האכזבה של פלוג

כבר חודשים ארוכים מחכה נגידת בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג שנגידת הבנק האמריקאי ג'נט ילן תושיט את ידה ותוציא עבורה את הערמונים מן האש. כל מה שילן צריכה לעשות עבור פלוג הוא להעלות את הריבית על הדולר, כי ריבית גבוהה יותר באמריקה גורמת להתחזקות הדולר מול השקל, ושקל חלש יותר הוא מושא הכיסופים של בנק ישראל כבר כמעט עשור. עכשיו מתברר שילן שוב היססה לקום ולעשות מעשה, והותירה את הריבית ללא שינוי. פלוג נותרה מאוכזבת לפחות עד דצמבר, וכדי להבין את גודל אכזבתה, וגם להעריך מה צפוי לנו כעת, צריך לחזור כמה שנים לאחור.

לקראת סוף העשור הקודם ניהל מי שהיה אז נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר מלחמת חורמה לחקיקת חוק חדש שיסדיר את פעילות הבנק המרכזי. בין היתר דרש אז פישר, וגם קיבל, הכרה בחוק בדבר מחויבותו של הבנק המרכזי למטרה מרכזית אחת: שמירה על יציבות המחירים במשק. כל יתר יעדי הבנק, ובהם תמיכה בצמיחה ובתעסוקה, הוגדרו בחוק החדש רק כמטרות משנה. ולא מדובר בסוג של משחק מילים, אלא בשינוי של ממש. חוק בנק ישראל הקודם נחקק בשנת 1954 כשהאינפלציה בארץ הייתה חד-ספרתית, ושמירה על יציבות המחירים כאחד מתפקידי הבנקלא הוזכרה בו כלל.

"יציבות מחירים" אינה מוגדרת כאפס אינפלציה

מאז חקיקת החוק החדש מקפיד בנק ישראל לציין מדי חודש בראש רשימת הגורמים להחלטת הריבית את מצב האינפלציה, והוא עשה זאת גם כאשר המשק גלש להאטה. הבעיה היא שבשנים האחרונות מתקשה בנק ישראל לעמוד במשימה המרכזית היחידה שהציבה בפניו הממשלה. בדומה למשקים אחרים, גם בארץ "יציבות מחירים" אינה מוגדרת כאפס אינפלציה, אלא כשיעור אינפלציה שנתי בתחום שבין 1% ל-3%. ויש לכך יותר מסיבה טובה אחת. אינפלציה קרובה לאפס, או שלילית, מצביעה על משק בקיפאון, ללא גידול בביקושים. זאת בניגוד למצב הרצוי, שבו הפעילות הכלכלית הולכת וגדלה, ומלווה באינפלציה זוחלת במינון נמוך. 

מימין: קרנית פלוג וג'נט ילן (ארכיון) צילום: בריט לקמן

מחודש יוני 2014 נמצאת האינפלציה בישראל ברציפות מתחת לגבול התחתון של תחום היעד, ומאוגוסט אותה שנה נרשמת אצלנו כבר אינפלציה שלילית. מה אם כן תכתוב פלוג בבא היום בזיכרונותיה? שהממשלה הטילה עליה משימה מרכזית אחת, לשמור על האינפלציה בטווח שבין 1% ל- 3% בשנה, וגם בה היא לא עמדה? 

כאן נכנסת לתמונה הנגידה האמריקאית ג'נט ילן. העלאת הריבית על הדולר, ללא ביצוע מהלך דומה על השקל, הופכת את המטבע האמריקאי ליותר אטרקטיבי בעיני המשקיעים בארץ וגורמת להתחזקותו. דולר חזק יותר תומך בהתייקרות מחירי היבוא, החל בדלקים וכלה במוצרי צריכה שונים, ודוחף בכך את האינפלציה כלפי מעלה, לכיוון תחום היעד השנתי. דולר חזק יותר מסייע גם ליצואנים, ויצוא מוגבר מגדיל את הצמיחה, שהתמיכה בה היא כזכור אחת ממטרות המשנה של בנק ישראל.

אלא שילן לא סיפקה כאמור את הסחורה, וכעת, עד מועד העלאת הריבית הבאה בארה"ב, כנראה בדצמבר, יכולה פלוג לסמוך רק על עצמה. בנק ישראל יכול כמובן להמשיך לרכוש דולרים במטרה להחליש את השקל, אבל הניסיון שנצבר בתחום זה בתשע השנים האחרונות לא מצביע על הישגים יוצאי דופן. הבנק יכול גם להמשיך בנקיטת מהלך בשם "הכוונה לגבי העתיד"(Forward Guidance), שהוא למעשה פרסום הצהרת כוונות במטרה לדרבן את המשקיעים לנטוש את השקל. אולם גם כאן ניסיון העבר מלמד שהפרחת מילים באוויר אכן משיגה מדי פעם את מטרתה, אבל רק באמריקה. אצלנו לעומת זאת היא מתגלה מדי חודש ככלי פעולה חסר תועלת.