האם הגיע הסוף לתביעות ייצוגיות בארנונה?

ההחלטה התקדימית התקבלה על רקע תביעה ייצוגית בנושא סיווג נכסים בארנונה. בית המשפט העליון קבע כי אין לדון בתביעה ייצוגית העוסקת בנושא בדרך של תביעה ייצוגית - אלא יש לברר כל מקרה לגופו ב"דרך המלך", אשר נקבע בחוק הערר לענייני ארנונה. ההחלטה התקבלה בדעת רוב, השופטת דפנה ברק ארז והנשיאה מרים נאור, מחד, והשופטת אסתר חיות, מאידך (עע"מ 6685/16 עיריית תל אביב נ' אספיאדה ואח').

נשיאת ביהמ"ש העליון מרים נאור צילום: יאיר שגיא

בסוף שנת 2010 פורסם פסק הדין שעסק בדרך סיווג הארנונה של מספרות בעיר תל אביב. בפסק הדין המפורסם של מספרת מישל מרסיה נקבע, כי יש לראות במספרה זו כ"בית מלאכה", בעיקר לאור האפשרויות הקיימות בצו הספציפי שבצו הארנונה של עיריית תל אביב (נושא אשר כשלעצמו גרר ביקורת רבה על כל תחום הארנונה, השוני בין הרשויות וריבוי ההתדיינויות שנגרמות כתוצאה מכך).

בהתבסס על פסק דין זה הוגשה תביעה ייצוגית כנגד עיריית תל אביב בדבר דרך החיוב בארנונה של "מכוני יופי", בתחומי קוסמטיקה, טיפוח הציפורניים, קעקועים ו"פירסינג" - תוך הנחה שדינם זהה לדין מספרות. התובעים סברו, כי בהתאם להלכת "מישל מרסיה" מדובר ב"מלאכה". היות ועיריית תל אביב לא הכירה באף עסק מתחום זה כ"בית מלאכה" - הוגשה תביעה ייצוגית כנגד העירייה, בטענה כי עליה לסווגם כמלאכה ואף נדרשה להשיב מיליוני שקלים לכל בעלי העסקים הללו.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, ועיריית תל אביב ערערה לבית המשפט העליון. בפסק דינו קבע בית המשפט העליון, כי לעניין דרך בחינת סיווג וחיוב נכס בתשלום ארנונה נקבעו בחוק הוראות מיוחדות וספציפיות, בעיקר מהי דרך תקיפת חיובי ארנונה שבמרכזה עומדת ועדת ערר לענייני ארנונה כללית שקיימת בכל רשות.

בית המשפט העליון קבע, כי היות ובחוק נקבעה "דרך המלך", הרי שקבלת התביעה הייצוגית מובילה הלכה למעשה ליצירת הליך עוקף ללא כל הצדקה - אם נישום סובר כי הרשות טועה בסיווג נכסו הוא יבחר להגיש תביעה ייצוגית. השופטת דפנה ברק ארז כתבה "מדוע יפנה נישום לדרך של הגשת השגה, ערר ועוד ערעור, על-פי הצורך, אם ניתן באבחת חרב אחת להביא את עניינו אל בית המשפט במישרין בדרך של תובענה ייצוגית?."

פסק הדין קבע כי במקרה בו נישום חושב כי הוא חויב שלא כדין - הוא נדרש להגיש השגה למנהל הארנונה של הרשות. משלא עשה זאת במועד הרי שחיובו הינו חיוב חלוט, וקבלה של תביעה ייצוגית מתעלמת מהמסלול הקבוע והברור שבחוק.

יצוין כי בית המשפט העליון התייחס לא אחת בפסקי הדין לחשיבות שהוא מקנה לטריבונלים הייחודיים המנהליים, דוגמת ועדת הערר לענייני ארנונה הקיימת בכל רשות, אשר מכירה את צו המסים של כל רשות באופן פרטני ומקצועי, ונוהגת לברר לעומק את העובדות טרם קבלות החלטות. זהו הליך זול, מהיר ויעיל (אשר בעיקרו מזכיר את בית המשפט לתביעות קטנות) וישנה חשיבות כי ועדת הערר היא זו שתבחן את דרך חיוב וסיווג נכסים בארנונה בכל רשות ורשות. רק לאחר קבלת עמדתה ניתן לערער עליה לבית המשפט המחוזי.

סביר להניח, שלהלכה החדשה שקבע בית המשפט העליון ולקבלת טענות הרשויות בנושא, תהיה השפעה רבה על עשרות תביעות ייצוגיות בארנונה שהוגשו נגד רשויות מקומיות שונות, אשר נמצאות בשלבי דיון שונים בבתי המשפט המחוזיים. למעשה היא קובעת כי דינן של בקשות אלו להידחות על הסף.

הכותבים הם עוה"ד אשר אילוביץ' ואריאל ליבר ממשרד פריש, שפרבר ריינהרץ ושות', מומחים בדיני ארנונה