אינסטוש בום

באלוך נולדה כפאוזיה עזים, אבל השילה מעצמה את הזהות הזו יחד עם הגורל שייעדו לה כשהחליטה להתגרש מהבעל האלים ששידכו לה בכפייה בגיל 17. אחרי שתי שנות נישואים ולידת בנה, התגרשה וברחה עם התינוק, אך בהמשך סיפרה שהוא חלה והיא נאלצה לוותר על משמורת עליו לטובת אביו. פאוזיה מתה אז בפעם הראשונה, ותחתיה נולדה קנדיל באלוך — דוגמנית, אקטיביסטית, פמיניסטית — במקום שבו עדיף לא להיות אף אחת מהן.

מתוך האינסטגרם של קנדיל בלוך צילום: instagram

באלוך נהפכה לסנסציית רשת, אף על פי שכאשר מתבוננים בתמונות האינסטגרם שלה בעיניים מערביות, אי אפשר שלא לחשוב שמדובר בסך הכל בנערה יפה עם תמונות שיש כמותן למרבית הנערות. היא היתה מין שילוב משונה בין מרילין מונרו לקים קרדשיאן, פרובוקטיבי אבל מיושן, משתדל אך עדיין לא מנוסח היטב, ובסך הכל תמים הרבה יותר מרוב מה שתמצאו באזורים הלגיטימיים של הרשת. הסנסציה נוצרה בגלל האנומליה הטמונה בכוכבנית רשת שמגיעה מאחד המקומות הכי חשוכים בעולם ביחסם לנשים.

עם הפרסום שלה, אחרי שחקרה את גבולות הפרובוקציה, הבינה באלוך שהיא אולי אינה קולו של הדור, אבל היא קול של דור כלשהו — של נשים בעולם הלא מערבי, החונק, הדתי והכפייתי, שרוצות יותר. או לפחות רוצות אחרת, ולבד. ושיפסיקו לומר להן מה לחשוב ואיך לנהוג ומה ללבוש. ומרגע שפמיניסטיות פקיסטניות אימצו אותה אל לבן, היא לא היתה עוד רק החקיינית הלא מתוחכמת של קים קרדשיאן. היא נהפכה לסמל.

צילומי אינסטגרם של קנדיל באלוך. מין שילוב פרובוקטיבי אך מיושן בין מרילין מונרו לקים קרדשיאן, ועדיין תמים בהרבה מרוב מה שנמצא ברשת צילום: instagram

אחת מאלף

מדיהה טהיר, מייסדת המגזין הפקיסטני הפמיניסטי “Tanqeed” ("ביקורתי"), אמרה על באלוך שהיא "פמיניסטית פרובוקטיבית ואמיצה, שחשפה את צביעות השלטון הגברי, ובעיקר את שלטון הדת". את הצביעות שטהיר מדברת עליה לא קשה למצוא בכל התגובות לסרטונים ולתמונות של באלוך: גברים שנאו לאהוב אותה, אהבו לשנוא אותה, רצו לשכב איתה ובזו לה בו זמנית. גם נשים רבות, בעיקר אלו שלוקחות על עצמן להיות סוכנות נמרצות של הדיכוי, הטיחו בה עלבונות וקראו להשתיק אותה בכל אמצעי.

לפקיסטן אין הרבה כוכבי רשת, עוד פחות מזה כוכבניות. וככל שמעלליה של באלוך ברשתות החברתיות ובקליפים המוזיקליים שהשתתפה בהם אפשרו לה פריצה מטאורית בעולם של תרבות הסייבר, כך התעצם הזעם בסביבתה הקרובה. לפני כמה שבועות, לאחר שהצטלמה לצדו של מופתי, איש דת פקיסטני, הלבה הרותחת והמבעבעת נגדה התלהטה עוד יותר. המופתי, עבדול קאווי, הושעה מתפקידיו הרשמיים בוועדות דתיות. ואילו גורלה של באלוך נחרץ.

צילום: instagram

בהרבה מאוד מובנים היה הרצח של באלוך כתוב על הקיר זמן רב לפני שהתרחש. במקומות שנשלטים על ידי דת ומסורות דכאניות, נשים יכולות לחיות רק אם הן מוכנות להתמסר לכללים שהוכתבו להן. נשים שמורדות בהם משלמות על כך מחיר כבד, והעולם הופך מקום מסוכן עבורן. באלוך הביעה חשש לחייה, ביקשה הגנה מהמדינה, אבל נענתה בהתעלמות. לפי מה שסיפרה בראיון טלפוני לכתבת של “אקספרס טריביון”, ימים אחדים לפני מותה, התכוונה באלוך לעזוב את פקיסטן אחרי עיד אל פיטר. היא לא הספיקה.

הריאקציונרים יוצאים מדעתם

בפקיסטן רצח על רקע חילול כבוד המשפחה כה מקובל חברתית, עד שמרבית הרוצחים כלל לא נענשים; אם המשפחה הקרובה מעידה על היות הרצח “מוצדק”, הרוצח חוזר באין מפריע אל חייו. כ־5,000 נשים נרצחות על רקע זה בכל שנה ברחבי העולם. בפקיסטן בלבד האומדן הוא אלף נרצחות בשנה. איש כמעט אינו שומע עליהן. 765 אלף העוקבים של באלוך היו המגבר שהפך את אמירותיה וצילומיה לכאלה שמערערים את שלוותם של הריאקציונרים שבקרבם חיה. אבל הם גם מי שגורמים לכך שזכרה לא ישקע אל תהום הנשייה כפי שקרה ליתר הנשים ששילמו בחייהן על התעקשותן על הגדרה עצמית.

משתתפים מצלמים את עצמם ליד ביתה באלוך לאחר הירצחה. הרשת היא המקום שבו כל אחד יכול להיאבק על חירותו צילום: איי אף פי

מבחינה זאת, יש כאן סיפור על העידן הטכנולוגי, על הקנווס הריק שפרוש בפני כל אחד מאיתנו לצייר עליו את דמותו כראות עיניו; על איך החופש הזה, מדומה ככל שיהיה, מצליח לחתור מתחת לקונבנציות החברתיות השולטות ולערער אותן. ככל שהדרישה לצניעות תהיה גדולה יותר, כך תעסוק יותר הרשת בפריצות; ככל שתגבר השחיתות, תתעקש יותר הרשת על שקיפות. זה לא קורה מכיוון שהריאליה בהכרח איומה והרשת טהורה, אלא מפני שהרשת היא תגובתית ודווקאית, והיא הדמוקרטיה הכי ישירה, והיקום שבו כל אחד יכול לנהל מאבק על חירותו. "אני צבא של אשה אחת", כתבה באלוך, "כמה שלא ידחפו אותי מטה, אני אתרומם בחזרה".

אמה של באלוך ליד גופתה. קולו של דור כלשהו צילום: איי אף פי

ההיסטוריה תחבק

מעטים ורעים היו ימי חייה של פאוזיה עזים, סוערים ומרגשים ומפחידים היו חייה של קנדיל באלוך. את מה שהבטיחה לה הרשת לא קיימו החיים, והפער הבלתי נסבל בין הזהות שהוכתבה לה לזהות שהמציאה לעצמה הביא עליה את מותה.

בפקיסטן, הקרועה בין שלטון דת לכמיהה להשתחרר ממנו, נשמעים עכשיו קולות הקוראים לבטל את סעיף החוק שמאפשר לרוצחים לצאת זכאים בגלל כבוד המשפחה. באלוך כבר לא תתרומם בחזרה, אבל היא לנצח תיזכר כמי שהיתה צבא של אשה אחת. והאשה הזו אולי תצליח להיכנס להיסטוריה במדינה שבה נשים מעולם לא היו חלק ממנה.