כך בנתה ישראל תוכנית חלל, ואז שכחה ממנה

פיצוץ לווין התקשורת עמוס 6 זיעזע את תעשיית החלל הישראלית, גרם לכל הפוליטיקאים להיזכר שישנה תעשייה כזאת במדינה ולהביע את דאגתם הרבה מהפגיעה הפוטנציאלית בה שעלולה להתרחש בעקבות הפיצוץ.

שר החלל והמדע אופיר אקוניס, למשל, כינס אתמול מפגש חירום עם בכירי תעשיית החלל. במפגש הוחלט על גיבושה של תוכנית חלל לאומית לטווח ארוך שעל אחריותה יופקד צוות בראשות מנכ"ל המשרד פרץ וזאן ויו"ר סוכנות החלל הישראלית פרופ' יצחק בן ישראל. הצוות נדרש להגיש את המלצותיו בעוד 10 שבועות. גם ועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון בראשות ח"כ עופר שלח החליטה להתכנס לדיון חירום מיוחד. כולם רוצים לדאוג לחלל.

אלא שניסיון העבר מלמד על כך שבשנים האחרונות מקבלי ההחלטות לא דנו בצורה מעמיקה בנושא ולא קידמו צעדים שיטיבו עם תעשיית החלל הישראלית, שהיא תעשייה בעלת מאפיינים ייחודיים שדורשת השקעה כספית גבוהה.

למעשה, בחינה של פעולות הממשלה מגלה כי המלצותיה של העבודה המשמעותית ביותר שנעשתה בארץ לקידום תוכנית החלל הלאומית לא בוצעו במלואן, והתוצאה היא שהתקציבים שמופנים לתעשיית החלל הישראלית נמוכים בהשוואה למדינות המפותחות, מה שגורם לכך שבפועל מדובר בתעשייה מדשדשת, על אף שהיא מחזיקה בידיה את הידע שדרוש לה כדי להתפתח ולצמוח.

הוקם צוות, אך המלצותיו לא יושמו

ישראל פעילה בתחום החלל כבר עשרות שנים, אך ההשקעה הכספית שלה בתחום אינה גבוהה, בעיקר לא כשמשווים אותה למדינות אחרות.

לפי נתוני ה־OECD, ההוצאה הלאומית על חלל בישראל עמדה על 0.03% מהתמ"ג ב־2013 (השנה האחרונה שבה פורסמו נתונים השוואתיים). מדובר בנתון שמציב את ישראל במקום ה־10 בטבלה של ה־OECD, אך עדיין הרחק מאחורי המדינות המובילות שאליהן היא שאופת להידמות ופחות מההנתון של עצמה ב־2009 שעמד על 0.039%.

לשם השוואה, ההוצאה הלאומית של רוסיה, שעומדת בראש הטבלה, על תחום החלל, עמדה ב־2013 על 0.25% מהתמ"ג, וההוצאה של ארה"ב, שנמצאת במקום השני, עמדה על 0.23%.

הממשלה מודעת לכך שתחום החלל אינו זוכה לתקציבים גבוהים. זו אחת הסיבות לכך שב־2009 מינה נשיא המדינה דאז שמעון פרס ועדה בראשות פרופ' בן ישראל שתמליץ כיצד ניתן לקדם את תוכנית החלל הלאומית של ישראל. בוועדה היו חברים גם חוקרים בעלי שם בתחום כמו ד"ר דגנית פייקובסקי. בן ישראל עצמו התריע כבר ב־2006 בדיון מיוחד בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת על כך שהתקציבים שמופנים לתחום החלל זעומים וכי יש להפנות לתחום תקציבים גדולים יותר, גם מתוך הכרה בפוטנציאל הכלכלי שלו עבור המדינה.

הוועדה הגישה את מסקנותיה ב־2010 וביניהן העלאת תקציבה השנתי של סוכנות החלל הישראלית ל־300 מיליון שקל ל־5 שנים לפחות; שינוי המבנה הארגוני של סוכנות החלל הישראלית; יצירת שת"פים בינלאומיים; חקיקת חוק לעידוד חקר החלל וסוכנות החלל; וניהול תקציב סוכנות החלל לפי חלוקה של 70% קידום תעשייה, 20% מחקר יישומי ו־10% מחקר אקדמי.

השר אופיר אקוניס צילום: עטא עוויסאת

נכון להיום, מרבית ההמלצות האלו לא יושמו או יושמו באופן חלקי. השינוי המבני בסוכנות החלל מעולם לא בוצע ותהליך חקיקת החוק לא הותנע.

תקציב הסוכנות ל־2016 עומד על 72 מיליון שקל בלבד — רחוק מאוד מהסכום הנקוב בהמלצות ‑ ורק חלק קטן ממנו מוקדש למחקר יישומי. בנוסף, הממשלה לא ממש מתכוונת לשנות את המצב הזה שכן תקציב הסוכנות ל־2017 אמור לעמוד על 78 מיליון שקל וב־2018 על 86 מיליון שקל.

ההמלצה היחידה שאומצה בחום יחסי היא זו שקראה למדינה לפנות ליצירת שיתופי פעולה בינלאומיים. ואכן, בשנים האחרונות נרשמו כמו שיתופי פעולה, כמו למשל זה שעליו הוסכם במסגרת מזכר ההבנות שנחתם בחודש אוקטובר האחרון מול סוכנות החלל האיטלקית לבנייה משותפת של לוויין תצפית.

שני צרכים שונים אך שלובים

תעשיית החלל הישראלית פועלת בשני מישורים ומספקת שני סוגים של צרכים — הצרכים הביטחוניים והצרכים האזרחיים. עיקר הפעילות של התעשייה בישראל מתמקד בשני סוגים של לווינים — לווייני תצפית וריגול ולווייני תקשורת. לווייני עמוס משתייכים לסדרת לווייני התקשורת ולווייני אופק וארוס משתייכים לסדרת לווייני התצפית והצילום.

שני המישורים, האזרחי והביטחוני, שלובים האחד בשני, משום שמה שהוביל את פיתוח היכולות האזרחיות בתחום החלל זה הצרכים הביטחוניים של המדינה לאורך השנים והעובדה שהתעשייה האזרחית התפתחה מתוך התעשייה הביטחונית.

אבן הדרך המשמעותית של תעשיית החלל הישראלית היתה שיגורו של לוויין הריגול אופק 1 ב־1988. בעקבות השיגור המוצלח התיאבון של התעשייה האווירית לתחום נפתח והחברה החליטה על פיתוח תוכנית אזרחית לפיתוח לוויין תקשורת, פרויקט שלימים זכה לשם עמוס 1. התוכנית לפיתוח עמוס 1 הושקה ב־1992 והלוויין עצמו שוגר ב־1996 מקורו שבגיניאה הצרפתית.

עמוס 1 נבנה גם הוא עבור חלל תקשורת, אך לאורך כל השנים, הלקוח הגדול ביותר של תעשיית החלל הישראלית היה מערכת הביטחון. אבל בשנים האחרונות, מערכת הביטחון כבר לא מספקת לתעשיית החלל מספיק עבודה, ולכן על החברות הפעילות בתחום — בעיקר התעשייה האווירית — לפנות לשוק האזרחי.

פיצוץ הלוויין עמוס 6 חשף את העובדה שבשוק האזרחי, ישראל מתקשה לסגור את הפער מול העולם וסיפק המחשה למסקנה שהופיע בדו"ח המידע והמחקר של הכנסת מ־2012 לפיה "ישראל השקיעה משאבים לא מבוטלים בפיתוח תעשיית החלל, אך עד כה טרם הצליחה לממש את מלוא פוטנציאל האזרוח של טכנולוגיות אלה".