לא לוותר על שיקול הדעת של רשות ההגבלים
מיכל הלפרין נתנה להבין כי היא הולכת לבטל את מדיניות המלחמה במונופולים של גילה. רשות ההגבלים יצאה לשימוע והתוצאה תיגמר איפשהו באמצע, בין המדיניות של השניים
אחת הבעיות הייתה נמל המבטחים שקבע גילה — 20% בין המחיר לעלות. למה 20%? כי הרמב"ם קבע שפער כזה מהווה גזל. גילה אף הגדיר את המספר כ"מדד חזירות". הרעיון היה שמי שלוקח מעל, חשוף לתקיפה רגולטורית, ומי שלוקח פחות שוכן לבטח בנמל המבטחים.
רבים טוענים כי המספר הזה שרירותי ואינו יכול להוות מדד אמין, אך מצד שני מה קורה שמדובר ב־200% ולא 20%? במקרה כזה חלה הפרארפרזה על כלל האצבע: כשאין ספק (שהמחיר בשמיים), אין ספק (שיש ניצול לרעה מונופוליסטי).
מימין דיויד גילה ומיכל הלפרין
ואכן גם פערים כאלה מצויים סביבנו: במותגי־על, בטיסות מחלקה ראשונה למזרח הרחוק שבהן אל־על היא מונופול, במחיר הקפה השערורייתי בדיוטי פרי. ובכל זאת, גם כאן צריך שיהיה מקום לשיקול דעת — האם יש מוצרים תחליפיים, האם התחרות יכולה לתקן, האם יש רגולטור אחר המופקד על הנושא?
הריכוך של הלפרין הוא בנוקשות העילה — הגמשתה והכפפתה לשיקול דעת. בישראל כלכלה קטנה עם יבוא משמעותי. כלל נוקשה מדי יקשה על יבואנים. העילה בניסוחה הנוכחי מתמקדת בעלויות ולא לוקחת בחשבון ביקושים לרמות גבוהות של איכות ושירות. "בעיה רב מימדית" הגדיר את הנושא ד"ר שלומי פריזט, לשעבר הכלכלן הראשי של הרשות ואכן בבעיה מסוג זה נדרש טיפול רב מימדי. אז ברשות ההגבלים החליטו שלא לוותר לגמרי על המקל, אבל להפעילו בצורה מושכלת.
הלפרין נתנה להבין כי היא הולכת לבטל את המדיניות של גילה. רשות ההגבלים יצאה לשימוע והתוצאה תיגמר איפשהו באמצע, בין המדיניות של השניים.
