים וכן קיצור חופשות החגים. אבל ארז מבהיר שאין בעיניו קשר בין הנהגת סוף שבוע ארוך בבתי הספר הממלכתיים לקיצור החופשות. כלומר הפתרון לעומס החופש הגדול על ההורים לא נראה באופק.