100 המשפיעים 2016: עבודה, תעשייה וצמיחה

ארז ויגודמן, מנכ"ל טבע

ארז ויגודמן צילום: צביקה טישלר

ארז ויגודמן חותם בימים אלו על מהלך חסר תקדים, שיכניס אותו להיסטוריה של הכלכלה הישראלית: רכישת חטיבת הגנריקה של יצרנית התרופות האמריקאית אלרגן על ידי טבע, תמורת 35 מיליארד דולר. זו הפעם הראשונה שבה חברה ישראלית יוצאת לרכישת עתק של עשרות מיליארדי דולרים, ועושה עסקה שהשלמתה תשיב לטבע את תואר "חברת התרופות הגנריות הגדולה בעולם". ועוד לפני שיתברר אם מדובר במהלך נכון מבחינה עסקית, הגרנדיוזיות שלו מזכירה לכל ישראלי כמה טבע גדולה. אולי אפילו גדולה עלינו.

גם אם בשנים האחרונות קיטרנו לא מעט ואמרנו שכבר אי אפשר לסמוך על מניית טבע כמו אז כשהיתה "מניית העם", עצם ניהולה של ענקית הגנריקה העולמית הופך את ויגודמן לאחד האנשים המשפיעים בכלכלה הישראלית. טבע, שנסחרת בשווי שוק של כ־210 מיליארד שקל (נכון לתחילת ספטמבר), אחראית למחצית משוויו של מדד ת"א־25 כולו, ולכן כשהיא מתעטשת, ב"אחוזת בית" חוטפים חום. טבע אחראית גם ל־13% מהיצוא הישראלי, ולכן כשהיא מצוננת, במשרד האוצר לוקחים כדורים.

ויגודמן מודע היטב למספרים האלה ולכובד האחריות של מי עומד בראש חברה שלא מן הנמנע שכבר גדולה על ישראל. הוא יודע שישראל זקוקה מאוד לטבע. השאלה הגדולה היא אם טבע עדיין זקוקה לישראל.

השוק המקומי מניב לענקית הגנריקה רק כ־2% מההכנסות, היא מעסיקה כאן 7,000 עובדים מתוך כ־50 אלף, ורק 10% מבעלי המניות שלה הם ישראלים. בעוד שכל המתחרים יושבים בארצות הברית, קרוב לשוק ולמוקד קבלת ההחלטות בוושינגטון, ויגודמן חי על הקו: לשכתו, עם תמונתו של אלי הורביץ ברקע, ממוקמת עדיין במשרדים מיושנים־משהו באווירה קיבוצית ברחוב בזל בפתח תקווה. משרדים חדישים ומרווחים יותר יש אפילו לאחרון הסטארטאפים שנלחם על כספי קרנות הון סיכון — שלא לדבר על יו"ר מיילן רוברט קורי, הנמסיס של ויגודמן, שלא הסכים להצעת הרכש של 40 מיליארד דולר מטבע, ושקרא למשרדי מיילן "המרכז הגלובלי של רוברט קורי".

ויגודמן, ביושבו בפתח תקווה, מודע היטב לכובד משקלה של החברה שהוא עומד בראשה בכלכלה המקומית, אבל אין יום שהוא לא צריך להזכיר לעצמו למה להישאר כאן. השאלות האלה ילכו ויתרבו ככל שיתקדם המיזוג עם פעילות הגנריקה של אלרגן, שהצלחתה מבוססת במידה רבה על סינרגיות בין שתי החברות. "סינרגיות" הוא מושג מכובס לפיטורי התייעלות כתוצאה ממיזוג: אלרגן תביא עמה לעסקה 15 אלף עובדים משלה, וברור שאין צורך בכולם, כמו שאין צורך בכל עובדי טבע.

קורי, בתכתובת האלימה שניהל מול ויגודמן סביב מאבק ההשתלטות, רמז כי עד היום טבע נמנעת באופן סדרתי מפיטורי עובדים בישראל, ותעדיף תמיד לקצץ במקומות אחרים. בדברים אלה יש יותר משמץ של אמת. לאורך מסע הרכישות של טבע בעשורים האחרונים, מרבית הסינרגיות נמצאו מעבר לים. החריג היה רק בתקופת כהונתו של ג'רמי שוורץ, קודמו של ויגודמן בתפקיד, שהחל בפיטורי 800 עובדים בסוף 2013. אבל גם אנשים שמכירים את ויגודמן היטב אומרים שהאתגר שלו בשכנוע בעלי המניות האמריקאים של טבע בנחיצות הישארותה בישראל הוא גדול, גם אם כלפי חוץ היא משדרת שהכל טוב ושמקומה הוא בישראל.

אולם, זה לא האתגר המרכזי של ויגודמן. לטבע מצפה שורה ארוכה של אתגרים בשנים הקרובות, ובראשם עיכול רכישת הענק. לפני שנה, כשרק הוכרז על הרכישה, שוק ההון ושוק הפארמה מחאו כפיים. היום הנימה שונה, לאור הנפילות במניות הפארמה לאורך השנה. הנפילות שינו את רמות התמחור בענף, ומה שנראה באמצע 2015 כצעד אמיץ־אך־הגיוני, מסתמן באמצע 2016 כמהלך יקר מדי.

בטבע דוחים את ההערכות על כך שעסקת אלרגן יקרה מדי, ומציגים שלל מספרים של החברה הממוזגת: הכנסות של 27.3 מיליארד דולר ב־2019 (לעומת 19.7 מיליארד דולר אשתקד) ורווח נקי של 7.8 מיליארד דולר ב־2019 (כמעט כפול מזה של 2015). במושגים פשוטים יותר תהפוך טבע לא רק לחברה הגדולה בענף התרופות הגנריות, אלא לאחת מעשר חברות הפארמה הגדולות בעולם, עם "ארון התרופות" הגדול בעולם — חברה שמשרתת 250 מיליון איש מדי יום ב־70 מדינות וב־100 שווקים.

האתגר הגדול הנוסף הוא הקופקסון. הפרדוקס הגדול של טבע הוא שענקית הגנריקה שואבת את עיקר הרווח שלה דווקא מתרופת המקור המוכרת ביותר שלה לטיפול בטרשת נפוצה. טבע הצליחה להתמודד עם תפוגת הפטנט על הקופקסון במהלך מבריק שהחל את דרכו דווקא בתקופתו של שלמה ינאי, והוא העברת המטופלים לקופקסון במינון שונה. כיום הרוב המכריע של המטופלים מקבלים גרסת 40 מ"ג של הקופקסון, בניגוד ל־20 מ"ג שקיבלו בעבר, ועליה רשום הפטנט שפותח במכון ויצמן ושנרכש על ידי טבע. השחקניות בשוק הגנריקה הבינו את ההברקה של טבע וטענו כי גרסת ה־40 מ"ג היא למעשה אותו קופקסון ואין סיבה שיקבל הגנה פטנטית של תרופת מקור, אבל טבע טענה כי היה חידוש בגרסת ה־40 מ"ג ולכן היא צריכה להיות מוגנת מתחרות גנרית. החודש שללה ועדת הערעורים של רשות הפטנטים האמריקנית חלק מהפטנטים של טבע על גרסת ה־40 מ"ג, אבל המשפט צפוי להתגלגל עם ערעורים בערכאות שונות עד סוף 2018. עד אז ויגודמן בונה על המשך בוננזת הקופקסון, אבל הוא מבין שיהיה גם זה שיחתום על תעודת הפטירה של תרופת הדגל.

ויגודמן התכונן ליום מותו של הקופקסון, ובונה על תרופה נגד מיגרנה שנרכשה עם חברת לבריס האמריקאית ב־800 מיליון דולר, שתהיה הקופקסון הבא. מדובר ב־77 מיליון חולים בעולם, עם פוטנציאל מכירות של 12–15 מיליארד דולר. כיום, לצד טבע, יש עוד שלוש חברות שנמצאות במירוץ לקבלת אישור FDA לתרופה — כולן בשלב השלישי של ניסויים קליניים.

ויגודמן הוא המנכ"ל הראשון של טבע שנכנס לתפקידו לאחר מותו של אלי הורביץ, אבל הוא רואה בעצמו את ממשיך דרכו. הורביץ היה גם זה שהביא לטבע את ויגודמן, שהתכונן לתפקיד חייו כחבר בדירקטוריון החברה. הוא רוצה להחזיר את טבע שחיפשה את דרכה לאורך העשור האחרון, לעתים במחיר גבוה מדי של רכישות לא מוצלחות, לאותו מודל שיצר הורביץ ושהפך את טבע להצלחה חסרת תקדים — גנריקה צומחת, שנשענת על רווחיות של תרופת בלוקבאסטר אינובטיבית. עכשיו רק צריך שהתוכנית של ויגודמן תעבוד.

אדוארדו אלשטיין, בעלי אי.די.בי

אדוארדו אלשטיין צילום: אוראל כהן

גם השנה המשיך אלשטיין להיאבק בסינים שרכשו את אדמה (נקנתה על ידי כימצ'יינה), במפקחת על הביטוח סלינגר שמעוניינת להתחיל במכירת כלל ביטוח בבורסה, וכמובן במחזיקי האג"ח - כשסיום הבלגן בפירמידה לא נראה באופק. נקודות האור מנגד: שופרסל וסלקום מתחילות להתייצב אחרי שנים קשות.

עידן עופר, בעלי החברה לישראל

עידן עופר צילום: בלומברג

עופר רענן השנה את הכוורת, ובין היתר נפרד מהיו"ר הוותיק ניר גלעד וממנכ"ל כיל סטפן בורגס. בשנה האחרונה עופר התמודד עם המלצות ועדת ששינסקי 2 שנחקקו בחוק ההסדרים, אבל עכשיו הוא מתחיל לבנות את הכוורת לקראת הקרב הגדול הבא: הארכת הזיכיון של כיל בים המלח.

מקסין פסברג, מנכ"לית אינטל

מקסין פסברג צילום: אבי רוקח

אינטל, שזכתה להטבות מפליגות מהמדינה, נאלצה השנה לפטר עובדים. המהלך לווה בתחושה לא נוחה, על אף תנאי פרישה נאים שניתנו למפוטרים. מהלך נוסף שאינטל ביצעה השנה הוא הארכה של חופשות הלידה להורים בתשלום, מעבר למתחייב על פי חוק.

אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות

אבי ניסנקורן צילום: עמית שעל

בלחיצת יד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו עשה ניסנקורן דיל מתמיה לדחיית השקת תאגיד השידור הציבורי, תוך העדפת עובדי רשות השידור על פני עשרות עובדי התאגיד. הדיל זה הצטרף להתנגדותו המתמיהה לא פחות להקמת קרן פנסיה דיפולטית. בקיץ ניסנקורן חזר לעשות את מה שההסתדרות יודעת לעשות הכי טוב, והתייצב מול המיקרופונים כדי להיאבק את מאבקם של העובדים החלשים — כלומר, אם אתם באמת חושבים שעובדי הנמלים הם חלשים.

שרגא ברוש צילום: אוראל כהן

האיש שמתנגד באופן גורף לכל יוזמות הורדת יוקר המחיה, זכור השנה בעיקר בזכות ההתבטאות שלו נגד מדיניות התזונה הנכונה של משרד האוצר: "תנו לי להחליט מה לשתות. מה אני, ילד מפגר?". בעוד עבודתו בשירות החברות הגדולות מניבה פרי, את מצבה הבינוני של התעשייה הבינונית ברוש לא שיפר משמעותית.

מתיאוס ריגאס, יו"ר ומנכ"ל אנרג'יאן

מתיאוס ריגאס צילום: אלכס קולומויבקי

חברת הקידוח היוונית הפכה להיות הבעלים של מאגרי כריש ותנין, כחלק מדרישות מתווה הגז. השאלה המתבקשת כעת היא אם הם יהיו מספיק אגרסיביים כדי להתחרות מול תשובה ונובל אנרג'י, או שבאורח פלא נראה מחירים שמתכנסים למעלה.

קובי מימון צילום: אוראל כהן

השמירה על עמימות, האחזקות המורכבות בפירמידה העסקית והדומיננטיות בשוק הגז, הפכו את מימון לאחד האנשים המשפיעים בישראל. רוצים הוכחה? הנה, בגלל החברות הקרובה עם מימון, שר האוצר כחלון פסל עצמו מלעסוק בנושא הגז. זה כשלעצמו הפך את מימון למשפיע יותר מכל 340 אלף האנשים שהצביעו לכחלון.

דויד סטובר

שלל בכירים בממשל האמריקאי, ממזכיר המדינה ג'ון קרי ועד סנטורים בולטים, לחצו על קובעי מדיניות בישראל בעת אישור מתווה הגז. מי שניהל את המאמץ מאחורי הקלעים הוא המנכ"ל סטובר, שלא ממש מחבב את ישראל אבל עושה הרבה מאוד כסף ממשאביה: הוא הפך אותה למשאב הרווחי ביותר של נובל אנרג'י.

ליאורה עופר, בעלי מליסרון

צילום: אוראל כהן

עופר ערה מאוד לשחיקה של רשתות השיווק והאופנה בקניונים, על רקע המאבקים להורדת יוקר המחיה. המגמה משפיעה כמובן גם על גובה דמי השכירות שאפשר לבקש מהשוכרים, והאתגר הגדול של מליסרון הוא לשמר (ואולי אף להגדיל) את דמי השכירות בעת זו.

יצחק תשובה צילום: ראובן שוורץ

ההליך מרובה־הלחצים של העברת מתווה הגז בכנסת חשף שוב את עוצמתו של תשובה, שדווקא מבחינת נראות ציבורית ירד למחתרת והקפיד על ריחוק תקשורתי. כעת, כשהחלק הקשה של הרגולציה מאחוריו, הגיע הזמן להתחיל להוציא את הגז מהאדמה.

דנה עזריאלי, בעלי ויו"ר קבוצת עזריאלי

דנה עזריאלי צילום: אבישי פינקלשטיין

קבוצת עזריאלי, שעוסקת בעיקר בנדל"ן מניב ובקניונים, עוברת תקופה טובה ומסמנת את המטרה העסקית הבאה: שוק הדיור המוגן, שקורץ למשקיעים רבים (בהם מוסדיים) עקב הזדקנות האוכלוסייה.