זמן שווה כסף

בעשורים האחרונים אנו עדים למהפכה המתחוללת בקשר שבין ערך כלכלי וזמן עבודה. אם בקפיטליזם התעשייתי הזיקה הזאת התרחשה באופן כמעט מוחלט במפעל ותחת שליטתו של בעל ההון, הרי שאנו עדים לצמיחתו של קפיטליזם מסוג חדש, הנסמך על עבודה "לא-חומרית" כפי שהיא מכונה. עבודה לא-חומרית מתייחסת להיבטים האנושיים הקוגניטיביים, רגשיים, תקשורתיים, יחסיים, ארוטיים וחושיים, שמגויסים לייצור של ערך כלכלי. זוהי עבודה שמתרחשת מחוץ לכותלי המפעל, כחלק מחיי היומיום, מהתרבות, מהמשמעות ומהעצמי – ההיבטים של החיים שקורים כשאנחנו לא בעבודה.

כיצד אם כן יכול הקפיטליזם לגייס את הכוחות הללו, שקיימים מחוץ לטווח השליטה המיידי שלו? במונחים פשוטים יותר, כיצד יכולה גוגל למשל, לגייס את זמן העבודה הלא-חומרית של האנושות כולה? כאן מתבהרת המרכזיות של מדיה חברתיים לקפיטליזם הנוכחי. ממש כמו הסרט הנע במפעל של פורד, כך כלי המדיה החברתיים מציעים מודל חדש של יחסים בין עבודה לזמן, המאפשר גיוס חסר-תקדים בהיקפו של זמן-חיים לקפיטליזם. החדירה של רשתות דיגיטליות למרקם החיים אפשרה רתימה של המחשבות, הרגשות, הידע, ההתנהגות, והתקשורת שלנו ליצירת ערך.

חישבו על מנוע החיפוש של גוגל, תוכנת הניווט ווייז, והרשת החברתית פייסבוק. את שלושתם אפשר לדמות ל"סרט נע" שמארגן את העבודה של מיליוני אנשים. מנוע החיפוש גוגל מציע תוצאות חיפוש של דפים באינטרנט בהתבסס על הפעולות של מיליארדים של חיפושים קודמים. ווייז מייצר ידע על מצב התנועה בכבישים בהתבסס על מידע שזורם אליו בזמן אמת ממשתמשיו, כמו מיקומם ומהירות נסיעתם. ופייסבוק מאפשרת גישה חסרת-תקדים של גוף מסחרי בודד לתקשורת אנושית מגוונת בסוגה ובכמויות בלתי-נדלות. שלושת החברות הללו מבוססות על כוח העבודה לא רק של עובדיהן אלא גם של מיליוני האנשים שמשתמשים בטכנולוגיות שלהן.

שעון נוחכות לעובדים באמזון צילום: רויטרס

ממש כמו העובדים הרשמיים שלהם, וכמו עובדי מפעל פורד, כך גם משתמשי השירותים הדיגיטליים הללו מקבלים תמורה בצורה של תחליף שכר: מנוע חיפוש, תוכנת ניווט, ורשת חברתית שזמינים להם מכל מקום בחינם. ואולם כמו הראשונים כך גם האחרונים אינם מקבלים תמורה מלאה לערך אותו הם מייצרים; החלק העודף של הערך מופנה לבעלי ההון. במובן זה המבנה והדינמיקה המוכרים של חברה קפיטליסטית לא השתנו מאז ימיו של פורד (ואף מוקדם יותר): לבעלי ההון יש מונופול על אמצעי הייצור (מנוע חיפוש, מערכת ניווט, ורשת חברתית), ולעובדים (או למשתמשים) לא נותרת ברירה; כדי לייצר את הערך הדרוש לשעתוק חייהם, הם מחוייבים לעבוד במפעלים של בעלי ההון, יהיו אלה מפעלי המכוניות של פורד או מפעלי התקשורת והידע של גוגל.

אך לתיאור צד זה של המטבע, של יכולת הולכת וגוברת לנצל יכולות אנושיות וזמן עבודה, ולגייסן לתהליך של הצבר הון באמצעות טכנולוגיה דיגיטלית, יש להוסיף את תיאור צידו השני. טכנולוגיה דיגיטלית אפשרה אמנם ניכוס של זמן הערות כולו (ובקרוב גם זמן השינה) לצרכים קפיטליסטים. אך מן הצד האחר היא יצרה בעיה חמורה של שליטה. אם באמצעות פס הייצור פורד השיג גם תהליך ייצור יעיל יותר וגם הפרדה וניכור בין עובדיו, הרי שרשת התקשורת שגוגל מעודדת בין עובדיה והמשתמשים גם מזמנת אפשרויות חדשות לעובדים (ולמשתמשים) לשתף פעולה כדי להיאבק על האינטרסים המשותפים שלהם בצורה מאורגנת. תוכנת המייל שכופה עלינו לעסוק בענייני העבודה בזמן הארוחה או הבילוי המשפחתי עשויה לשמש אותנו גם כדי לארגן קבוצה גדולה של עובדים במטרה למחות על הרעה בהסדרי התעסוקה שלנו כעובדים, או על חדירה עמוקה מדי לפרטיות שלנו כמשתמשים.

ד"ר ערן פישר, המחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה, ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה