העולם החדש - הייצור עוזב את אסיה וחוזר למערב

הוויכוח המתלהט בעולם בנושא הגלובליזציה, שעשוי להכריע את הבחירות במדינות הגדולות והחשובות, שייך לעבר. אין ספק שתהליך הגלובליזציה, שהתחזק בעיקר בשני העשורים האחרונים, עם תנועות כמעט חופשיות של סחורות, אנשים והון, יצר חברות ענק רב לאומיות ושינה את פני העולם. מקומות עבודה רבים יצאו מהמדינות המפותחות למתפתחות. בתמורה הצרכנים במדינות העשירות קיבלו מוצרים זולים יותר.

האם צורה זאת של גלובליזציה עשויה להפוך לפחות רלוונטית? שינוי כוחות עומד להתרחש בעולם בעשור הקרוב. קודם כל, התפיסה שיותר זול לייצר במזרח אסיה או מזרח אירופה אינה תקפה יותר כמו בעבר. התייקרות מהירה של כוח העבודה ועלויות שונות, כולל עלויות האנרגיה, במדינות המתפתחות בהשוואה לקיפאון בשכר במדינות המפותחות, שוחקת את היתרון של הראשונות.

בסקר שנערך לפני שנתיים ע"י Boston Consulting Group נמצא, שבהתחשב בפריון גבוה יותר במדינות המפותחות, כדאיות הייצור בסין הפכה להיות דומה לזו שבארה"ב, ברזיל יקרה יותר מאשר מרבית המדינות המפותחות והייצור באנגליה לא יותר יקר מהמדינות במזרח אירופה (אחרי הפיחות החד של המטבע הבריטי לאחרונה היתרון רק עלה).

במדד התחרותיות בתעשייה של חברות Deloitte שלוקח בחשבון לא רק את עלויות הייצור והפריון אלא גם אוסף יותר רחב של פרמטרים כגון איכות העובדים, תשתיות רגולטורית, ההשכלה וכו', ארה"ב צפויה להחליף את סין בשנים הקרובות כבעלת הציון הגבוה ביותר. יפן עולה מהמקום עשירי בסקר בשנת 2013 למקום 4 בשנת 2020, בריטניה מהמקום 15 ל-6, שוויץ מ-22 ל-12. לעומת זאת, הודו בירידה מהמקום 4 ל-11 וברזיל מ-8 ל-29. גם המדינות במזרח אירופה צפויות לרדת בדירוג. יוצאת דופן היא  מקסיקו שממשיכה לטפס בדירוג התחרותיות.

שינוי בעלויות היחסיות של הייצור במקומות שונים בעולם הוא לא הגורם היחידי ואולי גם לא העיקרי שיביא לשינוי במפת הגלובליזציה. יש כוח חזק עוד יותר והוא קשור להתפתחות הטכנולוגית המואצת של התקופה האחרונה. בפרט, בהכנסה מהירה של אוטומציה לייצור. החלפת העבודה הידנית ברובוטים אינו תהליך חדש ומתרחש כבר כמה עשורים. אולם צפויה קפיצת מדרגה בזכות שיפור מהיר ביכולות הרובוטים והוזלתם הניכרת. לפי הערכות שונות, השימוש ברובוטים שמבצעים היום כ-10% מהעבודה בתעשייה יעלה תוך עשור ל-25%. בהתחשב בגידול תעשייה מדובר בקצב גידול של כ-20% בשנה.

קלינטון וטראמפ. ויכוח מיושן צילום: איי אף פי

רובוטיקה זה רק חלק מהמהפכה הטכנולוגית שמתרחשת בתעשייה. התעשייה מאמצת במהירות טכנולוגיה של אינטרנט תעשייתי שכוללת טכנולוגיות דיגיטליות שונות הידועות בשם כולל Industry 4.0. טכנולוגיות אלה מאפשרות לקצץ בצורה חדה עלויות, להגדיל את גמישות הייצור, להתאים אותו ללקוח ולהקל בפיתוח וייצור מוצרים חדשים.

מהי התוצאה של התפתחות זו? מפעל עם פחות עובדים. אם זה הכיוון, מדוע להחזיק מפעל בסין, ווייטנאם או רומניה, רחוק מהלקוחות הפוטנציאליים במקום עם תשתית רגולטורית ופיזית נחותה, ולא בארה"ב, גרמניה או פינלנד? שמענו לאחרונה מחברת אדידס על המעבר של אחד ממפעלי הנעלים שלה מסין לגרמניה מאחר שעלויות הייצור במקום החדש צפויות להיות דומות או אף נמוכות יותר מאלה בסין. אפילו בתעשיית ייצור הבגדים הממוקמת מסורתית במדינות הזולות ביותר יהיו שינויים. המשימה של תפירה אוטומטית של בגד אינה קלה לביצוע כפי שנראה אולי במבט ראשון, אך המדענים הצליחו להתגבר על הקשיים. רובוט מצויד במצלמה מהירה יודע להחליף ידיים תופרות של פועלת בפיליפינים.

תהליך נוסף שיכניס שינוי לתמונת הגלובליזציה קשור לשינוי מבנה הסחר הבינלאומי. משקל הסחר בשירותים עולה מהר לעומת סטגנציה של הסחר בסחורות. יצוא השירותים כאחוז מהתוצר במדינות המפותחות עלה מ-9% ל-15% בין השנים 2000-2015. הכוחות המניעים לכך קשורים בעלייה ברמת צריכת השירותים ובהתפתחות הטכנולוגיה. ראשית כל, מוצרים רבים הופכים לשירותים. לדוגמה, רבים מכם צורכים היום מוסיקה, סרטים וספרים לא כמוצר פיזי בצורת קלטת וידאו, CD או ספר מודפס, אלא כשירות המסופק דיגיטלית מכל מקום בעולם.

דוגמה נוספת יכולה להיות טכנולוגיות של אינטרנט של דברים (IoT) שמחברת ציוד, מכונות, כלי תחבורה, מכשירים בבית וכו' לאינטרנט. הטכנולוגיה צפויה לשנות את מהות ההתקשרות בין הלקוח לעסק ובין עסק לעסק. במקום לקנות מוצר או ציוד, חברה יכולה לשכור אותו ולשלם עבור השימוש בפועל, שיהיה קל למדידה באמצעות החיישנים המחוברים לרשת. החברה המוכרת תוכל לבצע שירותי תחזקה ושדרוג באמצעות טכנולוגיות דיגיטליות. נוסיף לכך, שמערכות התקשורת המודרניות, בעלות יכולת תרגום שפות אוטומטיות, יאפשרו לקבל שירותים, שבדרך כלל היו מקומיים, בצורה גלובלית ודיגיטלית.

לבסוף, איך בכלל אפשר להתנגד לגלובליזציה כאשר סחר החוץ, לפחות בכל מה שקשור למוצרי הצריכה, עובר יותר ויותר מהיבואנים הגדולים לרמת צרכנים בודדים. כל אחד הוא יבואן. כל אחד קונה מוצרים ושירותים מכל מקום בעולם וספק אם פוליטיקאי כלשהו יעז לעצור את זה. פלטפורמות מסחר אינטרנטיות ענקיות כגון Amazon או Alibaba אינן מוגדרות בגבולות גיאוגרפיים. הן מפגישות בזירת מסחר אחת ספקים וצרכנים מכל קצוות תבל ויוצרות שוק עולמי ענק.

הפוליטיקאים יכולים להבטיח הגנה על גבולות הסחר, על היצרנים המקומיים, חזרה לסדר הישן והטוב, אך הרכבת כבר יצאה מהתחנה.

הכותב הוא הכלכלן הראשי במיטב דש השקעות