הגיע הזמן להודות בכישלון - וללכת הביתה

"אני דווקא אופטימי וחושב שהתהליכים שאנחנו מובילים ושעוד נוביל ישנו את המציאות. הבורסה לא רק שלא סיימה את תפקידה במשק הישראלי - זו שאלה של זמן עד שהיא תחזור להיות קטר הצמיחה שלו". האופטימיות הקוסמית הזאת בדברי יו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר, אתמול בכנס של הקריה האקדמית אונו, אינה יכולה להיות רחוקה יותר מהמציאות. השבוע חשפה רחלי בינדמן ב"כלכליסט" את המצגת המיוחדת שהכינה הנהלת הבורסה לדירקטוריון ובה בשורה חסרת תקדים: הבורסה תרשום הפסד של 9.7 מיליון שקל ב־2016.

מה בין ההפסד הצורם, שכמותו לא ראתה הבורסה מאז משבר ויסות המניות בשנות השמונים, לבין אופטימיות? קברניטי הבורסה דורשים מחברות ציבוריות לתת מידע מלא ככל הניתן, אבל כשזה נוגע אליהם - התמונה נצבעת בוורוד באופן מטריד. כך, ראשי הבורסה צפו כי הכנסותיה יסתכמו ב־265.2 מיליון שקל השנה, אך בפועל הן היו נמוכות דרמטית, 242 מיליון שקל בלבד. דווקא בעלויות השכר לעובדים, הסיבה השחוקה שבה תולים באחוזת בית את כל הצרות, הטעות היתה לטובת הבורסה; עלויות השכר היו נמוכות ב־3 מיליון שקל מהחזוי.

הפערים התהומיים בין הציפיות למציאות הובילו להפסד העמוק של הבורסה. אמנם במתכונתה הנוכחית היא אינה מוסד למטרות רווח, אך איש לא העלה בדעתו הפסד. אפילו ב־2013, השנה שבה פיטר האוזר את מנכ"לית הבורסה הקודמת אסתר לבנון ואת היו"ר סם ברונפלד, הרווח עוד הגיע ל־22.5 מיליון שקל.

עם נתונים כאלה יהיה לבורסה קשה עד בלתי אפשרי לאתר משקיע. מי ירצה להיכנס לבורסה דלה בסחירות; שמשקיעיה קורסים תחת הרגולציה וסובלים ממיעוט היצע; שבה חברות מפוקפקות כמו "שלנו" מקבלות אור ירוק לגייס כסף מהציבור, בעוד חברות ותיקות מתמודדות עם עלויות הולכות ותופחות נוכח דרישות הפיקוח? אז עכשיו, נוסף לכל הצרות, הבורסה גם הפסדית?

בדרך מצפה להאוזר סכסוך לא פתור בין שר האוצר לבין הבנקים לגבי התמורה על אחזקותיהם בבורסה. כך, הסבירות להכנסת משקיע חדש היא קלושה.

יו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר צילום: אוראל כהן

אם הפתרון היחיד שהאוזר רואה לשיפור מצב הבורסה והחזרתה לתפקיד "קטר הצמיחה של המשק" טמון בהפרטתה - כדאי שיכיר בכישלון ויפרוש. לזכותו בתפקידו כיו"ר הרשות יירשמו הישגים כמו הקלת הרגולציה על חברות קטנות, עידוד חברות הייטק להירשם בתל אביב ופעלתנות כללית שבידלה אותו מרבים מקודמיו. ההישג הגדול ביותר שחייב להירשם לזכותו, ושעל זרי הדפנה שלו הוא יכול להינשא ולפרוש, הוא האומץ הבלתי מתפשר במרדף אחר מי שמנצל את שוק ההון לרעה לצרכיו האישיים. האוזר העז לגעת במלך הבלתי מעורער לשעבר של המשק נוחי דנקנר. הרשעתו בתרמית ני"ע היא פסגה שכל רגולטור יכול לייחל לה.

אבל החלפת הנהלת הבורסה, המהלך המשמעותי הראשון של האוזר, לא הניבה את התוצאה המיוחלת. אף תוכנית של ההנהלה החדשה לא יצאה לפועל ומחזורי המסחר רק מתייבשים. בחודש האחרון הגענו לתחתית שלא נרשמה מאז משבר 2003 שהולידה האינתיפאדה, כשהפעילות הכלכלית כמעט שותקה. בעצם, תוכנית אחת שגיבשה ההנהלה בברכת האוזר הצליחה: רישום חברות אמריקאיות למסחר בת"א, בשם הגדלת המחזורים בכל מחיר. כך קיבלנו את מנקיינד ונבידאה ועיוות גדול במדדי הבורסה, שכבר מזמן לא משקפים את הנעשה במשק אלא את התנודות בשוק הפארמה הגלובלי.

הבורסה הפכה למקום עבודה מועדף בשוק ההון, נוכח תנאים מפנקים כמו טייס אוטומטי שמעלה את השכר ב־6% מדי שנה. אך בבורסה עצמה דבר לא עובד. שוק ההון זקוק ליו"ר רשות חדש ולהנהלת בורסה חדשה, שיכירו היטב את צורכי השחקנים בשוק, אך במקביל יבינו גם את ההתנהלות במסדרונות הכנסת. עם הגדרת המשבר בבורסה כדורש טיפול ברמה הלאומית, ולאור הבנה עמוקה של צורכי המשקיעים, קטנים כמוסדיים, אפשר יהיה להתחיל להזיז את הקרון במעלה המסילה. הקטר כלל לא נראה באופק.