לא להתייאש מהפוליטיקה, לשמור על שומרי הסף

הצעה ראשונה: בואו לא נשאיר את הפוליטיקה לפוליטיקאים - גם בין בחירות לבחירות. כל מי שחרד לגורל המדינה חייב להצטרף למסגרת פוליטית או פעילות פוליטית, לפי ראות עיניו. זו לא חייבת להיות הצטרפות רשמית למרכז מפלגה זו או אחרת. כל אחד לפי יכולתו – פעילות פוליטית יכולה להיות גם חוגי בית, עצומות, הפגנות ועצרות. אי אפשר להפקיר את הכיכרות לצללים למיניהם. ומי שחושש מהאלימות ברחובות, ישמיע קול ברשתות החברתיות. והעיקר - לא להתייאש מהפוליטיקה ולא לבכות את הדמוקרטיה. מי שרוצה לחיות בדמוקרטיה צריך להשתתף כך או אחרת במרחב הפוליטיקה. בלי פוליטיקה אין דמוקרטיה.

הצעה שנייה: מתחת לפוליטיקאים יש שכבה גדולה של משרתי ציבור, שומרי סף, רגולטורים. לא כולם מלהיבים, יש בהם כאלה שהשלטון מינה בזכות חולשתם דווקא, אבל רבים יותר האנשים ישרי דרך, שמנסים לעשות את הדבר הנכון. אנחנו חייבים לתמוך בכל דרך אפשרית בשומרי הסף. הם קו הביצורים האחרון שלנו מול אלה שרוצים לחסל את הדמוקרטיה, ובתוכם גם פוליטיקאים שמנסים לחסל את הדמוקרטיה.

קחו למשל את מפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך. המפכ"ל מעד בלשונו כמה פעמים מאז שמונה לתפקידו, אבל ככל הידוע הוא איש ישר והגון בראש מערכת חיונית של אכיפת החוק. האם אנחנו צריכים להיות מעוניינים בהחלשתו, בגלל פליטת פה, או שהאינטרס הציבורי הרחב הוא לתת לו גיבוי ותמיכה, שיאפשרו לו בבוא העת להתייצב כראוי מול פוליטיקאים סוררים? 

תשמרו על הרגולטורים. מימין, חדוה בר, אביחי מנדלבליט, רוני אלשיך ומיכל הלפרין צילומים: תומריקו, אלכס קולומויסקי, גלעד לוריא גבעון

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט עבד בצמוד לראש הממשלה. האם אנחנו מצווים לחשוד במניעיו כשהוא בוחן את הסוגיות הרגישות ביותר שעל שולחנו הנוגעות למשפחתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו? ככל הידוע, מנדלבליט הוא איש ישר והגון הניצב בראש הפירמידה של אכיפת החוק. האם אנחנו צריכים להיות מעוניינים בהחלשתו, רק בגלל תפקיד קודם, או שהאינטרס הציבורי הרחב הוא לתת לו גיבוי ותמיכה שיחזקו אותו כאשר הוא יגיע לרגע ההכרעה בכל עניין שיבוא לפניו, לפי מיטב שיפוטו הערכי והמקצועי, לכאן או לכאן?

בקהילייה העסקית יש דעה רווחת שישראל לוקה בעודף רגולציה. זו גם המסקנה ממיקומה הירוד של ישראל במדדים בינלאומיים על החופש לעשות עסקים. אני בין אלה הסבורים שהרגולציה בישראל עודפת או אפילו מוגזמת בתחומים רבים. אבל כדאי לחדד את השאלה הרחבה יותר של אמון בשומרי הסף.

אם יש שומר סף או רגולטור שהחלטותיו מעידות בעקביות שהוא אינו אלא בובה של אדוניו הפוליטיים, ולמרבה הצער יש בירושלים גם מן הסוג הזה - נבוא עמו חשבון, אבל שומרי סף ישרים והגונים כמו היועץ המשפטי לממשלה, המפכ"ל, מעוזי היושרה והמקצועיות בבנק ישראל, ברשות ניירות ערך, ברשות ההגבלים וכמו עוד רבים וטובים, רבות וטובות, בשירות הציבורי, הם ראויים לאמון שלנו. זה יעשה אותם שומרי סף טובים יותר.

הצעה שלישית: השגשוג של המדינה איננו תלוי רק בשלטון ובמגזר הציבורי. בעסקים ובאקדמיה, בתעשייה ובמסחר, כל אחד מאיתנו יכול לעשות משהו אחד לטובת הקהילה, לטיפוח ערכים, לקידום שוויון ולכידות חברתית, לקדמה. כל אדם ימצא את המטרה הראויה בעיניו. עמותות רבות מציעות מגוון רחב מאד של התנדבויות. צריך רק לבחור. איי המצוינות של המדע וההייטק לא ישרדו לאורך זמן בחברה מפוצלת ומסוכסכת, בים של בערות נוסח העולם השלישי. בשביל לקיים את איי המצוינות, ישראל זקוקה לחברה בריאה, שוויונית ומתקדמת.

ולבסוף - כולנו, ולא רק אנשי התקשורת, חייבים להבין שהמתקפה האלימה נגד העיתונות בשנים האחרונות היא מסוכנת ביותר. למרבה הצער, ראש הממשלה וסריסיו הם בין ראשי המשלהבים נגד העיתונות החופשית. אכן, העיתונות בישראל רחוקה משלמות, ועושה לא מעט טעויות, אבל האינטרס הציבורי הרחב הוא לתת גיבוי ותמיכה לעיתונות החופשית, כמו שאנחנו חייבים לתת גיבוי ותמיכה לשומרי הסף הממלכתיים. העיתונות החופשית היא חלק בלתי נפרד משומרי הסף.