פחות חקיקה? תני יותר פיקוח

מי שיקרא את מאמרה המלא של אילת שקד "מסילות אל המשילות" יצטרך לעבור דרך לא קצרה עד שיגיע לעיסוק בבית המשפט העליון וחיזוק האופי היהודי של המדינה, שתפסו את הכותרות. הסיבה היא ששקד מציגה בפרק הראשון של המאמר בכתב העת "השילוח", פן שלא הכרנו אצלה: אמונה אדוקה בליברליזם כלכלי והתנגדות חריפה לחקיקה כלכלית פרטית. שקד מאשימה את חברי הכנסת היוזמים חקיקה פרטית שמגבילה עסקים ב"פגיעה הרסנית בחוק החופשי" וב"העמדת צמיחתה של המדינה בסכנה חמורה". 

שקד מכנהנת כיו"ר ועדת השרים לחקיקה, כלומר היא עומדת בראש הגוף שמחליט אילו הצעות חוק יזכו בתמיכת הקואליציה ויעברו בכנסת, ואילו לא. "לא פחות מ־1,500 פעם ביקשו חברי הכנסת ב־15 החודשים האחרונים ליטול מאיתנו חלק מהחרויות שלנו", כתבה. בין היתר היא ציינה הצעת חוק להקפאת שכר הדירה שהיתה יוצרת לדעתה שוק שחור להשכרת דירות.

דוגמה נוספת שהביאה שקד היא הצעת חוק שנועדה להבטיח חבילות פנסיה, ושאפשר היה לממן רק בהעלאת מיסים גדולה. את ההצעה הזו היא הגדירה "התערבות כמעט ילדותית בכלכלה החופשית שתחריב אותה עד היסוד". אף ששקד לא נקבה בשמות, קשה שלא לראות בדבריה התקפה על חברי כנסת חברתיים דוגמת שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני) ודב חנין (הרשימה המשותפת). שקד מתארת עולם מקביל ומלא התערבות ממשלתית שהצעות החוק הפרטיות היו עלולות לברוא. עולם זה, לדבריה, "היה עולם שחלקות החופש הטובות המצויות בו, ושמייצרות את העושר העצום שזכינו בו, היו מצטמצמות עוד ועוד מפני מנגנון ממשלתי שתמיד, וכמעט בהכרח לא היה יעיל".

שרת המשפטים איילת שקד. אמונה אדוקה בליברליזם כלכלי צילום: דור מנואל

הגבלה נוספת של הכנסת

"את התחרות הבריאה בין העסקים במשק החלפנו בתחרות מזיקה בין חברי הכנסת", כתבה שקד. "האסדרה חביבת המחוקקים חונקת את היזמים, התעשיינים, המעסיקים והעובדים ולכן מעמידה את צמיחתה של המדינה בסכנה חמורה". מסקנתה של שקד: "את גידולי הפרא האלה בתחום החקיקה, את יצר הפיקוח, את הרצון למשטר ולאסדר עוד ועוד תחומים, חייבים לזהות כסטיה חריפה במהלך המסילה. אני סבורה כי את המסילה הישנה והעקומה הזו אנו חייבים להחליף".

שקד חושפת במאמרה נתונים מרתקים. לדבריה, בתקופה של 18 חודשים בין 2011 ל־2013 הוחמרה החקיקה המושתת על מעסיקים באמצעות הגדרת 60 פעולות שהם עשויים לבצע כעבירות פליליות. כך גם הוגדרו 65 פעולות בתחום הגנת הסביבה כפליליות. "המספרים מבהילים", כתבה שקד. "מספר העבירות הפליליות שמעסיק בישראל יכול להיות מואשם בהן בהקשר לפעילות העיסקית מגיע כיום ליותר מאלף. המצב הזה בלתי נסבל וחייבים לשים לו סוף".

שקד תיארה יוזמת חוק שהיא הביאה בפני הממשלה ושנועדה לסכל חקיקה מפלילה נגד מעסיקים. "ועדת השרים לענייני חקיקה לא תדון יותר בחוקים המבקשים להוסיף עבירות פליליות חדשות לספר החוקים לפני שיחידת המחקר של משרד המשפטים תבצע מחקר מקיף שיבחן את הנושא בחו"ל בתחומים דומים, את ההשלכת על המשק ואת החלופות הקיימות לטיפול בנושא שלא באמצעות החוק הפלילי ועוד".

במילים אחרות, שרת המשפטים מנסה ליצור מצב בו ח"כ שירצה את תמיכת הממשלה להצעת חוק שיזם יצטרך לוותר על יצירת עבירות פליליות חדשות. אם יתעקש על יצירת עבירות כאלו, הצעת החוק שלו תתקע במשרד המשפטים עד למועד לא ידוע. המכשול שמציעה שקד מזכיר מאוד את "חוק ה־50", שמכשיל הצעות חוק פרטיות תקציביות רבות משום שהוא מחייב תמיכה של 50 ח"כים לפחות, ולך תביא 50 ח"כים למליאה. אלא שאת מגבלת ה־50 הטילה הכנסת על עצמה ולא הרשות המבצעת בצעד חד צדדי.

מה החלופה של שקד?

שקד צודקת בכך שלכמות החקיקה הפרטית בישראל אין אח ורע בעולם. מנתונים שאסף המכון הישראלי לדמוקרטיה עולה שבכנסת היוצאת (ה־19), שכיהנה שנתיים בלבד, הוגשו 3,100 הצעות חוק. בכנסות ה־15 עד ה־19 (1999–2014) הוגשו יחד כמעט 20 אלף הצעות חוק. אמנם כדאי היה שהח"כים ירסנו את צונמי החקיקה, אך הסיבה העיקרית לחקיקה ללא הכרה היא שזו הדרך היחידה שניתנה להם להשפיע. לפרלמנט יש שני תפקידים עיקריים: חקיקה ופיקוח על הרשות המבצעת. ויכולת הפיקוח של הכנסת בישראל על הממשלה כמעט אינה קיימת.

כדי לשנות את המצב הקיים לא די בביקורת, יש להציע עסקת חבילה. למשל, הגבלת מכסת הצעות חוק לכל ח"כ בתמורה לחיזוק יכולת הפיקוח שלהם ומתן אפשרות לזמן שרים ועובדי מדינה לישיבות וחיובם במסירת מידע. או למשל העברת חוק נורווגי כללי שיכניס לכנסת מחליפים לשרים ולסגניהם ויביא לכך שבכנסת אכן יכהנו 120 ח"כים ולא 90 בלבד. אלא שהסיכוי שהממשלה תסכים לעסקה כזו, שתחייב אותה בדין וחשבון אמיתי לח"כים ודרכם לציבור, הוא אפסי. כך יוצא שהח"כים יידחפו גם בעתיד לאמצעי הכמעט יחידי שעומד לרשותם: חקיקה.

קשה שלא להעריך את העובדה שפוליטיקאי מפרסם מאמר שמפרט את השקפת עולמו. בציניות, אפשר גם לכתוב שקשה שלא להעריך את התגלית שפוליטיקאי בכלל מחזיק בהשקפת עולם, בעולם שבו מצע או חזון נפתסים כמשהו שרק עלול לחבל בהצלחתם. ועדיין חייבים להקשות על שקד: אם היא כל כך מתנגדת לחקיקה חברתית, האם לא ראוי שתפרט כיצד היא מציעה לצמצם את פערי ההכנסה העצומים בישראל, להגן על עובדים מוחלשים ולהוריד את יוקר המחייה?