טולסה, אוקלהומה: ברוכים הבאים לארץ המזגנים

ההתעסקות במזג האוויר באוקלהומה היא חלק בלתי נפרד מתרבות הסמול־טוק. גם אם בתור לקפה עומדים מאחוריך זרים גמורים, בתוך זמן קצר כולכם תתלוננו עליו יחד. ויש על מה להתלונן: החום פה בקיץ כבד, והשינויים במזג האוויר יכולים להיות תכופים מאוד. גם יום שבו הטמפרטורה מגיעה ל־100 מעלות פרנהייט (כמעט 38 מעלות צלסיוס) עשוי להסתיים בערב רווי סערות ברקים, רעמים וגשם חזק. זה המחיר האקלימי שצריך לשלם כדי ליהנות מה"גרין קאנטרי", האזור הירוק והיפהפה באוקלהומה, שבו אנחנו גרים.

בניגוד לאירופאים, שרבים מהם לא אימצו את המזגנים, תושבי אוקלהומה נוקטים גישה קיצונית יותר אפילו מהישראלים. בכל מסעדה, בית קפה או חנות אני מרגיש נעים בהתחלה בזכות המזגן החביב, אבל די מהר נהפך לגוש קרח ומתחיל לרעוד. עדיין לא התרגלתי לזה, ולא בטוח שאצליח להתרגל. כשאני יושב לעבוד בבתי קפה אני לובש מכנסיים ארוכים ולפעמים גם סווטשרט, מה שהופך אותי חריג בנוף האמריקאים מתורגלי־המזגן שמסתפקים בבגדים קצרים.

טולסה, אוקלהומה צילום: אם סי טי

בעודי כותב את השורות הללו נכנסה אשה בכיסא גלגלים לסניף הסטארבקס שבו אני יושב, והתנצלה על כך שהיא רק רוצה ליהנות מקצת מיזוג. הבריסטה אמרה לה שזה בסדר גמור, ובנימוס טולסאי טיפוסי הציעה לה כוס מים קרים. את הכוסות הענקיות האלה, מלאות במים או במשקאות קפואים בעשרות טעמים, התושבים נוהגים לקחת לכל מקום, מעין תחליף נייד למזגן. העיקר לא להתחמם.

בקיץ טולסה מתרוקנת מילדים. רבים מהם נוסעים למחנות קיץ במקומות קרירים יותר. השאר מבלים עם ההורים באגמים הקסומים שבאזור, או מסתפקים בגרסה העירונית: מזרקות מים, שאפשר למצוא כמעט בכל מגרש משחקים. אם בארץ הן היו נחשבות בזבוז מים משווע, הרי שכאן הסערות הקיציות מאפשרות לכולם להשתכשך בהן בלי רגשות אשם, ולסבול קצת פחות עד שהסתיו יגיע.