עבודות בשבת? זו ההזדמנות לניפוץ הסטטוס-קוו הדתי-חילוני

אני כופר בסטטוס-קוו שנהוג בישראל מזה שנים רבות. נוהג זה שנראה לעיתים כסידור נוח שניתן לחיות אתו הוא נוהג חסר סימטריה. החרדי אומר בביטחון: "כולה שלי", החילוני משיב בקול רפה: "חציה שלי" כשלמעשה מדובר בטליתו של החילוני. החרדי לבוש בטליתו שלו שבה אין איש נוגע.

הטלית שבה מדובר היא הפרהסיה הישראלית. כרגע הדיון הוא על תיקוני מסילה בשבת או פתיחת חנויות בתל-אביב. הציבור החילוני נדרש לוותר על נסיעות בשבת ואפילו בראשון ועל קניות בשבת. עד כאן הדברים ברורים. על מה בדיוק מוותר הציבור החרדי? הוא לא מוותר על כלום. הוא פותח בדרישה לשבת כהלכתה ברשות הרבים בערים החילוניות, ואחר כך, כאילו בליברליות, מוכן שהחילוני ישמור רק על חלק מההלכות. אז איפה בדיוק הויתור? הכל במגרש החילוני.

אני רוצה בדיון שונה לחלוטין. אני רוצה מפגש מכבד עם כבוד דו-צדדי. אני רוצה דו שיח ומשא ומתן על דמותה של מדינת ישראל בעתיד. החרדי יבוא עם ערכיו, אני אבוא עם ערכי שלי. כיום, בדיונים רבים על הסטטוס-קוו קיימת הנחה סמויה שהחילוני הוא חסר ערכים, עקרונותיו נזילים וכל עניינו בסיפוק צרכים, רצונות, יצרים או אינטרסים. אז זהו שלא. כחילוני יש נושאים רבים החשובים לי - שיוויון, זכויות אדם באשר הוא אדם, יום העצמאות ויום הזיכרון, חופש העיסוק, זכויות נשים, דמותה הדמוקרטית של המדינה, זכויות עובדים. חלק גדול מהדברים שחשובים לי גם מעוגנים בחוק הישראלי. אך מחלק גדול מהנושאים שנזכרו יש לחרדים פטור. למה? כי הם פשוט טובים בהשגת מבוקשם.

רכבת ישראל. הציבור החילוני מוותר, אבל הדתי מצליח להשיג את כל מבוקשו צילום: גיל נחושתן

אני מבין שהשבת חשובה לחרדים. אני גם לא באמת מתלהב ממסחר בשבת, אבל הדיון לא יכול להיות על השבת בלבד או על מה ייפתח ומה ייסגר בתל-אביב. כי אז הדיון כולו הוא בחצר שלי. השבת בבני-ברק אינה בדיון. למען האמת איני רוצה לדון על השבת בבני-ברק - לי חשובות זכויות אדם, ואני רוצה תמורה במטבע הזה.

אמנת גביזון-מדן דנה במסחר מול תחבורה ותרבות. אני רוצה ללכת צעד נוסף. אני רוצה לדבר על האפליה בחברה החרדית. בואו נדון על היעדר הייצוג הנשי במפלגות החרדיות, בואו נדון בילדה בת שמונה שסולקה מבית הספר, כי הגיעה בשרוולים מקופלים או כי אביה צופה בטלוויזיה. אני רוצה לדון ביחס החברה ליוצאים בשאלה, ביחס ללהט"בים. בואו נדון על שירות לאומי של חרדים, למשל כמפקחי בטיחות באתרי בנייה. בואו גם נחשוב יחד, מתוך כבוד הדדי, על פתרונות יצירתיים שייטיבו עם שני הצדדים. הרי חרדים וחרדיות נפגעים כאשר אנו מקבלים את זכותה של הקהילה החרדית לאוטונומיה תרבותית שבמסגרתה מופרות זכויותיהם.

בני ברק. השבת בעיר אינה נמצאת בדיון צילום: יובל חן

יש עוד בעיות רבות שמצריכות פתרון: בעיית ההשגחה על הכשרות שפוגעת בעסקים, בעיית פסולי החיתון, היחס המשפיל והמתנשא על דתיים רפורמים. במסגרת דיון בכל אלו, אפשר ונכון לדון גם על ענייני השבת.

הכותב הוא פרופ' למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית