סידני, אוסטרליה: חופשה חורפית בעיר ההפוכה

היפוך העונות בעיר הגדולה ביותר באוסטרליה הוא גם היפוך תרבותי. בעוד בחג המולד בשלהי דצמבר החופים משובצים בשעטנז של בגדי ים וכובעי סנטה קלאוס, ימי החופשה של אוגוסט מנוצלים לביקור בגלריות לאמנות, לשתיית יינות מקומיים בברים מחוממים ולהתקבצות סביב אח בוערת בסלונות הבתים.

הנמל במרכז העיר מתרוקן מספינות התענוגות הענקיות שפוקדות אותו בחודשים החמים, וכשמבול התיירים נפסק לזמן מה השיטוט נהפך למרווח ונינוח יותר. בית האופרה נעשה רב רושם ורציני, הגנים הבוטניים המלכותיים מקבלים נופך מסתורי והחופים המזרחיים של העיר הופכים מקום אידיאלי להתבודדות, או גלישה לאמיצים. לפעמים השלטון המקומי אפילו מארגן שם החלקה על הקרח.

אני מתגורר בסידני באופן זמני לצורך לימודי כלכלה. בת זוגי המקומית חושבת ש"בחורף סידני לא יפה, האנשים עצובים וכולם מעדיפים להישאר בבית", אבל אני דווקא רואה לא מעט תושבים ברחובות. כשהטמפרטורות הופכות חד־ספרתיות הם עוטים לבוש חורפי כבד ואלגנטי – פק"ל מעיל, צעיפים ומגפיים – אבל מסרבים לשאת מטרייה גם בזמן גשם זלעפות. הם צודקים וטועים, כי החורף בעיר עקשן ובולט, אבל גם רחוק מאוד מהחורף הצ'כובי האפור ונטול התקווה.

בעוד בחג המולד בשלהי דצמבר החופים משובצים בשעטנז של בגדי ים וכובעי סנטה קלאוס, ימי החופשה של אוגוסט מנוצלים לביקור בגלריות לאמנות, לשתיית יינות מקומיים בברים מחוממים ולהתקבצות סביב אח בוערת בסלונות הבתים צילום: גטי אימג'ס

לסידני יש היכולת ליצור תחושה של מטרופולין גועש וכפר שלו לסירוגין. את המרכז רווי גורדי השחקים של העיר מקיפים אינסוף פרברים, שכונות ופארקים, המשתרעים על שטח שגודלו כמחצית מגודלה של מדינת ישראל, והחופשה החורפית היא הזדמנות טובה להכיר אותם לעומקם.

ניוטאון, שבה אני גר, נהפכה בשנים האחרונות לאחת השכונות הפופולריות והצעירות שבנמצא — מעוז של תרבות אלטרנטיבית (יש לקרוא: היפסטרית) וליברלית (יש לקרוא: הפגנות מול מקס ברנר בזמן מבצעים צבאיים). מצפון־מזרח לה, בסארי הילס, הצו האופנתי תובעני יותר, תג המחיר גבוה יותר והקוקטיילים יומרניים יותר. אם נוסעים עוד מזרחה מגיעים לכמה מהחופים האהובים בסידני, והצפון, גם בחורף, יוצר תחושה של יקום מקביל בזכות נמל המפריד בינו ובין יתר העיר.

ויש גם את השכונות הרחוקות יותר מהמרכז, שצופנות סודות חבויים יותר. אשפילד השלווה, שרחובותיה הראשיים מריחים כמו שנגחאי; פיטרשם, שבה ניתן למצוא מאכלים פורטוגליים מעולים; לייכהרט הוותיקה, שמיטב השפים הכושלים של איטליה התנקזו אליה; זטלנד וגרין סקוור — שכונות מלאות בתי דירות חדשים בעיצוב אולטרה־מודרני, שנראות כמו מובלעה ביזארית בתוך העיר. המגמה הזאת משקפת את טעמם של רבים מהאנשים המרכיבים את גלי ההגירה לסידני, בעיקר מסין, ואת הכוחות העומדים מאחורי ההשקעות הזרות.

ולא רק הנוף האורבני משתנה. סביב האח הבוערת מתנהלים דיונים רבים על מדיניות ההגירה והיחס לפליטים, בניסיון מתמשך לגבש ולהבין את הזהות האוסטרלית. סידני היא קיבוץ גלויות מהשורה הראשונה, שמנסה להבין לאן בדיוק הוא צועד, כמה תושבים חדשים לקלוט ואיך. למרות הקיטורים של המקומיים, ולמרבה קנאתם של חבריי בשאר חלקי כדור הארץ, באוגוסט מדובר בקיבוץ גלויות קריר ונעים להיות בו.