כדי למשוך מתחרים: המדינה תממן חלק ממערכת הולכת הגז מהמאגרים הקטנים

המדינה תקים על חשבונה מערכות להולכת גז מאסדות הפקה של מאגרי גז קטנים (מתחת ל־70 מיליארד מ"ק) ליבשה — כך נודע ל"כלכליסט". ההתחייבות גובשה על ידי משרדי האנרגיה והאוצר במסגרת התוכנית הלאומית לעידוד הפיתוח של המאגרים הקטנים, והיא תוצג היום על ידי שר האנרגיה יובל שטייניץ ומנכ"ל משרדו שאול מרידור בפני חברות זרות. השניים יצאו אתמול לרוד־שואו בלונדון ובסינגפור במטרה למשוך משקיעים, זאת לקראת פתיחת הים לחיפושים בנובמבר הקרוב.

מערכות ההולכה שיוקמו על ידי המדינה יחברו את אסדות ההפקה לחוף, אך עלות מערכת ההולכה מבארות הגז עצמן לאסדות יממונו על ידי היזמים. בתוכנית יכללו הן מאגרים מוכחים (כמו כריש ותנין) והן מאגרים שיתגלו במסגרת החיפושים. במשרד האנרגיה שואפים לקבץ אשכולות של מאגרים קטנים לפי אזור גאוגרפי (דרום, מרכז וצפון) ולנתב כל אשכול לצינור אחד שיחובר ליבשה, וזאת כדי למנוע מצב בו עשרות צינורות דקים מחוברים באזורים שונים של חופי ישראל. נקודות החיבור צפויות להיות בחדרה, עמק חפר ואשדוד.

המטרה בהתחייבות היא לצמצם את העלויות שיצטרכו לשלם היזמים, ולחסוך להם את ההליכים הבירוקרטים הנדרשים לאישור מערכת הקמת מערכת גז ימית. מי שתקים את מערכות ההובלה השונות, שצפויות להיות באורך של 10 עד 30 קילומטרים, היא חברת הולכת הגז הלאומית (נתג"ז). העלות המשוערת להקמת כל מערכות ההולכה עמודת על 400—500 מיליון שקל.

מנכ"ל משרד האנרגיה שאול מרידור. מחפשים משקיעים לחיפושי גז צילום: שאול גולן

הצגת התוכנית הלאומית לעידוד הפיתוח של המאגרים הקטנים היתה אמורה להתרחש כבר לפני מספר חודשים, וזאת מכוח מתווה הגז הממשלתי שקבע כי יש לעשות זאת בתוך 100 ימים. מאז עברו כ־200 ימים, אך בסביבות משרדי האוצר והאנרגיה טוענים כי הדבר התעכב בכדי לאפשר את מכירת כריש ותנין מידי דלק ונובל לאנרג’יאן היוונית. לטענתם, דלק ונובל היו עלולות להפיל את ההתחייבות הממשלתית על החברה היוונית, ולדרוש ממנה מחיר גבוה יותר בטענה כי המדינה תעזור לה בעליות הפיתוח.

השלב השני בתכנית לעידוד פיתוח המאגרים הקטנים, שלב שעוד נמצא בבחינה, היא יצירת שוק עבור המאגרים הקטנים. מרבית החוזים הגדולים לאספקת גז כבר נתפסו על ידי מאגר תמר וחלק מהם יפתח מחדש רק בעוד כעשור, מה שמעלה חשש כי לספקים הקטנים לקוחות. במשרדי הממשלה רוצים עתה לחייב במכרזים ממשלתיים שונים רכישת גז רק ממאגרים קטנים — בדומה לרעיון שעלה בזמן הדיונים על מתווה הגז לפיו מפעל האמוניה החדש שצפוי להיות מוקדם בנגב לרכוש גז רק מכריש ותנין. מלבד זאת, בחוק ההסדרים האחרון אושרה תכנית למתן הטבות למשתמשים בגז טבעי בשוק התחבורה, ובמשרדי האוצר בוחנים אפשרות לפיה רק מאגרי הגז הקטנים יספקו גז לשוק זה.

אפשרות נוספת שנבחנת היא כי המדינה תרכוש, באופן מרוכז ובאמצעות אחת מהחברות הממשלתיות, גז מהמאגרים הקטנים ותמכור אותו במחיר עלות לתעשייה או לתחבורה. הרכישה אמורה לייצר רף מחירים מלאכותי בשוק, כמו גם תזרים קבוע ובטוח ליזמים. מהלך זה צפוי לצאת לפועל רק אם יתגלה כשל שוק במכירת הגז לשוק התחבורה.

כיום, מערכת הולכת הגז למשק נשעשנת על צינור בודד ממאגר תמר, שהוקם במימון היזמים. מציאות זאת יוצרת סיכון ביטחוני ואנרגטי, מכיוון שחברת החשמל נשענת היום כמעט ב־50% על גז. כך, בהעדרו, נגיד בתרחיש של פגיעה מכוונות או אסון טבע שיפגעו במערכת ההולכה, הנזק לתעשיה צפוי לעמוד על מיליארדי דולרים.

בעבר היו ניסיונות והצהרות שונות של שרי אנרגיה לפיהם המדינה תחייב את בעלי מאגר תמר להקים צנרת הולכת שנייה. במקום זאת המדינה בחרה כאמור לעזור למאגרים הקטנים להתחבר ליבשה, במהלך שיעלה לה כאמור 400–500 מיליון דולר. אם המדינה היתה בוחרת, לחלופין, לחבר צינור נוסף ממאגר תמר — הדבר היה צפוי לעלות לה 650–800 מיליון שקל.